כשאומרים שיש מחסור גדול של עובדים בהייטק - לא מתכוונים אליכם
כשמדברים על מחסור בעובדים בתעשייה כלשהי, בדרך כלל לא מדובר במחסור לכל רוחב התעשייה, אלא במקצועות ספציפיים בה, לעתים אף בבעלי ניסיון מאוד ייחודי בתוך אותו מקצוע.
לדוגמה, המחסור הנקודתי שנוצר כעת בסמנכ"לי כספים עם ניסיון בהנפקות, תוצאה של שטף ההנפקות בשנתיים האחרונות, שמעורר את התיאבון של כל העולם להנפיק, כולל סטארט-אפים קטנטנים ללא מוצר שממהרים להצטייד באחד. אולי עוד שנתיים יהיה מוצר. המחסור המדומה הזה לא מפריע לרוב אנשי הכספים להאמין שהשוק שלהם רותח, למרות שברור שהכוונה איננה אליהם, אלא לקומץ סמנכ"לים שכבר הנפיקו, עדיף בנאסד"ק.
לעומת זאת, יש מקצועות שהמחסור בהם הוא כרוני: מצד אחד העיסוקים הבלתי מקצועיים עם השכר הנמוך, שבעטיו תעשיות לא מצליחות לגייס עובדים, ומהעבר השני - המקצועות עתירי הידע, הדורשים השכלה אקדמית משובחת וארוכת שנים. זהו המחסור העיקרי שמאפיין את תעשיית ההייטק, רק שהוא ייעודי למקצועות טכנולוגיים ספציפיים ולא לתעשייה כולה. במקצועות המעטפת, אלה שלא דורשים השכלה או רקע טכנולוגי, אין מחסור. כמעט בכולם המשרות מאוישות די מהר על ידי אקדמאים עם ניסיון בהייטק.
האוניברסיטאות המובילות והמכללות האיכותיות לא מצליחות להכשיר את כוח האדם הטכנולוגי הדרוש להייטק, ולחלל הזה נכנסת תעשיית חלומות שמבטיחה כניסה לכל המקצועות בהייטק, ללא כל ידע קודם. מדי יום קמים גופים עלומים שמוכרים קורסי בזק, בעלות של אלפי עד עשרות אלפי שקלים. רק חסר שימציאו בוטקאמפ לפיתוח שבבים. המונים מתפתים להאמין שגם הם יכולים לקחת חלק בחגיגת השכר במגזר, הגם שרוב האנשים לא התברכו בכישורים הדרושים להייטק והולכים שולל אחרי הבטחות סרק.
מחסור במצטייני תוכנה וחומרה
כל אלה אינם מבינים שכשאומרים שיש מחסור של 20 אלף איש בהייטק לא מתכוונים אליהם, אלא לבוגרי מוסדות אקדמיים איכותיים במקצועות הרלוונטיים, כפי שעולה מכל הסקרים שנעשו עד כה בנושא. למשל מחקר של משרד האוצר מ-2017, שנערך בקרב ילידי 1975-1985 - 910 אלף איש - מצא שרק 10% מההייטקיסטים הם חסרי כל השכלה אקדמית, קבוצה שרובה ככולה מורכבת מיוצאי יחידות טכנולוגיות (לחוקרים לא היה מידע על השירות הצבאי).
אבל זה לא חדש. צוות בין-משרדי מצא כבר ב-2012 כי "עיקר המחסור הינו בבוגרי אוניברסיטאות מצטיינים בתחומי החומרה והתוכנה בעלי ניסיון תעסוקתי", רק שמאז המצב הולך ומחמיר. זאת בשל העלייה הדרמטית במספר מרכזי הפיתוח של חברות הגלובליות - מ-155 ב-2010 ל-378 ב-2018 - השואבות את מצטייני האוניברסיטאות המובילות, מנוסים וג'וניורים, באמצעות שכר גבוה בעשרות אחוזים.
החברות הגלובליות, שהפכו את ישראל ל-Offshore, מובילות להתעצמות תופעת ה-Offshoring בקרב החברות הישראליות שנאלצות להעביר פרויקטי פיתוח לגורמים זולים במזרח אירופה ובמזרח הרחוק, אף שהשוק מוצף בבוגרי קורסים מזורזים שלא מוצאים עבודה. מדוע? כי תעשיית ההייטק זקוקה לעומק המקצועי של מצטייני האוניברסיטאות, לרקע המתמטי שלהם, לראייה הרחבה וליכולת להעמיק וללמוד לבד.
רק 3% בוגרי בוטקאמפים
זאת בדיוק הסיבה שהחברות הגלובליות לא מגייסות בוגרי קורסים ולא מקימות מרכזים IN-HOUSE להכשרת חסרי השכלה אקדמית טכנולוגית, על אף שפע משאבי ההכשרה שברשותן. התוצאה היא שרק כ-3% מהג'וניורים מגיעים מבוטקאפים, ובכללם בעלי השכלה אקדמית במקצועות לא טכנולוגיים.
ועכשיו שכל אחד יחליט אם השיעור הזה מספיק גבוה עבורו כדי לסכן עשרות אלפי שקלים ולאבד "זמן קריירה". ומי שבכל זאת רוצה מקצוע טכנולוגי בהייטק, שירכוש תואר רלוונטי במוסד אקדמי הטוב ביותר שאליו הוא יכול להתקבל. בהצלחה.
וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
