מפעל פלרם בקיבוץ רמת יוחנן / צילום: איל יצהר
הערכות שווי מנופחות, קיפוח בעלי מניות המיעוט והפסדים כבדים - כל אלה אפיינו רבות מהעסקאות שביצעו בעבר חברות הנסחרות בבורסה בת"א עם בעלי השליטה בהן (עסקאות בעלי עניין).
כך לדוגמה, בעסקה שבה נמכרה חברת התעופה המקרטעת ישראייר של נוחי דנקנר לידי קבוצת אי.די.בי, חילצה החברה הציבורית את בעל השליטה בה במחיר שהתברר עד מהרה כמופרז.
בעשור האחרון פחת מספר העסקאות עם בעלי עניין שעליהן דיווחו החברות הנסחרות בת"א, בין היתר בעקבות שינויי חקיקה שהובילה רשות ני"ע, אשר מקשים על קבלת אישור בעלי המניות לעסקאות מסוג זה. למרות זאת, עדכונים שפרסמו לאחרונה החברות פלרם וכנפיים מעניקים למשקיעים בת"א תזכורת לכך שעסקאות בעלי שליטה עדיין חיות ובועטות בבורסה המקומית.
בשני המקרים, על הפרק ניצבות סוגיות מוכרות - במקרה של חברת התעופה והתיירות כנפיים, בשליטת תמי מוזס, מדובר ברכישה פרטית מידי משפחת בעלי השליטה ואילו בחברה התעשייתית פלרם, שבשליטת קיבוץ רמת יוחנן, בתשלומים שמועברים לידי הקיבוצים מהחברות שבשליטתם (בדרך של דמי ניהול, שירותי כוח אדם, שימוש בנכסי הקיבוץ ועוד).
"לחייב את הקיבוץ להשיב את התשלומים"
פלרם, שבשליטת קיבוץ רמת יוחנן, עדכנה על הסכם פשרה שאישר ביהמ"ש "לטובת סיום הליך לאישור תביעה נגזרת", במסגרתו, "מבלי שאף צד מודה בטענות משנהו, ישולם לחברה ע"י בעל השליטה סך כולל וסופי של 14 מיליון שקל".
עיקר הסכום (10.5 מיליון שקל) יועבר מהקיבוץ לפלרם בימים הקרובים, והיתרה (3.5 מיליון שקל) "תשולם לחברה בדרך של קיזוז מתוך הסכומים להם זכאי בעל השליטה (קיבוץ רמת יוחנן א"ל) מאת החברה בגין הסכם כוח אדם".
טענת הבסיס שנטענה בבקשה לתביעה הנגזרת, היא כי הסכם למתן שירותי כוח אדם שבגינו זכאי הקיבוץ לתשלומים קבועים מפלרם, "לא קיבל את האישורים המחויבים על-פי הדין ועל כן הוא בטל".
ההסכם של רמת יוחנן מול פלרם אושר לראשונה בשנת 2004 לתקופה של עשר שנים, והוארך מאז (ללא כינוס האסיפה הכללית) מכוח תקנה המאפשרת הקלות בעסקאות עם בעלי עניין. לטענת בעל המניות, שיוצג על-ידי עוה"ד שלומי מושקוביץ ונתי פולינגר, "השימוש בתקנת ההקלות נעשה בניגוד לדין, וההסכם היה חייב לקבל את אישור האסיפה הכללית של החברה כבר בשנת 2011".
זאת בשל כניסתו לתוקף של תיקון 16 לחוק החברות, אשר נועד בין היתר להקשות על אישור עסקאות בעלי עניין. משום כך, טענו עורכי הדין, ההסכם בין הצדדים בטל, וביהמ"ש נדרש "לחייב את הקיבוץ להשיב לפלרם את התשלומים ששולמו לו מכוחו".
קיבוץ רמת יוחנן מצידו טען, כי לגישתו התקיימו כל התנאים של אותה תקנת הקלות, "כך שלא נפל כל פסול בהארכת ההסכם מכוח תקנה זו", וכי "ניתן היה לאשר את הארכת ההסכם ללא אישור האסיפה הכללית". הסכם הפשרה בין הצדדים קובע "סילוק מלא, סופי ומוחלט של טענות כלשהן" מכל הצדדים המעורבים בתביעה.
ענפים מסורתיים, חברות ותיקות
הסכם הפשרה בפלרם מספק תזכורת לסכומי העתק מהם נהנים הקיבוצים המחזיקים בשליטה בחברות בבורסה. מדובר בכתריסר חברות נסחרות אשר משלמות סכום שנתי מצרפי של כ-300 מיליון שקל לקיבוצים השולטים בהן. הגדולות שבהן הן פלסאון (קיבוץ מעגן מיכאל), פלרם (רמת יוחנן) ומיטרוניקס (קיבוץ יזרעאל)
קיבוץ רמת יוחנן, כדוגמה, נהנה בשנת 2020 מתגמולים בסכום שהצטבר ל-54 מיליון שקל - כמחצית מהם (29 מיליון שקל) שירותי כוח אדם, והיתרה שכירות מקרקעין, מענקים, רכישות ושירותים שונים שמעניק הקיבוץ לחברה ושכר לראשי החברה ולחברי הדירקטוריון שלה.
בשלוש השנים האחרונות הסכומים שקיבל הקיבוץ, הממוקם לא רחוק מחיפה, מחברת התעשייה שבשליטתו, מצטבר לכ-165 מיליון שקל, וגם בשנים קודמות התמורה עבור שירותי כוח אדם היוותה כמחצית מהסכום.
צריך להדגיש, כי מדובר בדרך כלל בחברות תעשייה ותיקות העוסקות בענפים הנחשבים מסורתיים - חלקן בתחומים שונים בתעשיית הפלסטיק, שמלבד פלרם כוללות גם את פלסאון, פלסטופיל וגולן פלסטיק.
בשל גודלן והתפתחות עסקיהן, אותן חברות מעסיקות מספר רב של עובדים שכירים בארץ וגם בחו"ל, במספרים הנעים בין כמה מאות בודדות של עובדים ומגיעות עד לאלפים.
הנתונים מעידים, כי עובדי הקיבוץ אינם מהווים, בדרך כלל, את עיקר העובדים ולעיתים מהווים מיעוט מינורי מהם, גם אם הם מקבלים לעיתים עדיפות בקבלה לעבודה. עוד יש לזכור, כי מדובר בחברות רווחיות, שגם מניותיהן במקרים לא מעטים מניבות תשואות נאות למשקיעים.
פלרם היא אחת מחברות הפלסטיק הבולטות בישראל, והיא עוסקת בפיתוח, ייצור ומכירת לוחות תרמו-פלסטיים קשיחים ומוצרי המשך. לחברה סל מוצרים מגוון המיועד לתחומי הבנייה, החקלאות, התעשייה, הפרסום ולתחום "עשה זאת בעצמך" (DIY), לצד מוצרים מוגמרים המבוססים על הלוחות (בעיקר פוליקרבונט ו-PVC ) המיוצרים על-ידה.
החברה נהנתה מאז השנה שעברה מעלייה בביקושים לחלק ממוצריה, נוכח משבר הקורונה והצורך להתגונן מפני הנגיף, ומנייתה טיפסה בכ-80% מתחילת השנה והשלימה זינוק של כ-400% משיא המשבר בשווקים, במרץ 2020, כך שהיא משקפת לחברה שווי נוכחי של כ-1.3 מיליארד שקל.
יש לציין, כי התופעה שנחשפה כעת במסגרת הסכם הפשרה של פלרם, של שימוש בתקנת הקלות לאישור עסקת בעלי עניין, באמצעותה "מדלגים" בעלי השליטה על אסיפת בעלי המניות, אומצה ע"י חברות נוספות בחלוף השנים.
באפריקה מגורים לא דרשו אישור בעלי מניות
העדכונים של פלרם ושל כנפיים מצטרפים לעסקאות נוספות עליהן דיווחו לאחרונה חברות ציבוריות עם בעלי עניין בהן, הגם שהללו לא הובאו לאישור האסיפה הכללית ככאלה.
כך נחשף השבוע בגלובס כי בעלי עניין בחברת אפריקה מגורים, ובהם בעל השליטה והיו"ר יעקב לוקסנבורג (לוקסי), סגן היו"ר אריק שפיר, בני משפחותיהם ושותפים עסקיים, רכשו יותר מ-20 דירות בפרויקט שבונה החברה במרכז ת"א (תמורת כ-120 מיליון שקל בסה"כ). עסקאות אלה לא הוגדרו כעסקת בעלי עניין ובהתאם דרשו רק את אישור ועדת הביקורת והדירקטוריון, ולא את אישור בעלי המניות.
עסקה אחרת שתפסה לא מעט כותרות לאחרונה, ואשר זכתה לביקורת לא מעטה בשוק ההון, היא רכישת תחנת הכוח התרמו-סולארית "מגלים" שבנגב, שתכננה לבצע חברת האנרגיה המתחדשת נופר, מידי קרן התשתיות נוי, תמורת כ-580 מיליון שקל לפרויקט הנושא על גבו חוב עצום של כ-2 מיליארד שקל.
למרות שנוי היא בעלת מניות מרכזית בנופר, עם החזקה של כ-20% מההון, ולמרות מערכת היחסים הענפה שבין הרוכשת והמוכרת, העסקה לא הוגדרה כעסקת בעלי עניין המחייבת את אישור האסיפה הכללית. בסופו של דבר, נופר החליטה לסגת מהרכישה.
שינויי חקיקה תרמו לצמצום התופעה
כאמור, עד תחילת העשור הקודם, התופעה של עסקאות בעלי עניין הייתה רווחת בשוק ההון המקומי. נוכח הביקורת הגוברת והשתכללות השוק, נעשו שינויי חקיקה אשר תרמו להפחתת מספר העסקאות הללו.
מדובר בתיקון 16 אשר טיפל בקלות היחסית שבה אושרו עסקאות של החברות הציבוריות עם בעלי השליטה. התיקון קבע, בין היתר, כי כדי לאשר עסקה עם בעל שליטה יש צורך ברוב מוחלט (51%) של בעלי מניות המיעוט מהציבור, במקום שליש כפי שהיה קודם לכן.
ההיתקלות הקודמת בפלרם: "נוקטת בשיטת הסלאמי"
היחסים העסקיים בין חברת פלרם לבין קיבוץ רמת יוחנן, בעל השליטה, עלו לכותרות לפני כשלוש שנים על רקע חידוש הסכם בין הקיבוץ לחברה. באותה עת, אסיפת בעלי המניות של פלרם התבקשה לאשר הסכם חדש הנוגע לבונוסים של הקיבוץ, לאחר שפג תוקפו של הסכם קודם כמה חודשים מוקדם יותר.
אחד מבעלי מניות המיעוט בחברה הקיבוצית - צחי אברהם מקרן הגידור רידינג שהחזיק ב-1.3% ממניות פלרם - יצא נגד ההסכם וטען כי פלרם "נוקטת בשיטת הסלאמי, על מנת להעביר את הערך שהחברה יוצרת לטובת בעל השליטה".
החברה טענה אז כי ההסכם משפר את מעמדה, כי תנאי סף הרווח המינימלי לפני מס, שמתחת לו הקיבוץ לא יהיה זכאי לבונוס שנתי, הוגדל מ-10 מיליון שקל ל-35 מיליון שקל, והוקטנה תקורת תשלום המענקים השנתיים לקיבוץ בגין נושאי משרה.
קרן רידינג הציעה מנגנון חליפי למתן בונוסים לקיבוץ, בהתאם לתשואה על ההון. הקרן ציינה כי יש להיטיב עם בעלי מניות המיעוט (בין היתר בחלוקת דיבידנד), והזכירה שלחברה ולקיבוץ הסכמים נוספים המהווים עסקאות בעלי עניין בסכומים גבוהים, כגון העסקת חברי קיבוץ, שכירות ושירותים.
פלרם דחתה את עמדת הקרן, אך ביצעה שינויים שאפשרו את אישור ההסכם המעודכן באסיפה הכללית. בסוף 2019, לקראת פקיעת תוקף ההסכם, נערך הסכם חדש שגם בו נערכו בהמשך שינויים, כולל הפחתת סכום התמורה הקבועה עבור העסקת חלק מחברי הקיבוץ, וזאת "בעקבות מגעים עם משקיעים מוסדיים וגופים המייעצים למשקיעים מוסדיים".
שירי חביב ולדהורן