הפגנת רופאים מתמחים נגד תנאי התורנויות שלהם / צילום: יח''צ
המתמחים ברפואה הגישו, כל אחד למעסיקו, "כ-2,000" מכתבי התפטרות, זאת לאחר שנדחו דרישותיהם לקצר את המשמרות בבתי החולים לפחות מ-18 שעות במשמרת. ההצעה קיבלה תוקף בצו של שרת הכלכלה אורנה ברביבאי.
על אף שהמטרה צודקת - הפסקת העסקה פוגענית - הטקטיקה החמיצה את המטרה. התהליך כבר "יצא לדרך", וחבל. הארגון שמייצג את המתמחים איננו ארגון עובדים כלל, ויש על כך פסיקה קודמת של בתי הדין לעבודה. כך נותרו אלה המוחים על העסקתם הפוגענית בידיהם של משרד הבריאות, משרד הכלכלה וההסתדרות הרפואית. כל הנוגעים בדבר מצדדים בהתחלת תהליך הבראה כפי שבוצע בפועל. נוסיף לכך כי הובטח למתמחים שזהו צעד ראשון בתהליך שיארך, באופן טבעי, מספר שנים.
לעניין זה נזכיר כי בשנת 1984 הגישו עובדים בחברת אלקו מכתבי התפטרות בצעד קולקטיבי; כל עובד הגיש מכתב אישי בתזמון מלא עם חבריו לעבודה. גם פה גם שם הדבר היה כדי ללחוץ על המעסיק לשפר תנאי עבודה.
לימים, עובדים אלה ביקשו לחזור לעבודה ונתקלו בסירוב. המחלוקת הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ), שקבע כי מכתבי ההתפטרות תופסים, וכי אין לקבל טענה כאילו לא היה מאחוריהם "רצון אמת", כך שהמעסיק לא חויב לקלוט שוב כל עובד שהתפטר. כיום יש להזכיר למתמחים הלכה זו כאשר מולם ניצבת מדינת ישראל ובנוסף שבעה בתי חולים ציבוריים שכל אחד מהם מנוהל בנפרד.
מהנתונים שבידי נאמד מספרם של המתמחים שחלקם סטאז'רים בכ-8,000. מתוכם, אם איני טועה, רק כ-200 מתמחים (לאחר גמר לימודים וגמר סטאז') הגישו מכתבי התפטרות. יש לכך משקל רב, כאשר לא ברור, בלשון המעטה, אם דרישתם תיענה, ובמקרה כזה יישארו החותמים בפני שוקת שבורה.
כפי שהדגשתי לעיל, הדברים נאמרים בצער, כי אני מאמין שיש מקום להפסיק את ההעסקה הפוגענית של הרופאים המתמחים, ויפה עשתה שרת הכלכלה כאשר שינתה נורמה שהייתה קיימת לפחות מ- מ2012 (צו שאיפשר העסקה עד 26 שעות ברציפות).
לגופה של הדרישה: אין לקבל במאה ה-21 העסקה פוגענית כפי שנעשית בפועל לגבי כלל ציבור המתמחים. יש לדחות טענות ותירוצים בדבר "חוסר תקציב" או פגיעה אפשרית בדרך של הארכת תקופת ההתמחות למתמחים ככל שיקוצרו שעות המשמרות. ראוי להזכיר את ההחלטה הראשונה של שרת העבודה דאז אורה נמיר, שקבעה שכר מינימום לכל עובד במדינת ישראל.
טענו אז נגדה כי בכך ייפגעו מפעלים חלשים, ועובדים רבים יפוטרו. תשובתה הייתה חד-משמעית, לפיה הנורמה הראויה במדינת ישראל היא לדאוג לרווחת העובדים וגוברת על כל טענה אחרת, לרבות אפשרות של פגיעה במקומות עבודה בודדים.
אותו דין חל לדעתי גם במקרה זה. אם צריך יהיה להאריך את תקופת ההתמחות - הדבר ראוי, ולא לאפשר המשך העסקה פוגענית (שהייתה נהוגה בענף הרפואה, וכל הרופאים הוותיקים דואגים להזכיר כי כך עבד כל אחד מהם במאה הקודמת).
לדעתי יש לקבוע כי העסקת המתמחים תהיה על-פי אותם כללים מחייבים לכל מגזרי המשק האחרים (כיום עד 12 שעות למשמרת). אציין כי חלק ממדינות במערב כבר הפנימו מדיניות דומה.
הכותב הוא מומחה בדיני עבודה, בורר ומגשר, שותף-מייסד במשרד נ. פינברג ושות׳