אתיופים נמלטים בסירה מחבל טיגריי לסודן / צילום: Reuters, BAZ RATNER
מי בכלל שם לב. כאשר תבוסה אסטרטגית היסטורית של ארה"ב הגיעה אל שיאה באפגניסטן, ונשיא בוושינגטון ניסה להצדיק "תוהו ובוהו", סנקציות אמריקאיות על מדינה קטנה בקרן המזרחית של אפריקה בהכרח נדחקו אל השוליים. אבל הן דווקא צריכות לעניין אותנו.
ב־23 באוגוסט, מחלקת הפיקוח על נכסים זרים של משרד האוצר בוושינגטון הטילה סנקציות על הרמטכ"ל של צבא אריתריאה, גנרל פיליפוס וולדיוהנס. לפי המשרד, הגנרל עומד בראש "גוף המעורב בהפרה חמורה של זכויות האדם במרוצת הסכסוך הנוכחי בטיגריי", חבל אוטונומי בצפון אתיופיה, שבו מתנהלת מלחמה מאז נובמבר 2020.
הניצים במלחמה הזו היו תחילה צבא אתיופיה והממשלה המקומית של טיגריי. צבא אריתריאה השכנה פלש לטיגריי בברכת הממשלה המרכזית. יש חשבון דמים ארוך בין המשטר האריתראי לטיגריאנים. אל המלחמה הצטרפו גם מיליציות מחבל אמהרה, מדרום לטיגריי. אף לאמהרים יש חשבון דמים. ככה זה אצל שכנים, בוודאי בקרן המזרחית של אפריקה. רק לעתים רחוקות הגדר המשותפת היא מקור של ידידות.
"להטיל אוכלוסייה לתוך טראומה"
על מעשיו של צבא אריתריאה בטיגריי כותב משרד האוצר של ארה"ב, כי חייליו "אחראים למעשי טבח, גניבה והתקפות מיניות. כוחות EDF ("צבא ההגנה לאריתריאה") אונסים, מענים ומוציאים להורג אזרחים; הם הורסים רכוש ושודדים בתי עסק. EDF יורים במתכוון בעוברים־ושבים ברחובות ועורכים חיפושים שיטתיים בבתים, מוציאים להורג גברים ונערים, מפנים משפחות טיגיריאניות בכוח ממקומות מגוריהן ותופסים את בתיהן ואת רכושן.
"עקורים בתוך טיגריי מתארים מאמץ שיטתי מצד EDF לפגוע ככל האפשר באוכלוסייה האתנית הטיגריאנית תחת שלטונם. העקורים מדווחים כי במספר מקרים EDF השתמשו במאכלות כדי לחתוך את כרסיהן של נשים הרות, והניחו להן לדמם עד מוות... אלימות מינית משמשת נשק מלחמה ואמצעי להלך אימים ולהטיל אוכלוסייה שלמה אל תוך טראומה".
ניצחון קל שיבער את "הסרטן"
מלחמת טיגריי הייתה מקח־טעות איום ונורא מצד אתיופיה ואריתריאה. הן האמינו בניצחון קל, שיבער את "הסרטן" של מפלגת השלטון בחבל טיגריי, הידועה בראשי התיבות האנגליים של שמה TPLF, היינו "חזית השחרור העממית הטיגריאנית". זה שם שהיא אימצה עוד לפני 50 שנה, כאשר התחילה מלחמת גרילה נגד הממשלה באדיס אבבה. היא ניצחה.
הטיגריאנים הם אמנם רק 6% מהאוכלוסייה, אבל הם ניהלו את ממשלת אתיופיה במשך כמעט 30 שנה, בדרך כלל ביד ברזל. התנגדות ציבורית גוברת הורידה אותם מהשלטון ב־2017. קצין מודיעין צעיר, אביי אחמד (שאינו מוסלמי), נעשה ראש הממשלה. הוא קנה את עולמו כמעט בן לילה, כאשר שחרר אסירים פוליטיים, כונן חופש דיבור והתארגנות ועשה שלום עם אריתריאה. ההתפעלות ממנו היתה מקומית - ובינלאומית. הנורווגים הנוחים להתרשם העניקו לו את פרס נובל לשלום. הדעת נותנת שהם מתחרטים.
אביי אחמד נסק לגבהים לא צפויים, ואולי התחיל לתת אמון מופרז בעצמו. ב־2019 הוא החליט לפזר את הקואליציה שהעלתה אותו לשלטון, ולהחליף אותה במפלגה יחידה, בהנהגתו. הטיגריאנים סירבו להצטרף. היחסים הידרדרו עד שלפני עשרה חודשים אביי יצא למלחמה. צבא הממשלה, חיל־המשלוח האריתריאי והמיליציונרים האמהרים כבש במהירות גדולה את רוב טיגריי, ואביי הכריז ניצחון. זו היתה התרברבות נמהרת. הטיגריאנים היו ותיקי מלחמות גרילה. קצינים רבים של הצבא הפדרלי הצטרפו אליהם. מעשי האכזריות של צבא הממשלה ושל בעלי בריתו שכנעו גם טיגריאנים מסופקים להצטרף אל החזית העממית.
ביוני, מבלי להודיע לאיש, החזית העממית הגיחה מן החשיכה, הלמה בצבא הממשלה, גירשה אותו מן הערים המרכזיות ומרוב האזורים הכפריים, וחזרה והשתלטה על חלקים ניכרים של טיגריי.
אביי התבלבל. תחילה הוא העמיד פנים שהכול בסדר, אחר כך הוא הודיע על "הפסקת אש הומניטרית", לבסוף הוא קרא לתושבי אתיופיה להתגייס בהמוניהם למלחמת שחרור. כל הזמן הזה, ממשלתו משבשת מעבר של שיירות מזון להמוני טיגריי הרעבים. סוכנויות סיוע בין לאומיות מניחות שכמעט מיליון עומדים בסכנת רעב, ועוד חמישה מיליון זקוקים לעזרה שוטפת.
החזית העממית פלשה לשני חבלים שכנים, לאמהרה ולעפאר, בתקווה לפתוח את נתיבי האספקה הבינלאומיים. התוצאה העגומה הייתה, שמאות אלפי אמהרים ועפארים הצטרפו לאוכלוסיית הפליטים.
אביי אחמד זקוק עכשיו באופן נואש לבעלי ברית ולציוד צבאי. באמצע אוגוסט הוא נסע לטורקיה, והיו ידיעות שהנשיא ארדואן הסכים לספק לו מל"טים, מסוג המל"טים הטורקיים (והישראליים) שהעניקו ניצחון לאזרבייג׳ן במלחמתה האחרונה עם ארמניה.
אתר הרשת ההולנדי, Bellingcat, המתמחה בענייני מודיעין, בחן כלי טיס זעיר, הנראה ברקע בצילום ביקורו של אביי בשדה תעופה מקומי. חוקרי האתר הסיקו, שזה היה מל"ט Mohajer-6 מתוצרת איראן. האתר גם טוען שזיהה קרון, המשמש מרכז הפיקוח של המל"ט. שדה התעופה שבו ביקר אביי נמצא בחבל עפאר, שאליו פלשו הטיגריאנים. כמעט כל תושבי עפאר, בערך מיליון וחצי בני אדם, הם מוסלמים. זו היתה הפעם הראשונה שניתן סימן לתפקיד איראני במלחמה הזו.
הניסיון הדרום קווקאזי מראה בהחלט שמל"טים יכולים להכריע את הכף, בהיעדר פאקטורים נוספים. לפי דיווחים, מל"טים עזרו תחילה לצבא אתיופיה בנובמבר שעבר. נאמר שהם הגיעו מבסיס צבאי של איחוד האמירויות בנמל עסאב, באריתריאה. אבל נראה שהאמיראטים משכו את ידיהם מן הסכסוך הזה.
איום על עצם קיומה של אתיופיה
מה לאיראן ולטורקיה במלחמת טיגריי? האם הן רק מוכרות נשק לצורכי רווח? או שיש להן עניין בתוצאות המלחמה? צר מאוד הוא ים סוף, ואפשר כמעט להגיע בסירת משוטים מחוף אריתריאה לחוף תימן. גם באב אל מנדב נמצא כמטחווי קשת. כפי שמלמדות אותנו הסנקציות על אריתריאה, ארה"ב אינה עומדת לצד הקואליציה האתיופית־אריתריאית נגד טיגריי. מספר ניכר של אתיופים אפילו מתארים את ארה"ב כ"אויבת".
זה מזכיר את מצב העניינים באמצע שנות ה־70, לאחר הפלת הקיסר ועליית כת צבאית שמאלית לשלטון. היא פירקה את ארה"ב מנכסיה הצבאיים. היו לה בסיסי ביון ותצפית חשובים למדי בהרי אריתריאה. שליטי אתיופיה הזמינו את ברית המועצות ואת קובה. הייתה דיוויזיה קובנית באדיס אבבה. מלחמת אזרחים התלקחה, והתפשטה. במהלכה, וכתוצאה ישירה ממנה, ישראל פינתה את יהודי אתיופיה. בהמשך, לאחר שברית המועצות התחילה לדעוך, ישראל הואילה לשלוח עזרה צבאית לאתיופיה. האמריקאים חרקו שיניים. בעיניהם, שליטי אתיופיה היו רוצחי המונים, לא בעלי ברית. ישראל חששה מפני מדינה עוינת בדרום ים סוף.
האם אתיופיה, שנגררה למלחמת־שווא, מוכנה עכשיו להחליף אוריינטציה בינלאומית או אזורית, כדי לנסות ולהינצל מהתוצאות של כישלונותיה הצבאיים? המלחמה הזו, אם תתארך, עלולה לאיים על עצם קיומה של המדינה האתיופית. היא מאיצה נטיות צנטריפוגליות בין הלאומים השונים של אתיופיה.
היא בוודאי מאיימת על רווחתם של מיליונים ועל עצם חייהם. לפי המשרד לתיאום הומינטרי של האו"ם, מאז 20 באוגוסט לא הצליחה אף משאית סיוע אחת להיכנס לטיגריי. הבה נתאר לעצמנו מצב עניינים, שבו מיליונים גוועים ברעב משני צדי המבוא הדרומי של ים סוף. התוצאות יהיו מורגשות הרחק צפונה.
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny