גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

רומן זדורוב / צילום: דודי ועקנין

החלטתו של שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין לשחרר את רומן זדורוב למעצר בית באיזוק אלקטרוני היא לא פחות מבשורה משמחת עבור הדמוקרטיה. במשטר שחפץ בשמירה אדוקה על זכויות אדם, החלטת השחרור היא כמעט מתבקשת לאור חלוף הזמן והסיבות שיפורטו בהמשך.

הרקע להחלטה היום הוא כמובן קביעתו של סגן נשיאת בית המשפט העליון, השופט בדימוס חנן מלצר, במאי השנה כי לאור ראיות חדשות שהציג סנגורו, יש לערוך משפט חוזר בעניינו של זדורוב, אף שהורשע כבר פעמיים בבית המשפט המחוזי בנצרת ברצח תאיר ראדה בשנת 2006; זאת בהמשך ישיר לדעת המיעוט של השופט יורם דנציגר בעבר, והוא השופט השני שחשב למעשה שיש מקום לזיכוי.

בעצם קביעתו לשחרר את זדורוב, קובע היום כבוד השופט שטיין כי בית המשפט אומנם פסק בעבר כי זדורוב הוא הרוצח, אך משקבע השופט מלצר כי ישנן ראיות חדשות המצדיקות משפט חוזר, אזי יחס בית המשפט לזדורוב אמור להיות חף מדעות קדומות, וזדורוב מופיע למשפטו כאדם שלא הורשע מעולם וכעת הוגש נגדו כתב אישום בעבירה חמורה של רצח. 

חשוב מאוד שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה

תיק זדורוב זכה בצדק לכל הבאזז התקשורתי סביבו. יש בו את כל האלמנטים המרכיבים סרט אימה. כפי שקורה לא פעם כאשר ההליך הפלילי המבוסס על ראיות פוגש את יכולת ההעמקה של התקשורת - הוא רווי ב"מסקנות" של עיתונאים כאלה ואחרים, שבינם לבין ההליך הפלילי אין ולו חצי דבר, ובוודאי בינם לבין הראיות אין דבר. לא בכדי ישנם רבים המשוכנעים כי זדורוב חף מפשע על אף החלטות בית המשפט בעניינו, וישנם כאלה המשוכנעים כי הוא רוצח, על אף השאלות הקשות העולות מחקירת הפרשה. דווקא משום כך, חשוב מאוד שהצדק בעניין זדורוב לא רק ייעשה אלא גם ייראה, והצדק יכול להיעשות גם כאשר זדורוב משוחרר בפיקוח הנדרש בתיק מסוג זה.

בעבר בירכתי על החלטת פרקליט המדינה עמית אייסמן לגשת למשפט חוזר. טענתי כי כיוון שבפרקליטות הגיעו למסקנה כי חומר הראיות מעלה שקיים סיכוי סביר להרשעה, כל יתר השיקולים - פסק דינו של מלצר; ההד הציבורי האדיר סביב המשפט; משך הזמן שכבר ריצה זדורוב במאסר - אינם רלוונטיים כלל ועיקר (אלא לשאלת החלופה). מכיוון שכך, מערכת משפט ששלטון החוק הוא נר לרגליה, צריכה לשאוף לנהל את המשפט במצב דברים זה, ככל שהתביעה מאמינה שיש סיכוי סביר להרשעה. אין מקום לשיקולים פופוליסטיים ופוליטיים שבינם ובין ההליך הפלילי אין כל קשר.

יחד עם זאת, החלטת הפרקליטות שלא להסכים לשחרורו של רומן זדורוב למעצר בית בגלל טענת מסוכנות היא כניעה לפופוליזם ואפילו ניסיון להשפיע על דעת הקהל בעניין מסוכנותו.

חשוב לזכור: בתיק זה, הסיכוי שזדורוב יזוכה אינו רק תאורטי אלא מוחשי, ולכן התעקשות הפרקליטות למסוכנותו של זדורוב אינה מובנת לי. נזכיר כי הוא אינו משוחרר לגמרי, אלא רק למעצר בית עם איזוק אלקטרוני באמצעותו ניתן יהיה לעקוב אחריו.

אני סבור כי כמעט שאין פרקליטים החוששים באמת ממסוכנותו של האיש, בהתחשב בתנאים המגבילים הקשים. לדעתי, התעקשות הפרקליטות לעמוד על התנגדותה לשחרורו הוא חוסר ההבנה כי מבחינה משפטית זדורוב הוא כעת חף מפשע עד שתוכח אשמתו.

לסיום נדגיש כי גם אסירי עולם המרצים עונש מאסר עולם חובה, יוצאים לחופשות בביתם, ולכן אין סיבה שלא לאפשר לאסיר שיושב 15 שנה בכלא ללא עבירות משמעת שלא לצאת גם. הפרקליטות נדרשת לאומץ בהחלטותיה, להגינות בשיקול-דעתה ולחתירה לעשיית צדק. אין שום מקום לשיקולי אגו אחרים.

הכותב הוא עורך דין פלילי, מומחה למשפט פלילי, פשיעה כלכלית ועבירות צווארון לבן ומכהן כיו"ר משותף של הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין