שרת התחבורה הציגה את הרבעון הראשון שלה בתפקיד ככזה שמגדיל את כוחה של התחבורה הציבורית על פני התחבורה הפרטית ● אבל מאחורי השקפים הצבעוניים, יש מציאות בה הנוסעים לא מגיעים לתחנות, והמיזמים הגדולים נדחים חדשות לבקרים ● וגם: הסיכון שמיכאלי לקחה במינוי צמרת המשרד
השרה מרב מיכאלי / צילום: שלומי כהן לע''מ
ארבעה חודשים מאז שהחליפה שרת התחבורה מרב מיכאלי את קודמתה, מירי רגב, היא הציגה את "דוח הרבעון הראשון" לקדנציה שלה בתפקיד, במה שנראה כמו הצגה חוזרת למסרים שכבר הושמעו בטקס החלפת השרות. בשורה אחת: מכוניות ותשתיות לרכב פרטי אאוט - עידן התחבורה הציבורית כאן ובענק.
לפי המספרים שהציגה מיכאלי, תקציב המשרד לשנת 2022 יגדל ב-19.8% בהשוואה לתקציב 2019, מה שיעמיד אותו על כ-37 מיליארד שקל (הגדול אי פעם). כ-80% ממנו, כך לפי הנתונים שהוצגו, ישמשו למערך התחבורה הציבורית שכולל תשתיות, שירות ועוד. עם זאת, הפער בין השקפים הצבעוניים שהצביעו על המהפך המחשבתי שעבר המשרד, לבין המציאות בשטח - עדיין עצום.
התקציב החמש-שנתי שמשרד התחבורה מייעד לחברה הממשלתית רכבת ישראל יעמוד על סכום פנומנלי של 46 מיליארד שקל. מיכאלי הסבירה כי מעבר להשקעה העצומה, זו עדות "להבעת האמון בהנהלת החברה". האמנם? רק לפני שבועות ספורים נאלצו מנכ"לי משרד האוצר והתחבורה לשגר מכתב יוצא דופן ליו"ר ומנכ"ל הרכבת שמתריע בפניהם כי אם הם לא יחזרו לשתף פעולה ביניהם, גם פיטוריהם עומדים על הפרק.
במקביל, גם בצמרת של חברת נתיבי ישראל לא שקט, כשבדירקטוריון נזכרו לפתע לדרוש בעניין סמנכ"לית שנחשבת לאשת אמונו של המנכ"ל. במשרד שחולש על תקציבי ענק, וחברות ממשלתיות בעלות קשת עצומה של פרויקטים מסוגים שונים, יש לחתוך התנהלות שכזו, ובטח שלא להצהיר על הבעת אמון בחלק מהם.
ההימור על הכוורת
מרב מיכאלי היא אמנם לא פרלמנטרית טרייה, אך כמו שרות ושרים אחרים שנכנסים למשרדי הממשלה השונים, יש לה לא מעט שיעורי בית להשלים. לזכותה ייאמר שנראה כי היא עושה הרבה על מנת לצלול לעומק, אך גם הכוורת שמקיפה אותה לא מספיק מנוסה בתחום התחבורה. מיכל פרנק, שמונתה למנכ"לית המשרד, מגיעה עם ידע פיננסי רב, ואף מכירה את מסדרונות הממשלה, אך אין לה רקע תחבורתי משמעותי. כך גם המשנה למנכ"ל המיועד, עילם שגיא. ביקורת דומה נשמעת גם כלפי יו"ר חברת נת"ע המיועדת ציפי לבני, ואפילו יו"ר נתיבי איילון המיועדת, מקסין פסברג. הנבחרת הזו מוכשרת, ללא ספק, אך זקוקה לזמן. לכן מדובר בהימור שתלוי במשך הקיום של הממשלה: אם חייה יהיו ארוכים, ייתכן שנרוויח בעתיד, אם יהיו קצרים, הפסדנו (עוד) זמן יקר.
הציבור יגיע לאוטובוס?
כדי לעלות לתדרוך העיתונאים בירושלים נסעתי בקו 100 של אגד שיוצא מחניון שפירים בעל הנגישות המעולה. אלא שרק שמונה אנשים עלו איתי בשעת בוקר (08:40) לעיר הבירה. בנסיעות אחרות שלי בקו בחודשים האחרונים היו בו פחות מחמישה אנשים ופעם אחת אפילו הייתי הנוסע היחידי. מיכאלי אמנם מזהה נכון את החשיבות של האוטובוסים, אבל למרות הזמן הקצר שהיא בתפקיד, לא נראה שנעשה די על מנת לעודד את הציבור לעשות בהם שימוש.
מיכאלי מסבירה ש-7.5 מיליארד שקל מתקציב המשרד לשנה הבאה ייצא על תקציבים ל"חווית שירות" ושחשוב לה שאנשים ייצאו מנסיעה באוטובוסים וברכבות תוך שהם מקבלים חוויה "מגניבה" להגדרתה. אלא שבשטח המצב רחוק משם, גם בלי חיילים שנאלצים להיכנס לתא המטען כדי להגיע לבסיס.
אומרים שהזמן הכי טוב להתחיל רפורמות היה לפני כמה שנים והזמן השני הכי טוב הוא עכשיו. בטח כשהחגים כבר הסתיימו. על כך, יש להוסיף כי מיכאלי מוסיפה לדבר על ציבור נהגי האוטובוסים ככאלה שיש להשקיע בהם. אבל מעבר להצהרות, גם היא מודה שבמשרד טרם פיצחו את הדרך לשם. בשטח, נזכיר, התחדשה לאחרונה מחאת הנהגים על תנאי עבודתם.
האצת פרויקטים - עכשיו
בשבוע שעבר חשף גלובס כיצד עבודות לקידום אחד מקווי הרכבת הקלה בתל אביב מתעכבות בשל מה שמכונה תיאום תשתיות. צמד המילים היפות הללו מסתירות מציאות מכוערת של מריבות, עצבים ואינספור התכתשויות בין קבלני ביצוע לחברות התשתית שכבלי התקשורת, או קווי המים שלהם נמצאים מתחת לאדמה ושיש לטפל בהם כחלק מקידום פרויקטים גדולים. בישראל כמו בישראל יש זמן ויש תירוצים בשפע, והנהלת משרד התחבורה הנוכחית צריכה להבין שללא מעורבות בשטח ואגרסיביות, נמשיך לפספס בכל פרויקט את היעדים שנקבעו בלוחות הזמנים המקוריים.
דוגמאות לא חסר - מכרזי הענק של קווי הרכבת הקלה הירוק והסגול במרכז מתעכבים, גם המכרז הגדול למכירת נמל חיפה מתנהל בעצלתיים. נכון, בחלק מהמקרים אפשר עדיין "להאשים" את ההנהלה הקודמת של המשרד, אך את הציבור וחברות הספנות שתקועים בפקקים, זה פחות אמור לעניין. הממשלה דיברה על האצת פרויקטים ובינתיים אין כיסוי לצ’ק הזה.
חסרות הצלחות בפריפריה
לפני מספר ימים הודיע משרד התחבורה על הסכם שנחתם מול עיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל לפינוי התחנה המרכזית החדשה בעיר. מחד מדובר בהישג אמיתי למיכאלי, שהצליחה בתקופה קצרה להביא להסכם שיקדם את האזור, ולא פחות חשוב מכך ישפר את הנגישות לתחבורה ציבורית. כעת, מיכאלי, שמתגוררת בתל אביב, כמו גם מנכ"לית משרדה, צריכות להביא הישגים במקומות נוספים במדינה: קידום תחבורה במטרופולין חיפה, הסדרת שדה תעופה משלים לנתב"ג וחליפי להרצליה, רק"ל נצרת ועוד. אחרת, יהיו רבים שיצביעו על כך שהן נלחמות רק עבור תל אביב.