העליון: מלגה מאוניברסיטה בחו"ל לצורך מחקר חייבת במס הכנסה

3 פרופ' ידועי-שם מישראל הוזמנו ע"י אוניברסיטת ניו-יורק לשהות בה שנה אקדמית, עם מלגה של 75 אלף-100 אלף דולר לכ"א • הפרופסורים טענו כי המלגה אינה חייבת במס בארץ, כיוון שלא מדובר בהכנסה רגילה ממשלח-ידם • העליון דחה את טענתם וקבע: "הכספים ניתנו להם במסגרת משלח-ידם כחוקרים באקדמיה, ועל כן מהווים הכנסה חייבת"

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל
שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל

לידיעת אנשי האקדמיה הישראלים: מלגות שאתם מקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל עבור מחקר שם חייבות במס בארץ - כך קבע אתמול (ג') בית המשפט העליון, אשר הביא לסיומה מחלוקת שהתעוררה בין רשות המסים לבין 3 חוקרים בתחום האקדמי, פרופסורים ידועי-שם שטענו כי אינם חייבים במס על מלגות מחקר בחו"ל.

השלושה הוזמנו על-ידי אוניברסיטת ניו-יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית, כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה (מכון שטראוס ומרכז תקווה).

כל אחד מהם קיבל מלגה מהאוניברסיטה - בסכומים הנעים בין 75 אלף דולר ל-100 אלף דולר עבור 10 חודשי שהייה בניו-יורק - עליה דיווח לרשות המסים בישראל כסכום שאינו חייב במס הכנסה. פקיד השומה פחות התרשם מהדיווח והוציא לשלושת הפרופסורים המכובדים שומות מס המחייבות אותם במס הכנסה על המלגות שקיבלו.

ערעורים שהגישו השלושה לבית המשפט על החלטת פקיד השומה נדחו, וכעת גם בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב השופטים, כי יש למסות מלגות שמקבלים פרופסורים מאוניברסיטאות בחו"ל לצורך מחקר כהכנסה ממשלח-יד.

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, ציין בפסק דינו (שהתקבל בדעת רוב) כי בסיס המס בישראל רחב ומכניס תחת כנפיו הכנסה מכל מקור שלא נשלל במפורש. על-פי הדין בישראל, מקורות ההכנסה החייבת הם כאלה המתאפיינים בפוטנציאל לחזרתיות, כ"עצים המפיקים פירות"; הם אינם כוללים מתנות ומציאות, אשר לא ניתנות כתמורה לשימוש בגורמי ייצור שונים, ופיצויים מסוימים. "בענייננו", כתב השופט הנדל, "הכספים שקיבלו המערערים (הפרופסורים, א' ל"ו) מהמוסדות ניתנו להם במסגרת משלח-ידם כחוקרים באקדמיה, ועל כן מהווים הכנסה חייבת לפי סעיף 2(1) לפקודה".

עוד צוין כי "קביעה זו תואמת את בסיס מס ההכנסה הרחב, אך לא כולל - הקיים בישראל. לא מדובר בהכנסה אשר נעדרת מקור, אלא בהכנסה שהתקבלה מהעץ שגידלו וטיפחו המערערים במשך השנים - מומחיותם המחקרית והמוניטין האקדמי שלהם".

המחלוקת נדונה במסגרת ערעוריהם של הפרופסורים ידועי-השם, דוד קרצ'מר, עדיאל שרמר וישי בר, על החלטת רשות המסים למסות מלגות שקיבלו מאוניברסיטת בניו-יורק לצורך מגורים ומחיה בחו"ל. שלושת הערעורים אוחדו לדיון משותף, כיוון שעסקו בשאלה זהה.

פרופ' בר, מומחה לדיני מסים, היה לאחרונה מועמד במירוץ לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וב-2009 אף היה מועד לתפקיד מנהל רשות המסים. במשך 25 שנה לימד פרופ' בר את תחום דיני המסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז 2010 - בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בנוסף, בר, אלוף במיל', עסק במגוון תפקידי פיקוד ביחידות שדה בצה"ל (חטיבת צנחנים ואוגדת מילואים), ובתפקידו האחרון בצבא שימש כמפקד גייס מטכ"לי. פרופ' בר אף כיהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.

פרופ' קרצ'מר, המתמחה במשפט חוקתי, בזכויות אדם במשפט בינלאומי ובמשפט בינלאומי הומניטרי, נמנה עם מייסדי ארגון "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח. הוא שימש כחבר בשורה של גופים בינלאומיים העוסקים בזכויות אדם, ובהם ועדת זכויות האדם של האו"ם, שבה היה חבר בשנים 2002-199. נכון למועדים הרלוונטיים לפסק הדין, שימש פרופ' קרצ'מר כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1974-2006), ובין היתר כיהן, על בסיס חלקי, גם כפרופסור באוניברסיטת אלסטר בצפון אירנלד ובמרכז למשפט ועסקים ברמת-גן.

פרופ' שרמר הוא היסטוריון של עם ישראל בתקופת בית שני והתלמוד ומלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-1992. הוא פרסם מאמרים רבים בנוגע להיסטוריה החברתית של עם ישראל בעת העתיקה ועוד. במהלך הקריירה זכה בפרסים ומלגות רבים, בהם מלגת הוקרה על-שם א"א אורבך מקרן הזיכרון היהודי (Jewish Memorial Foundation) ומהאיגוד העולמי למדעי היהדות (World Union for Jewish Studies) וכן פרס רוזן-צבי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ופרס ברונו מטעם קרן יד הנדיב.

הזמנה מניו-יורק

שלושת הפרופסורים המוכרים קיבלו מכתבי הזמנה לבצע עבודת מחקר באוניברסיטת ניו-יורק, תוך קבלת מלגה מהאוניברסיטה. השלושה נענו להזמנה ופרסמו מאמרים שונים בעקבות שהותם בחו"ל. 

בערעורים שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים, טענו הפרופסורים כי לצורך חיובם במס יש להראות כי ניתנה על-ידם תמורה או שירות ל"מכון שטראוס" או ל"מרכז תקווה" בתמורה למלגה. לטענתם, התשלום שניתן להם מאוניברסיטת ניו-יורק ניתן לצורך התפתחותם המקצועית, ולא לטובת המכונים שהזמינו אותם. עוד נטען כי גם אם היו לאוניברסיטה ציפיות כי המחקר שיבצעו בניו-יורק יוליד פרסום אקדמי, מדובר בציפייה בלבד, ולא בהתחייבות משפטית מצד הפרופסורים.

פקיד השומה טען מנגד כי שלושת הפרופסורים כן נתנו תמורה למכוני המחקר בארה"ב, וזו באה לידי ביטוי בהתחייבותם שלא לעבוד במקום אחר בזמן שהותם בניו-יורק, בהתחייבותם לחקור נושא שהוא בתחומי העניין של המרכז והמכון, וגם בציפייה של המרכז והמכון לתוצר מוחשי, כגון מאמר, בסיום התקופה. עוד נטען כי מדובר בהכנסה ממשלח-יד, כיוון שפעולותיהם בניו-יורק דומות לפעולות שהם מבצעים בישראל במסגרת עבודתם.

השופט אביגדור דורות מבית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי מדובר בהכנסה ממחקר אקדמי שהוא משלח-ידם של הפרופסורים. נקבע כי ברור שמחקר אקדמי הוא במסגרת משלח-ידם של הפרופסורים - תחום בו הם עוסקים בו בישראל - ולכן חייב במס בישראל.

הפרופסורים לא ויתרו והגישו ערעורים - כל אחד בנפרד - לבית המשפט העליון. הדיונים בערעורים אוחדו בשל הדמיון ביניהם וכן נדחו במשותף. השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא קבעו בדעת רוב כי הכספים שקיבלו הפרופסורים הם הכנסה חייבת במס בישראל, בעוד השופט יוסף אלרון שנותר בדעת מיעוט בפסק הדין סבר כי משלא הוכח שמערכת היחסים בין המרצים למכוני המחקר הייתה עסקית, לא ניתן לקבוע כי המלגות חייבות במס.

להכרעה יש השלכות רוחב על אנשי אקדמיה רבים הנוסעים לשנת שבתון ומחקר במוסדות אקדמיים שונים בחו"ל. העובדה שישנה דעת מיעוט בפרשה פותחת פתח לדיון נוסף בתיק, ולא מן הנמנע כי בית המשפט העליון יידרש שוב לסוגיה שנדונה בהרכב מורחב יותר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988