העשור הראשון בקריירה הוא קריטי לבניית ערך המותג / אילוסטרציה: Shutterstock
כל מעבר קריירה טומן בחובה סיכון אדיר למיתוג של מנהלים ועובדים ובהתאמה גם לערכם בשוק, כיוון שהתפקיד האחרון הוא זה שנושא על גבו את עיקר ערך המותג בשוק העבודה.
מצופה מעובדים להתקדם
מדוע? כי מצופה מאנשים להתקדם מקצועית או ניהולית, או לפחות לא לסגת, שכן ההנחה הסמויה היא שעם השנים אדם צובר עוד ועוד ידע וניסיון שאמורים לבוא לידי ביטוי באיכות התפקיד האחרון שלו. זאת כנראה גם הסיבה כי בעת מיון ראשוני למרבית המקצועות והתפקידים בשוק, אנשי גיוס מסתפקים בקריאת התפקיד הנוכחי/האחרון בקורות החיים, כלל לא טורחים לבחון מה היה לפניו.
הבעיה היא שמרבית האנשים לא ערים לעובדה שתמצית המיתוג נשענת על התפקיד האחרון, מאמינים בטעות שערכם הוא נגזרת של כישוריהם, של הגדרת תפקיד שלהם ושל נוכחותם ברשתות חברתיות ובראשן הלינקדאין. רק שלכישורים אין שום ערך בפני עצמם, ואיכותם הנתפסת היא פונקציה של הפוזיציה שאדם תפס בזכותם בשוק העבודה ותו לאו, כנ"ל הגדרת תפקיד שגם היא חסרת כל ערך במנותק מהארגון המעניק אותה.
כלומר, איכות וגודל החברה המעסיקה הם הפרמטר הראשון והמרכזי בהגדרת ערך המותג של מנהלים ועובדים, לכן שום פעילות מיתוג עצמי, לרבות בלינקדאין, לא יכולה לפרוץ את תקרת המיתוג של המעסיק הנוכחי. במילים אחרות, אם הלכתם שולל אחרי הגדרת תפקיד מפוצצת ו/או שכר גבוה יותר ומצאתם עצמכם בארגון הרבה יותר קטן או כזה הממוקם נמוך יותר בפירמידת מיצוב התעשיות והארגונים, אל תבנו על שדרוג קורות חיים ולינקדאין, זה לא יעשה את העבודה.
מותגי על בשוק העבודה
למי בכל זאת מותר לטעות בבחירת התפקיד הבא? למותגי על. מי שניהל קריירה חפה מכל טעות והצליח להתברג לעמדות מהבכירות במשק בתחומו, יכול להרשות לעצמו טעות שכזו, אבל רק אחת. מותר לו לטעות קודם כל משום שמותגי על לא מקבלים הצעות עבודה על פי התפקיד האחרון בקורות החיים שלהם, הם מאד מוכרים ומועמדותם נשקלת אוטומטית.
שנית, מהלכים שעושים מותגי על הם כמעט תמיד מחושבים ולא עוד טעות של טירון - למשל כשמעבר הוא לחברה קטנה יותר הפועלת בשוק חדש עם פוטנציאל צמיחה אדיר. שוק העבודה יודע שהם מבינים מיתוג היטב, ובמצבים הללו ברור שיש סיבה הגיונית לנסיגה, לכן גם אם המהלך יסתבר כטעות יצליח מותג העל לשקם את הקריירה, ובלבד שישכיל לחזור בהקדם למסלול שעזב. זאת להבדיל ממותגי על שמחליטים להמר שוב ושוב על חברות עם פוטנציאל, לעיתים קרובות בשל חלום האקזיט, ושוחקים את ערך המותג מהר יותר מאחרים, בגלל שהם יותר חשופים תקשורתית.
לדאבוני פגשתי לא מעט מותגים כאלה שהעפילו להנהלות של החברות הגדולות והאיכותיות במשק, אבל התחילו את נסיגת הקריירה בטרם חגגו 40, רק כי לא השכילו לתקן מהלכים שגויים בזמן (סימן ההיכר הבולט שלהם - שנים אחרי תפקיד שיא הקריירה הם ממשיכים להציג עצמם "לשעבר מנכ"ל/סמנכ"ל חברת X").
מספיק שנים בשוק
ומה לגבי מי שאיננו מותג על? האם כל מעבר קריירה מוטעה יחבל בפוטנציאל הקריירה שלו? עקרונית ככל שערך המותג גבוה יותר, טעות אחת לא אמורה לשחוק את ערך השוק, ובתנאי שהיא תתוקן בזמן, כנ"ל לגבי מי שנמצא מספיק שנים בשוק העבודה ( 7-8 שנים לפחות) והקריירה שלו חפה מטעויות.
זה לעומת מי שכבר בשלבים הראשונים של הקריירה החל לצבור מעברי שגויים (נסיגה בפירמידות מיצוב המקצועות והארגונים, ריבוי תחומי עיסוק ומעסיקים, קדנציות קצרות מידי וכו'), מה שמעמיד בסיכון גבוה דווקא את ערך המותג העתידי של הצעירים שבחבורה, הנוטים ללכת שולל אחרי אגדות עולם העבודה החדש.
לסיכום, ככל שמסלול הקריירה ארוך ו"נקי" יותר, מחיר הטעות בבחירת המעסיק הבא הולך וקטן, גם לגבי מי שטרם ביסס עצמו כמותג בתחומו, לכן העשור הראשון הוא קריטי ומחייב תכנון קפדני עם מינימום מהלכים שגויים. וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. שנה טובה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה