השופט עוזי פוגלמן / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן
בית המשפט העליון חתם את הגולל על השאלה האם כספים שמקבלים אנשי אקדמיה ישראלים ממוסדות מחקר אקדמיים בארצות-הברית חייבים במס, כאשר קבע הבוקר (א') כי מלגות שאנשי אקדמיה ישראלים מקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל עבור מחקר חייבות במס בארץ.
מדובר במחלוקת מס ארוכת שהתעוררה בין רשות המסים לבין שלושה חוקרים בתחום האקדמי, הפרופסורים ידועי-השם דוד קרצ'מר, עדיאל שרמר וישי בר, על החלטת רשות המסים למסות מלגות שקיבלו מאוניברסיטת בניו יורק לצורך מגורים ומחיה בחו"ל.
פרופ' ישי בר, מומחה לדיני מסים, היה מועמד במרוץ לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וב-2009 אף היה מועד לתפקיד מנהל רשות המסים. במשך 25 שנה לימד פרופ' בר את תחום דיני המסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז 2010 - בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בנוסף, בר, אלוף במיל', עסק במגוון תפקידי פיקוד ביחידות שדה בצה"ל (חטיבת צנחנים ואוגדת מילואים), ובתפקידו האחרון בצבא שימש כמפקד גייס מטכ"לי. פרופ' בר אף כיהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
פרופ' דוד קרצ'מר, המתמחה במשפט חוקתי, בזכויות אדם במשפט בינלאומי ובמשפט בינלאומי הומניטרי, נמנה עם מייסדי ארגון "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח. הוא שימש כחבר בשורה של גופים בינלאומיים העוסקים בזכויות אדם, ובהם ועדת זכויות האדם של האו"ם, שבה היה חבר בשנים 2002-199. נכון למועדים הרלוונטיים לפסק הדין, שימש פרופ' קרצ'מר כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1974-2006), ובין היתר כיהן, על בסיס חלקי, גם כפרופסור באוניברסיטת אלסטר בצפון אירלנד ובמרכז למשפט ועסקים ברמת גן.
פרופ' עדיאל שרמר הוא היסטוריון של עם ישראל בתקופת בית שני והתלמוד ומלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-1992. הוא פרסם מאמרים רבים בנוגע להיסטוריה החברתית של עם ישראל בעת העתיקה ועוד. במהלך הקריירה שלו זכה שרמר בפרסים ומלגות רבים, בהם מלגת הוקרה על-שם א"א אורבך מקרן הזיכרון היהודי (Jewish Memorial Foundation) ומהאיגוד העולמי למדעי היהדות (World Union for Jewish Studies) וכן פרס רוזן-צבי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ופרס ברונו מטעם קרן יד הנדיב.
75-100 אלף דולר עבור 10 חודשים בניו יורק
השלושה הוזמנו על-ידי אוניברסיטת ניו יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית, כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה (מכון שטראוס ומרכז תקווה).
כל אחד מהם קיבל מלגה מהאוניברסיטה - בסכומים הנעים בין 75 אלף דולר ל-100 אלף דולר עבור 10 חודשי שהייה בניו יורק - עליה דיווח לרשות המסים בישראל כסכום שאינו חייב במס הכנסה. פקיד השומה פחות התרשם מהדיווח והוציא לשלושת הפרופסורים המכובדים שומות מס המחייבות אותם במס הכנסה על המלגות שקיבלו.
ערעורים שהגישו השלושה לבית המשפט על החלטת פקיד השומה נדחו, ובאוקטובר 2018 גם בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב השופטים, כי יש למסות מלגות שמקבלים פרופסורים מאוניברסיטאות בחו"ל לצורך מחקר כהכנסה ממשלח-יד.
מערכת תשלומים "כלכלית" או "פילנתרופית"?
שלושת הפרופסורים לא התייאשו והגישו לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בסוגיה. לטענתם, ההלכה שנקבעה בפסק הדין של העליון, שלפיה הכספים שקיבלו הם "הכנסה בעלת מקור", עומדת בסתירה לפסיקה ארוכת-שנים של בית משפט זה שדרשה הצבעה על שירות כתנאי למיסויה של הכנסה כמשלח-יד. כנטען, פסק הדין החליף את הדרישה למתן שירות בזיהויה של תמורה, והוסיף כי אין הכרח להוכיח את גבולותיה של תמורה זו.
עוד נטען כי דעת הרוב ביטלה את דרישת הפסיקה לקיומם של מאפיינים עסקיים כתנאי למיסוי הכנסה. לדברי הפרופסורים, יש להבחין בין מערכת תשלומים "כלכלית", המונעת מהיגיון שוקי, אשר מחייבת את מקבל התשלום במס - ובין מערכת "פילנתרופית", שאין בה יחסים כלכליים בין הצדדים, ומקבל התשלום בגדרה לא חייב במס.
ואולם, גם הפעם נדחתה, בדעת רוב, עמדת הפרופסורים. השופט עוזי פוגלמן - בהסכמת הנשיאה אסתר חיות, השופט ג'ורג' קרא והמשנה לנשיאה ניל הנדל (וכנגד דעתו החולקת של השופט יוסף אלרון) - קבע כי "התקבולים שבמוקד הדיון הנוסף הם הכנסה ממשלח-ידם של המבקשים. היא הופקה תוך שימוש ביכולותיהם ובכישוריהם המקצועיים, וניתנה על-ידם תמורה עבור תקבולים אלה".
הנשיאה חיות הוסיפה כי "הוכח שהמבקשים העניקו למוסדות המחקר שירות ממשי בדמות מחקר ומעורבות בחיים האקדמיים של אותם המוסדות, הדרוש לפעילותם. אין מחלוקת כי הפנייה אל המבקשים נבעה מהיותם בעלי כישורים מתאימים למתן שירותים אלה למוסדות המחקר, ומשעה שעולה כי במסגרת השירותים אשר ניתנו נעשה שימוש בכישורים אלה, לפנינו הכנסה ממשלח-יד".
עוד קבעה הנשיאה כי "הוכח כי ההתקשרות בין המבקשים ומוסדות המחקר מובילה אל המסקנה כי המבקשים נתנו למוסדות המחקר שירותים הנובעים ממשלח-יד כאנשי אקדמיה וכחוקרים, ועל כן ניתן למסות את התקבולים שניתנו להם על-ידי מוסדות המחקר כהכנסה ממשלח-יד מכוח סעיף 2(1) לפקודה".
באשר לטענה כי מדובר במערכת יחסים פילנתרופית שאין למסותה, כתבה הנשיאה חיות כי "אין חולק כי מוסדות המחקר פנו למבקשים כחוקרים בעלי שם בשל כישוריהם המיוחדים, ולגישתי פנייה זו נועדה לשם קבלת שירות שמוסדות המחקר היו מעוניינים בו. לו מדובר היה ביוזמה פילנתרופית ולא בהזמנת שירות, קשה למצוא היגיון בכך שמוסדות המחקר דרשו מהמבקשים לשהות אצלם, להשתתף בפעילויות שונות, אף אם בהיקף מצומצם, וכן הודיעו על ציפייה לתוצר ממשי שיוכלו לפרסם בתום שנת השבתון. הנה כי כן, דרישות אלה אינן אלא רכיבים בשירות שהזמינו מוסדות המחקר, אשר נועד לקדם את יעדיהם כמוסדות מחקר פעילים".