קריסת בניין ברחוב ביאליק 33 ברמת גן / צילום: אילן ספרא
האם לרשויות המקומיות יש אחריות לבדוק בניינים ישנים? כיום יש לקונה משמעותית בחוק שמותירה את הנושא לשיקול-דעת שיפוטי, ואת בעלי הדירות ללא הגנה בטוחה.
נניח שבחצר הבניין שלכם יש עץ שעומד ליפול. לעירייה אומנם אסור לכרות את העץ, שכן מדובר בשטח פרטי, אבל היא בהחלט יכולה להתריע בפני ועד הבית או בעל הבית, ואלה יהיו חייבים לטפל במפגע שעלול לייצר נזק במרחב הציבורי. לעירייה יש גם סמכות במקרה הזה להשית קנסות אם בעלי הדירה או הדירות לא מטפלים במפגע, אז למה רשויות מקומיות לא מבצעות עבודה דומה גם בסקירת המצב של בניינים ישנים?
העירייה מעסיקה מהנדס עיר, אשר מחזיק בידע המקצועי הנדרש על-מנת לדעת האם הסדק שנוצר עכשיו בחזית הבניין הוא תמרור אזהרה לכך שהבניין עשוי לקרוס ומהווה סכנה - או שמא מדובר בסדק סתמי שאומנם מותיר צלקת מכוערת בבניין אבל לא כזה שמערער את כל היסודות של הבניין. אני לא יודעת לעשות את ההבחנה הזו.
האזנתי השבוע למספר ראיונות של מהנדסי ערים, מערים שונות באמצעי התקשורת השונים. רובם ככולם התאמצו להרחיק את עצמם מהנזק, תוך שהם טוענים כי הרשויות המקומיות לא יכולות לקחת על עצמן את המשימה המורכבת ואת האחריות. המהנדסים הסבירו כי האחריות נמצאת בידי הדיירים. אני לא בטוחה שהם צודקים מבחינה משפטית, אבל נניח לשם הוויכוח שכן. בבניין מתפקד יש ועד בית שיש לו דינמיקה משלו. איני רואה אפשרות ריאלית שתהיה תמימות-דעים בין הדיירים, לפיה על כל סדק שייווצר בבניין (שכן הם לא יודעים אם הסדק הוא איום או סתם סדק תמים), ישלם הוועד אלפי שקלים עבור בדיקה של שמאי ומהנדס.
בנוסף, חברות הביטוח לא מבטחות בניינים שקרסו כתוצאה מבלאי. במקרה שבניין קורס כמו שקרה בחולון, הדיירים נשארים בחוסר כל. מאז קריסת אותו בניין בחולון ולפני כן ברמת גן (שם העירייה הרסה את הבניין לפני שהתמוטט), בחודש האחרון היה נדמה שכל יום אנחנו קמים לסיפורים דומים ברחבי הארץ - בין אם זה בקריית שמונה, בבני ברק או ברמת גן.
יש עוד אלפי בניינים כאלה, ואני מעריכה שהסיבה היחידה שהתופעה שבה העירייה מכריזה על מבנה כעל מבנה מסוכן לא יותר רחבה, היא שהאנשים חוששים לאבד את הבית שלהם ברגע, והם מעדיפים לטמון את הראש בחול, לא לדווח על הסדקים ולא לבחון אותם.
כאמור, אני חושבת שיש לרשויות המקומיות סמכות וכלים המקצועיים לערוך בדיקה מקיפה לבתים ישנים, בדיוק כפי שיש לה כאשר יש עץ מט ליפול, אלא שהרשויות מגנות על עצמן בחוזים שדיירים חותמים עליהם כאשר הם רוכשים את הדירה, שלמעשה אומרים שהאחריות לתחזוקת המבנה חלה עליהם.
אלא שהמצב שנחשף כמו בסיפור ברמת גן, בחולון, בבני ברק ובקריית שמונה מלמד שבפרקטיקה המציאות מורכבת יותר, ורשויות לא מבצעות הלכה למעשה את העבודה שלהן, ולכן דרושה חקיקה שתעביר את האחריות לסקור את הבניינים הישנים לרשויות המקומיות.
אפשר לחייב את הדיירים, כפי שקורה במדינות שונות באירופה, להפקיד בכל חודש סכום כסף מסוים לקרן שתפקידה לבצע את הבדיקות הללו ובמידת הצורך לבצע תחזוקה לבניינים הישנים.
הכותבת היא מנהלת מחלקת נזיקין במשרד חדד רוט שנהר הלפר ושות'