צילום: Shutterstock
סגן החשב הכללי של משרד החוץ לשעבר שוקי גבאי, שזוכה השנה מפרשיית שוחד וגניבה חמורה, הגיש אתמול (ה') בקשה לפיצויים מהמדינה. באופן חריג דורש גבאי את הוצאות הגנתו גם מהמתלוננת שהובילה לפתיחה בחקירה נגדו, עובדת משרד החוץ עמה היה לו סכסוך ממושך והופעלה על ידי המשטרה לאיסוף ראיות.
חוק העונשין קובע כי אם התלונה שגרמה למשפט הוגשה ב"קלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד" ניתן לחייב את המתלונן בתשלום הגנתו של הנאשם. מדובר בסעיף שנעשה בו שימוש מועט ונדיר למצוא החלטות המטילות את הוצאות ההגנה על המתלונן.
"תלונתה של המתלוננת - אשר חוללה את הפרשה, הביאה לפתיחה בחקירה ולהגשת כתב האישום נגד המבקש - הוגשה בין היתר מתוך מסע ונדטה אישי נגד המבקש לשם קינטור ופגיעה ללא יסוד כן. משכך ביהמ"ש הנכבד מתבקש לחייב גם את המתלוננת בתשלום עבור הוצאות הגנתו של המבקש", נכתב בבקשה.
גבאי מבקש לחייב את המדינה בסכומים המירביים על פי החוק, כ-85 אלף שקל עבור הוצאות הגנתו. בבקשה מצוין כי הוצאות הגנתו בפועל היו גבוהות הרבה יותר. בנוסף הוא מבקש להטיל פיצוי ללא שנקב בסכום.
נאלץ להתפטר בשל החקירה
גבאי עבד 27 שנים במשרד החוץ, אלמן ואב לשלוש בנות. נוכח החקירה הוא נאלץ בשנת 2013 להתפטר ממשרד החוץ. בבקשה נטען כי המשפט גרם לו לבעיות רפואיות ולקשיים כלכליים על רקע הפרסומים.
"ההליכים התארכו והתפרסו על פני תקופה של 7 שנים. 7 שנים קשות ביותר עבורו ועבור משפחתו. חרף זיכויו של המבקש, אותן 7 שנים שבהן הפסיק לחיות את חייו לא תשבנה לו לעולם", נטען בבקשה.
הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד דרור מתתיהו ממשרד פישר FBC ומתבססת על פסק הדין המזכה של של השופטת תמר בר אשר צבן מבית המשפט המחוזי בירושלים הכולל אמירות קשות. במרץ השנה זיכתה השופטת את גבאי זיכוי מהדהד משורת אישומים של קבלת שוחד, גניבה וזיוף בידי עובד ציבור וחדירה לחומר מחשב שלא כדין. גבאי טוען כי לא היה יסוד לאשמה נגדו על בסיס קביעתה של השופטת כי "לא רק שלא הוכחה אשמתו, אלא אף עלה בידיו להראות כי לא עבר את העבירות שבהן הואשם" ולאור החלטת הפרקליטות שלא להגיש ערעור.
באשר למתלוננת קבעה השופטת כי "לנוכח התנהלותה המניפולטיבית במהלך עדותה כמתואר לעיל, הרושם הבעייתי שהותירה, גרסתה התמוהה, היעדר בסיס לתלונותיה בדבר התנכלויות שלכאורה הופנו כלפיה, אופן עדותה... לא מצאתי לנכון לתת משקל ראייתי ממשי לדבריה אם בכלל".
לטענת גבאי ההחלטה להעמידו לדין התקבלה "ברשלנות חמורה ואי סבירות מהותית ובולטת". לטענתו התביעה לא התחשבה בכך שרוב הראיות נאספו על ידי המתלוננת בעת שקיים סכסוך אישי קשה בינה לבין גבאי. עוד נטען כי התביעה לא ייחסה חשיבות לעובדה כי המתלוננת עובדת זוטרה בפער ניכר ביחס לגבאי ולא הייתה יכולה להיות מודעת לסמכויות שהיו נתונות בידו וכך פרשנותה למעשיו הייתה חסרת בסיס ושגויה.
גבאי גם טוען כי המשטרה האצילה סמכויות חקירה למתלוננת השמורות לאנשי משטרה בלבד וכי חקירת התלונה ומעורבותה "הבוטה" של המתלוננת באיסוף הראיות המפלילות נגד גבאי מלמדות על "התנהלות בעייתית ביותר של המשטרה". בית המשפט העביר ביקורת נוקבת על כך שהמתלוננת שהביאה לפתיחה בחקירה הייתה שותפה מלאה לחקירה ובהנחיית חוקרי המשטרה אספה חלק ניכר מחומרי החקירה ופירשה אותם: "לא ניתן לקבל מצב שבו מי שעשתה את כל אותן פעולות חקירה היא עובדת אשר הייתה כפופה לנאשם. במיוחד לא ניתן לקבל מצב שבו מי שעשתה את כל אותן פעולות חקירה, הייתה מי שהתלוננה באינספור הזדמנויות על התנכלויות חמורות כלפיה".
השופטת בר-אשר קבעה גם כי החקירה התנהלה באופן "פוגעני, מבזה ולא ראוי באופן קיצוני" וכי נעשה "שימוש פסול בנסיבות המצערות של מותה הטראגי של אשתו ואף תוך שימוש פסול ולא ראוי באיום בהשפלת בנותיו, לרבות בתו שבאותה עת עדיין היה קטינה".
החקירה נפתחה בשנת 2013 וכתב האישום הוגש בנובמבר 2014. במרץ 2021 ניתן פסק הדין המזכה. גבאי ואבשלום אשורי, שהיה מנהל מחלקת המשק במשרד החוץ, הואשמו כי פעלו כדי לחייב את משרד החוץ בתשלום על מוצרי מזון שרכש אשורי לצרכיו האישיים בהיקף של כ-150 אלף שקל וקיבלו מוצרי חשמל לצורכיהם האישיים מספק של המשרד. בכתב האישום נטען כי השניים ניצלו את הסמכויות שניתנו להם מתוקף תפקידם כדי לגנוב כספים בדרכים שונות. אשורי הורשע בשנת 2019 בקבלת דבר במרמה, גניבה בידי עובד ציבור ולקיחת שוחד ונגזרו עליו 32 חודשי מאסר.
מהפרקליטות נמסר כי הבקשה התקבלה והטענות יענו בבית המשפט כמקובל.
עורכי הדין דרור מתתיהו ועומר אבירם, ממשרד פישר ושות׳, המייצגים את גבאי, מסרו: "לאחר למעלה משבע שנים של סבל ועינוי דין, אשר במהלכן שילם מר גבאי מחיר כבד מנשוא, במישורים שונים, זיכה אותו ביהמ"ש מכל האישומים שיוחסו לו וטיהר את שמו לחלוטין, תוך הטחת ביקורת קשה ונוקבת על התנהלות המשטרה והמתלוננת. הפרקליטות נמנעה מהגשת ערעור על הכרעת הדין המזכה ולפיכך היא הפכה לפסק דין סופי וחלוט. את השנים האבודות לא ניתן להשיב למר גבאי, אך על בית המשפט להעביר מסר חד וברור למתלוננים ששיקרו ולחוקרים שהתרשלו, כי במקרים כגון אלה, לצד הביקורת, יהיה גם מחיר להתנהלותם".