אם המאבק הלהט''בי לשוויון היה ממתין בצד עד שכל הכוכבים בשמיים יסתדרו וכל הנסיבות הפוליטיות יבשילו - כנראה שהיחס ללהט''ב במדינת ישראל היה נתקע בשנות השמונים / צילום: Shutterstock, ColorMaker
"אין אימוץ אלא על ידי איש ואישתו יחד" קובע נחרצות סעיף 3 בחוק האימוץ, מאז נחקק אי שם בשנת 1981.
נסו לחשוב עד כמה השתנתה התפיסה החברתית ביחס לקהילה הגאה בארבעים השנים שחלפו מאז: ב-1981 לא היה ניתן למצוא אדם מחוץ לארון, והיום - האם יש מישהו שלא מכיר במשפחתו או בקרב חבריו אנשים "מהקהילה"? ב-1981 גאים וגאות נאלצו להסתתר ולהכיר במחשכים, והיום בחודש הגאווה גודשים את הערים מאות אלפי אנשים. ב-1981 לא היה קיים בלקסיקון מושג כגון "משפחות גאות", והיום - ילדים שנולדו לזוגות להט"ב משתלבים בגנים ובבתי הספר כשווים בין שווים.
השינוי שהתחולל בחברה הישראלית ביחס ללהט"ב בארבעים השנים שחלפו כל כך דרמטי, ולכן לא יאומן שחוק האימוץ עדיין עומד בתוקפו ושומר על האפליה חיה ונושמת. בלתי נתפס שבשנת 2021 החוק במדינת ישראל עדיין עורך הבחנה בין זוגות הטרוסקסואליים ה"כשירים" לכאורה לאמץ ילדים, אל מול זוגות מאותו מין שבהגדרה "אינם כשירים" לכך.
בהיבט המקצועי של עקרון טובת הילד, אין אף גורם רציני שמוכן היום להגן על האפליה הזאת. שורה של מחקרים מדעיים מאשררים שוב ושוב שאין כל פסול באימוץ ילדים על ידי זוגות להט"ב. גם גורמי המקצוע שאמונים על הנושא במשרד הרווחה אומרים זאת בפה מלא. למעשה, תזכיר חוק ממשלתי שמתקן את האפליה באימוץ הוכן על ידי משרדי הרווחה והמשפטים, ובינתיים מעלה אבק במקום לעלות לדיון בממשלה ובכנסת.
הסיבה לכך היא, שלמרבה הצער, מרכז הכובד של הדיון בנושא הוא לא מקצועי, אלא פוליטי, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה - הבטחות יש למכביר: יש עתיד, מרצ, העבודה, כחול-לבן ותקווה חדשה הבטיחו באינספור הזדמנויות לקדם שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה. נציגיהן בכנסת פקדו את אירועי הגאווה מדי שנה, עלו על הבמות, אחזו במיקרופונים והבטיחו להביא את השינוי.
בתקופת ממשלות נתניהו האחרונות, רוב המפלגות הללו ניהלו קרבות מרשימים ואבודים מראש על הצעות חוק חשובות (כולל בנושא האימוץ) אל מול קיר הברזל של קואליציית הליכוד והמפלגות החרדיות. בכל קמפיין בחירות בשנים האחרונות, נשמעו ההבטחות המפוארות לקהילה הגאה ישירות מפיהם של רוב מנהיגי הקואליציה. בלי גמגומים, בלי "אבל" ובלי "אולי".
ובמבחן התוצאה? בחמשת החודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה חלו מספר התפתחויות חיוביות (שר הבריאות נתן "אור ירוק" לבג"ץ לבטל את האפליה בפונדקאות, בוטלה האפליה נגד הומואים במתן תרומת דם, ושוריין תקציב משמעותי של 90 מיליון שקלים לצרכי להט"ב במשרד לשוויון חברתי שלוש השנים הקרובות). אין להקל בכך ראש וחשוב לתת קרדיט על ההישגים האלה. יחד עם זאת, צריך גם להודות שבענייני חקיקה עקרוניים - חלה אפס התקדמות.
לחלק מחברי הכנסת של יש עתיד, מרצ, העבודה, כחול לבן ותקווה חדשה יש הצעות חוק מוכנות למען שוויון זכויות ללהט"ב שניתן לקדם תיאורטית החל ממחר. אך בשלב זה הצעות החוק נותרות "על המדף". כאשר שואלים את חברי הכנסת יוזמי הצעות החוק על כך, עד לאחרונה הם נהגו לענות (שלא לציטוט) שהם נמנעים מקידומן עד שיעבור התקציב. הם מוסיפים שצריך להפגין יצירתיות לנוכח מורכבות הקואליציה (ובפרט נוכחותה של רע"ם האיסלאמיסטית), ומבקשים לא "לטלטל" את הספינה דווקא בעת הזו.
תשובתנו על כך פשוטה: אם המאבק הלהט"בי לשוויון היה ממתין בצד עד שכל הכוכבים בשמיים יסתדרו וכל הנסיבות הפוליטיות יבשילו - כנראה שהיחס ללהט"ב במדינת ישראל היה נתקע בשנות השמונים, קצת כמו חוק האימוץ בעצמו.
האמת היא שבמהלך השנים הצלחנו לפרוץ קדימה דווקא משום שלא וויתרנו ולא המתנו עד שאחרון הלהט"בופובים יועיל בטובו להכיר בנו. גם הפעם, בסוגיית האימוץ, אין לנו זמן יקר לבזבז. לכן, כאשר הבנו שאין בקואליציה בשלות להביא לביטול האפליה בחוק האימוץ, עתרנו לבג"ץ נגד המדינה יחד עם המרכז הרפורמי וארגונים נוספים. המדינה התבקשה להשיב לעתירה עד למחר.
הציפייה שלנו מראש הממשלה החליפי יאיר לפיד ומשר הרווחה מטעם מפלגתו, מאיר כהן, היא לחתור להכרעה מהירה וצודקת, לבטל את האפליה באימוץ, ובוודאי לא "למרוח" את בג"צ בדחיות ותעלולים משפטיים כדרכן של ממשלות נתניהו בבג"ץ הפונדקאות. כן רע"מ, לא רע"מ - יש הבטחות שפשוט אסור להפר.
הכותב הוא מנהל קשרי הממשל של ארגוני הקהילה הגאה באגודה למען הלהט"ב