גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הסביבה בה אנו חיים היא הגורם המשפיע ביותר על הבריאות שלנו / צילום: Shutterstock, alvarobueno

הסביבה בה אנו חיים היא הגורם המשפיע ביותר על הבריאות שלנו. העלייה בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות קשורה בראש ובראשונה לשיפורים סביבתיים. הגורם הבודד שהשפיע יותר מכל האחרים על העלייה בתוחלת החיים, הוא ההפרדה בין מי שתייה וביוב, אך קיימים הישגים רבים נוספים כגון בתחום בטיחות המזון, וחשיפה למזהמים שונים באוויר, בקרקע, ובמים. עם זאת, מרבית המחקרים מעריכים כי גורמי סיכון סביבתיים מהווים כ-50-70% לתחלואה ותמותה. לשם השוואה, ההשפעה של טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול רפואי מונע וחיסונים, מהווים כ-10% מכלל ההשפעה על תוחלת החיים שלנו ועל בריאותנו.

בשנים האחרונות, משרד הבריאות בשיתוף הקרן לבריאות וסביבה, פרסם שלושה דוחות על בריאות וסביבה בישראל. האחרון שבהם פורסם ב-2020. דוחות אלו מפרטים באופן מעמיק את ההישגים והאתגרים בתחום של בריאות וסביבה בישראל בעשור האחרון, והם מפרטים מספר נושאים בתחומים שעדיין דורשים טיפול בין תחומי כדי לשפר את בריאות הציבור ולמנוע תחלואה ותמותה.

האתגר הגדול ביותר

אחד מגורמי הסיכון המוגדרים לתחלואה ותמותה הוא שינוי האקלים המוגדר כאתגר הגדול ביותר לבריאות במאה הנוכחית, שכן הוא משפיע על היבטים רבים של הבריאות, והסיכונים הולכים וגוברים עם העלייה בגודל האוכלוסייה ובשיעור האוכלוסיות הרגישות שבה, וכן עם העלייה במספרם של התושבים החיים באזורים עירוניים צפופים, וזאת בד בבד עם לחץ גובר והולך על תשתיות בסיסיות חיוניות לקיומם של חיים בריאים.

אפרט את ההשפעות העיקריות של שינוי האקלים על הבריאות, ואת הדרכים המוצעות להתמודדות עימם במדינת ישראל ובעולם.

ההשפעות הבריאותיות של שינוי האקלים:

● תחלואה ותמותה בשל גלי חום וקור קיצוניים. לדוגמה, במחקר מישראל שפורסם לאחרונה, מצאנו כי לטמפרטורה גבוהה השפעה לרעה על משקל הלידה של תינוקות.
● התפרצויות של מחלות המועברות על ידי חרקים: קדחת מערב הנילוס, לישמניאזיס ("חבורת יריחו"), קדחת דנגי, מחלת הזיקה ומלריה אשר נפוצות עדיין במדינות רבות, ועלולות להגיע או לחזור גם לישראל.
● פגיעה באיכות המים, המזון והביטחון התזונתי. לדוגמא, מחלת העכברת שהתפרצה בישראל בשנת 2018, קשורה בזיהום של מי הירדן ויובליו על ידי גורמים סביבתיים.
● זיהום אוויר אנתרופוגני (הנגרם על ידי אדם, כגון זיהום אוויר מתחבורה) ומעשה ידי הטבע (כגון סופות חול ואבק)
● סופות, שיטפונות ושריפות
● צפיפות מגורים והרעה בתנאי הסניטציה
● שילוב של מספר גורמים יחד והגברת הפגיעה הכוללת (למשל גלי חום וזיהום אוויר).

שינוי האקלים ומגפות עולמיות

מחקרים רבים הוכיחו את הקשר בין שינוי האקלים וההתפשטות או החמרת הנזק כתוצאה מהפגיעה של מחלות זיהומיות, ובכלל זה של מחלת הקורונה. שינויי אקלים, ולעיתים אף שינויים מיקרו-אקלימיים, מביאים לשינוי אקולוגי, ובכלל זה לנדידה של בעלי חיים שעלולים להפיץ מחלות, והתקרבות שלהם לאזורי אוכלוסייה צפופים. מצבים אילו מגבירים את הסיכוי להדבקה של בני אדם במחלות זיהומיות חדשות ומתפרצות. דוגמאות לכך כוללות את התפשטות מחלה האיידס שהחלה לפני כ-35 שנה, והפנדמיה של 2009 ("שפעת החזירים"). למרות שמקורה של מחלת הקורונה עוד לא ברור, ניתן להניח בסבירות גבוהה ביותר, כי שינויי אקלים שהביאו לדחיקה של בעלי חיים מאזורי הגידול שלהם, ומשם לקיצור הדרך להדבקה של בני אדם והפיכתה של המחלה לפנדמיה עולמית.

אז מה ניתן לעשות? מדיניות ההיערכות למניעה וצמצום הנזקים של שינוי האקלים מחייבים פעולה בין תחומית, אך נדרשת מעורבות ומנהיגות של אנשי הבריאות. כיום, קובעי המדיניות, המערכות ואנשי המקצוע בתחום הבריאות אינם מודעים מספיק לחשיבותו. התחום כמעט שאינו מוזכר בשלבי הלימודים של מקצועות הרפואה והבריאות, ואנשי המערכת אינם רואים בהכרח את תפקידם החשוב ואינם עוסקים בו ברמה היום-יומית. עלינו, כאנשי הבריאות, להביא לעלייה במודעות ובעיסוק של מערכת הבריאות בנושא. לכן, אתמקד כאן בהמלצות לפעולה של מערכת הבריאות:

● הקמת מערך מחקר וניטור לזיהוי מוקדם של ההשפעות של שינוי האקלים ופיתוח תגובה מתאימה במימון ממשלתי
● פיתוח של תשתיות בריאות שיוכלו לתת מענה מיטבי לנזקים (כגון היערכות למצבי חירום אקלימיים)
● הכנסת הנושא לתוכניות הלימוד במקצועות הבריאות
● תקצוב התוכנית הלאומית להיערכות לשינוי האקלים, הכוללת היערכות של מערכת הבריאות. התוכנית אושרה בהחלטת ממשלה בשנת 2018 אך לא תוקצבה
● שיתוף פעולה בין-מגזרי ובין רמות ממשל: על מערכת הבריאות לעבוד בשיתוף פעולה עם גופים רבים על מנת לקדם סביבה עירונית בריאה

מערכת הבריאות איננה יכולה לעבוד בחלל ריק. על מנת לקדם את הנושאים נדרש לקבוע יעדים והטמעת שיקולי בריאות בכל החלטה לאומית אשר משפיעה על הסביבה.

הכותב הוא מומחה לבריאות הציבור ואפידמיולוגיה, כיהן בעבר כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות וכיום חוקר באוניברסיטת בן גוריון בנגב