אנשי חמאס. שנת 2022 לא תיתן לנו הרבה ימי חסד, וכבר מציבה לפנינו שורה של אתגרים מורכבים / צילום: Shutterstock
אף כי נפרדנו מ-2021 תחת צלו הכבד של האומיקרון, אין לשכוח שחווינו במהלך השנה החולפת לא רק סגרים וחרדות אלא גם תהפוכות חיוביות, הן ביכולת ההתמודדות עם הקורונה, והן במישור הפוליטי והכלכלי. יחד עם זאת, שנת 2022 בוקעת לתוך מציאות רוויית סימני שאלה מדאיגים בהקשרים אלה, כמו גם לגבי סוגיות מרכזיות לביטחון הלאומי.
במישור הפוליטי, ב-2021 קמה ממשלה חדשה אחרי רצף בחירות מתיש, אשר שמה קץ לכאוס הפוליטי והעבירה תקציב מדינה לראשונה מאז מרץ 2018. באשר לקורונה, במהלך השנה הצטיידנו בחיסונים, בכללי התנהגות ובניסיון בהפעלת מערכות מורכבות, אשר אפשרו לצלוח את הגל השלישי והרביעי יחסית בהצלחה. במישור הכלכלי, המשק נחלץ ברובו ממשבר הקורונה עם צמיחה מרשימה של מעל ל-7%, גירעון תקציבי נמוך מהצפוי, ירידה דרמטית של האבטלה, והמשך הדהירה של סקטור ההיי טק. בהקשר לביטחון הלאומי, שתי ההתפתחויות המרכזיות שהשאירו חותם עמוק היו חילופי הממשל בארה"ב אשר הוביל למפנה מול איראן, ומבצע "שומר החומות", אשר במהלכו נוצר המשולש המאוד לא קדוש בין עזה, הר הבית וערביי ישראל.
בלי הרבה ימי חסד
שנת 2022 לא תיתן לנו הרבה ימי חסד, וכבר מציבה לפנינו שורה של אתגרים מורכבים: במישור הפוליטי המבחן הגדול הנו יציבות, קרי, האם הממשלה תצליח להמשיך לפעול באפקטיביות על אף המתח המובנה בהרכבה. לגבי הקורונה, השאלה היא האם נדע לפתח דפוסי התנהגות שיאפשרו תפקוד נאות גם אם הווירוס יהפוך לאנדמי, עם התפרצויות מעת לעת. ובהקשר הכלכלי-חברתי, האתגר המרכזי הנו כיצד לחולל צמיחה מכלילה, כזאת שתמשיך לדחוף קדימה את המשק בכללותו, ובו בזמן תרחיב את מעגל האוכלוסיות שנהנות ממנה.
בהקשר לביטחון הלאומי, שתי הסוגיות המרכזיות שמעוררות דאגה רבתי הנן כמובן איראן והזירה הפלסטינית: הפער הגדול בין ישראל לארה"ב באשר לשיחות בווינה על הסכם הגרעין, לא מותיר לנו אלא להשקיע בהעצמת היכולות ובשימור חופש הפעולה מול איראן, תוך חתירה לתיאום שקט עם ארה"ב. בזירה הפלסטינית הרשות ממשיכה להיחלש תוך התחזקות החמאס והתגברות הפרות הסדר, והיום שאחרי אבו מאזן הולך ומתקרב בלא שמסתמנת חלופה סבירה. מול עזה אמנם יש כמה התפתחויות חיוביות - מעורבות גוברת של מצרים במגעים על רגיעה, הענקת היתרי עבודה רבים בישראל - אבל המצב נפיץ מאוד, שכן השעון של סינוואר מתקתק בקצב אחר לגמרי מזה של ישראל.
מעבר לאתגרים אלה, השאלה הגדולה המרחפת על ישראל 2022 הנה האם נשכיל לעבור מדריכה במקום ליוזמה, מדבקות בסטטוס קוו לשבירת מוסכמות, מטיפול קוסמטי בסוגיות עומק שהוזנחו תקופה ארוכה עד כי תפחו לממדים בלתי נסבלים, להתמודדות אמיצה בהן. השאלה תקפה בכל הקשר והקשר: בדיור המחירים ממשיכים לדהור, וכבר הוכפלו מאז המחאה של 2011; בתחבורה הפקקים הפכו ממטרד מעצבן לשיתוק כוללני ביכולת לנוע ממקום למקום; בחינוך הצפיפות בכיתות רק גוברת, מטען הכישורים והידע שמוענק לתלמידים מתרחק מהדרוש במאה ה-21; הפשיעה בחברה הערבית וחוסר המשילות בדרום הגיעו לממדים חסרי תקדים; חוסר אימון במוסדות השלטון מעמיק, התפקוד והשיח של המערכת הפוליטית מדרדרים.
נמנעים מסוגיות העומק
באשר לביטחון הלאומי, אנו תקועים בפרדיגמות שמזמן אבד עליהן הקלח, עוסקים כל העת בטקטיקה קטנונית, ונמנעים בעקביות מלדון בסוגיות העומק, בפתיחות ובאומץ. כך, ההסתברות להתפרצות אלימה בעזה, בירושלים או ביו"ש עולה מדי יום, אך השיח הציבורי אצלנו נסוב סביב הכיבוד שהוגש או לא בראש העין באותה פגישה לילית. והכול קשור לכול: החמרה פתאומית בחזית אחת עלולה לגרום לתגובת שרשרת בכל יתר ההקשרים - מהביטחוני לכלכלי (או להפך), מהפוליטי או החברתי לשני המישורים הקודמים.
שנת 2022 לא תרפה מאתנו, מהצורך האקוטי לשינוי דיסקט. יש שיגידו "נכון, אך זו ממשלה עם מרחב תמרון צר מאוד," "נכון, אך לא הכול תלוי בנו," "נכון, אך אי אפשר לטפל בכול בו זמנית". כל אלה לא יואילו. נרצה או לא, העת להכרעות מגיעה, כמו שהגל הרביעי הגיע - בלשון משחקי הכס, "Winter is coming".
הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב