תומר מוסקוביץ / צילום: יונתן בלום
מה-1 בנובמבר, המועד שבו נכנס לתוקף מתווה התיירות, נכנסו לישראל 30,345 אלף תיירים. מדובר במספר נמוך מהמצופה, לאור תנאי הכניסה לישראל המחייבים את התיירים לעמוד בתנאי התו הירוק (כלומר אחרי קבלת חיסון שלישי, או שלא חלפה חצי שנה ממועד מנת החיסון השנייה).
כרבע מהתיירים שנכנסו לישראל הגיעו מארה"ב, כ-5,500 מצרפת, כ-2,300 מבריטניה וכ-2,000 הגיעו מגרמניה. הסבר פניך לתייר? 550 מבין התיירים שנכנסו לישראל סורבו בכניסתם. תיירים אלה יועברו למתקן המסורבים בנתב"ג, ויטוסו חזרה למדינה ממנה המריאו, לעתים עם איסור כניסה לישראל בעתיד.
חלקם סורבו משיקולי בריאות, כלומר שלא עמדו בתנאי הכניסה או הדרישות של ישראל. אחרים סורבו לאחר שזוהו כי ניסו להיכנס כמהגרים באמתלה של תיירים - רובם ממדינות מזרח אירופה, גיאורגיה ואפריקה. תייר שכניסתו מסורבת מוטס חזרה למדינה ממנה המריא, כאשר על פי אמנת התעופה העולמית, האחריות והעלות מוטלת על חברת התעופה שעמה נכנס לישראל. הגוף שבסמכותו לסרב כניסת תיירים, כמו גם להכניסם, היא רשות ההגירה והאוכלוסין.
"יש גידול בכניסת זרים לישראל, ויחד עם הטוב שהוא מביא אנו רואים גם את הרע. עד עכשיו מתקן המסורבים היה שומם, אבל כמו עשב בר בטבע, עם הדברים הטובים מגיעים גם אנשים שאנחנו לא רוצים שייכנסו לפה", אומר ראש הרשות, תומר מוסקוביץ, בראיון לגלובס.
"עד כה הם לא יכלו להיכנס, משום שמדיניות הכניסה לישראל לא אפשרה כניסת זרים, למעט באישור מיוחד. היום הם מנסים לעבור את החורים במסננת. מנגנון ביקורת הגבולות אמור לזהות את מי שכוונתו לבקר אינה ממניעים של תייר".
איך מזהים אדם כזה?
"מגיע אדם שלא מכיר את הארץ כלל, שאין לו הזמנה למלון ויש לו בערך 30 אירו בכיס. נקודת המוצא שלנו היא שהוא לא בא בכדי לעשות נחת לשר התיירות. מעבר לכך, בקרי הגבול יודעים לזהות שלא מדובר בתייר. זה יכול להיות משהו בתנועות הגוף ובסימנים מחשידים אחרים, הזיהוי הוא האמנות שלהם.
"כדי למנוע כניסת מהגרים יש לנו שתי מסננות, האחת היא הסדרת אשרת כניסה מוקדמת במדינות שיש חובה כזו, דוגמת הודו, שם מבקש האשרה עובר סינון ראשוני שעליו אחראי משרד החוץ. במדינות שלא מצריכות קבלת אשרת כניסה מראש, כמו אוקראינה, המסננת הראשונית נעשית על ידי בקרי הגבול שיושבים בתא הקטן בשדה התעופה והם אמורים לזהות".
ומצד שני עשויים לחשוד במישהו שהוא באמת תייר, אבל ענה את התשובות הלא נכונות.
"אם בקר חושד במישהו הוא מעביר אותו ל'קו אחורי', כלומר לבקר מנוסה יותר, שם יתבצע תשאול מעמיק יותר. בסמכותו לאשר כניסה לאותו תייר, כשבחלק מהמקרים יידרש להפקיד כסף כערבות שתושב לו, בסכומים שנעים בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. אגב, לתייר עומדת הזכות לערער. אם קורה שאכן מדובר בתייר אנחנו אומרים לו 'תודה רבה', ולא מתנצלים ולא משלמים פיצוי אם חש לא בנוח. אנחנו רק מילאנו את תפקידנו.
"אפשרות אחרת היא לסרב את כניסת התייר, ולעדכן את קברניט המטוס שעמו נחת שעליו לדאוג להחזרתו למדינה ממנה המריא. לפעמים אנחנו קונים כרטיס טיסה על חשבוננו, ומטיסים את המסורב עם הערה שלא יוכל לשוב לישראל במשך 5 שנים. ההנחה היא שיש לבלום כניסת מסתננים לעבודה או שחמור מזה לאתר קורבנות סחר, נשים שנשלחות לכאן כדי לפגוש את מי שיסרסר בהן".
ללמוד מהמקרה הגרמני
בעולם שואפים לוותר על אשרות כניסה כדי לעודד תיירות. מה העמדה שלכם בנושא?
"יש מדינות כמו אוקראינה שלא הצלחנו לשמר את חובת אשרת הכניסה מראש. אני לא מאמין בביטול ויזות לחלוטין. יש אומות חלשות ויש חזקות, ויש נטייה לאנשים, כמו בכל דבר בטבע, לעבור מהנמוך לגבוה. מדינות המערב צריכות להגן על עצמן.
"אם גרמניה ב-2015 הכניסה 1.5 מיליון מהגרים, היום היא מבינה את הבעיה. קל להיות מדינת רווחה כשכולם עובדים ותורמים לכלכלה, אבל במדינת ישראל חשובה גם הזהות הלאומית, ואצלנו חוק השבות מגדיר ברור מי זכאי לשבות. אנחנו פטורים מלקבל את האחרים.
"בכל הנוגע לכניסה לישראל, האינטרס שלנו הוא הגירתי. מנגד, יש אינטרס של יחסים בינלאומיים או של תיירות. נקודת המוצא היא שרוב התיירים הם הגונים, אלא שבתוך זה יש את נושא ניהול הסיכון ומניעת סחר בבני אדם ושהות לא חוקית".
וכמה כאלה אתם לא מצליחים לאתר?
"היו גם קבוצות שבאו לכאורה כצליינים, אבל בפועל מה שעניין אותן זה להישאר בארץ. אם לא איתרנו אנשים בשער הכניסה לישראל, ואני מעריך שמדובר באלפים רבים, יחידת המנהל תנסה לאתר אותם כשוהים בלתי חוקיים".
הישראלים מחכים בקוצר רוח לביטול הוויזה לארה"ב. היכן זה עומד?
"ארה"ב היא המדינה היחידה שאזרחיה פטורים מוויזה לישראל, ומנגד אנחנו מחויבים אליה. שרת הפנים איילת שקד שוהה בארה"ב, ומקדמת את הנושא. אנחנו מגייסים מנהל פרויקטים שאחד מהדברים העיקריים שבהם הוא יעסוק יהיה הפטור מוויזה. אני מאמין שזה יקרה, ושלא מדובר בחלומות באספמיה. על כל החסמים אפשר להתגבר".
ביומטרי גם לתיירים
החשש מעומסים בנמלי התעופה מוביל למציאת פתרונות יצירתיים, הכוללים הקמת מאגר שישמור את המידע על נוסעים. עד כמה מאגר כזה ישרת אתכם?
"מאגר ה-PNR (Passenger Name Record) יעזור לצמצם את הסירוב בשדות התעופה גם בתקופה של מגפה. זיהוי כזה יעזור לנו לאתר את הנוסע עוד בכניסה לשדה התעופה, ותהליך טרום הטיסה יוכל להשתנות, כשנוסע יעבור בצורה מהירה על ידי זיהוי מקדים.
"החזון הוא שכל המידע הרלוונטי על הנוסע יועבר אלינו, או לכל מדינה אחרת, לפני הטיסה. זו מערכת שייקח כמה שנים עד שתושלם הקמתה. במקביל אנחנו מקדמים את הנושא הביומטרי לתיירים, שכמו הישראלים, יוכלו רק לחייך למצלמה בעמדות העצמאיות ולהיכנס למדינה".
נשמעות תלונות של אזרחים ישראלים שחיים בזוגיות עם אזרחים זרים על פרוצדורות שלא אפשרו כניסה לישראל לבני הזוג או לילדיהם. היו שהלינו על דרישות כמו המצאת תיעוד בדיקת אולטרסאונד להוכיח הורות לילד המבקש כניסה.
"בג"ץ קבע כי לאזרחים עומדת זכות חוקתית להגיע למדינת הלאום שלהם. לתייר אין זכות כזו. משפחות מעורבות אולי נתקלות בקשיים, משום שהן לא קיימו את הוראת החוק לרשום את הילדים כישראלים, ובתקופת הקורונה הם היו צריכים להיכנס כתיירים. דרישת לבדיקת אולטרסאונד נשמעת רק בהקשר של פונדקאות, לזוג שרוצה להכניס לארץ תינוק. המטרה היא לשלול שמדובר בסחר בילדים, ויש נוהל שמחייב הוכחת פרי בטן לתינוקות שנולדו בחו"ל".
תחום אחר שבאחריותכם קשור למצוקת כוח האדם החמורה בבתי המלון, שמשוועים לאישור להכנסת עובדים זרים, למשל מהפיליפינים או מירדן.
"בשלב זה, המכסה שאושרה להבאת עובדים מהפיליפינים ירדה מ-2,000 ל-1,000. מבחינת השיקול ההגירתי, אני אעדיף הבאת עובדים מירדן או עובדים פלסטינים. לא נתנגד להגדלת מכסה של עובדים זרים כשאנחנו יודעים שיש עבודות שקשה לגייס בהן עובדים ישראלים, בתחום הניקיון למשל. לא נהיה הגורם שמעכב תיירות לישראל".
גם במסעדות מדברים על מחסור דומה, למשל של שוטפי כלים.
"חד משמעית, לא צריך לאפשר להביא לישראל שוטפי כלים מחו"ל. לא בשביל זה מחזיקים במהגרי עבודה. ישראל היא אחד מיעדי העבודה המועדפים בעולם בעיקר בגלל המטבע שלנו, והיחס לעובדים. מצד אחד זה משמח, מצד שני זה צריך להיות מבוקר במכסות. בשנתיים האחרות חל גידול בהיקפי המכסות, חלק מזה מוצדק וחלק מזה פחות".
אישי: בן 58, נשוי ואב לששה. מתגורר באלון שבות
מקצועי: עורך דין בהכשרתו. לאחר כעשור במגזר הפרטי, הצטרף ב-2001 לשירות המדינה כיועמ"ש של משרד העבודה והרווחה, ולאחר מכן כיועמ"ש משרד התמ"ת (כיום הכלכלה). בהמשך שימש כמנהל רשות האכיפה והגבייה, ומיולי 2021 מכהן כראש הרשות להגירה ולאוכלוסין.
עוד משהו: במשך כשש שנים עמד בראש חברת הבנייה משהב, הבונה דירות מגורים עבור הזרם הלאומי דתי.