רשות המסים / צילום: איל יצהר
באחרונה פרסמה רשות המסים רפורמה דרמטית בתחום המיסוי הבינלאומי המתפרסת על למעלה מ-100 עמודים, שמטרתה שיפור מאסיבי בזכויותיה וביכולותיה של המדינה לגבות מס בעידן הכפר הגלובלי.
אחד המגזרים שאליו לוטשת המדינה עיניים במסגרת רפורמה זו, הינו מגזר עובדי ההייטק הזוכים לחיזורים עיקשים ומפתים מצד ענקיות הטכנולוגיה למשרות רילוקשיין שונות, שכן, המדינה מבינה את פוטנציאל המס הגלום במגזר זה, ומתכוונת לעשות כל שלאל ידה בכדי לזכות בגביית המס הנכסף, וזאת גם אם אותו עובד מחליט לחסל את קשריו הכלכליים עם המדינה.
לפיכך, בכוונת רשות המסים להדק את גביית המס מצד היוצאים לרילוקיישן, וזאת באמצעות שינוי דרסטי של הגדרת תושבות המס, באופן שיקשה עד מאוד להתנתק מתושבות המס בישראל למשך תקופת זמן ארוכה למדי; והידוק הכללים החלים על מס יציאה, והבטחת תשלום המס כבר במועד העזיבה לרילוקיישן.
הדין הנוהג כיום לצורך הכרעה אם אדם הוא תושב ישראל אם לאו, מערב בין כמות ימי שהייה בישראל, לצד מבחנים בדבר בחינת מרכז החיים של אותו אדם. כעת, מציעה רשות המסים לבחון את התושבות על סמך ימי שהייה, ואילו במבחן מרכז החיים ייעשה שימוש פחות בהרבה מהדין הנהוג כיום, והוא יישמר רק לאותם מקרי גבול.
לפי הרפורמה המוצעת, היוצאים לרילוקיישן יצטרכו לקחת בחשבון כי על מנת להבטיח שיראו אותם כתושבי חוץ לצרכי מס, החל משנת המס הראשונה לעזיבתם, עליהם להשלים שהייה רצופה בחו"ל של לפחות 4 שנים, בהן יבקרו בין 30-99 ימים בישראל במשך כל אחת מהשנים, כאשר הימים משתנים בתלות בבן זוג ובשהותו בישראל, בחודשי השהות בישראל וביעד עזיבתם (מדינת אמנה אם לאו). אחרת, הם חשופים לחיוב מלא במס בישראל על שנות עבודתם בחו"ל.
קשה להבין כיצד הגליית מוחות איכותיים לתקופת זמן כה ארוכה, בת ארבע שנים לפחות, תעודד חזרה לישראל ותמנע בריחת מוחות לצמיתות. שכן, בחלוף תקופה כה ארוכה סביר כי משפחות יבססו את מקום מושבן במדינת הרילוקיישן, יפתחו קשרים חברתיים ענפים, ואף ילדיהם יספגו את התרבות המקומית וייטמעו בה. לכן, תקופת ההגלייה הזמנית המינימלית שהחלה בשיקולי מס, תהפוך לעובדה מוגמרת הנשענת על נסיבות החיים, באופן כזה שיפחית משמעותית את סיכויי החזרה של אותן משפחות לישראל.
בנוסף, נקבעו כללים לגבי השאלה מתי אדם ייחשב תושב ישראל, שאחד מהם קיצוני במיוחד ומתייחס למצב לפיו אחד מבני הזוג נותר בישראל, ובן או בת הזוג שיצאו לחו"ל יגיעו לארץ לפחות ל-100 ימים בשנה, אז היוצא לחו"ל ייחשב כתושב ישראל וכלל רווחיו יתחייבו במס בישראל. בהקשר זה, הצעת רשות המסים פוגעת באופן בלתי מידתי ביחסים בין אישיים המתנהלים בין בני זוג. הדבר עשוי להכניס מתיחות מיותרת ליחסים השוררים בין בני זוג ולהוביל להתנהלות פנקסנית בתוך משק הבית לצורך שמירה על הפרדה רכושית בין בני הזוג. זאת, בכדי לשלול את אפשרות קיומו של 'ניהול משק בית משותף'.
בצד ההחמרה המוצעת להגדרת התושבות, מציעה רשות המסים להטיל מס יציאה על העוזבים לרילוקיישן, ששווי נכסיהם עולה על 3 מיליון שקל. הסיבה העיקרית שרשות המסים רוצה לכלול תיקון זה קשורה ביזמי הייטק העוזבים לחו"ל כששווי החברה שלהם עוד נמוך יחסית, ואילו האקזיט נעשה מספר שנים לאחר מכן כשהם כבר אינם תושבי ישראל, כך שאוצר המדינה לא נהנה מעסקאות אלה. לכן, בכוונת רשות המסים לתפוס נתח מס מעסקאות אלה, גם אם קטן יחסית. אחרת, לאחר עזיבת ישראל, מאבדת הרשות את היכולת לאכוף ולגבות את המס שהנישום ונכסיו מבוססים במדינה אחרת.
למרות שבנסיבות מסוימות מס היציאה הוא מס מוצדק, השתת מס יציאה מיידי (שיוטל גם במקרה בו מדובר בהחזקה בניירות ערך סחירים), משמעה תשלום מס על שווי נכסים שלא מומש, תוך כפיית האזרחים למצוא מקור תזרימי לתשלום אותו מס. גם בהיבט זה, פעולות הרשות מותירות בפני העוזבים טעם מר שלא יסייע בהכרח בהגברת הרצון לשוב לישראל בעתיד.
לטעמי, המדינה החמירה יתר על המידה על אנשי ההייטק העתידים לעשות רילוקיישן מתוך תחושה כי מגזר ההייטק חזק ומבוסס דיו, בכדי שניתן יהיה לחשוף אותו למקלות ולא רק לגזרים. אלא, שהייטק הוא בסה"כ מילה נרדפת למוחות, ובהיעדר מוחות איכותיים, תעשייה זו לא תמשיך לשגשג. לפיכך, אל למדינה להפריע עם מהלכים דרקוניים שפוגעים בגמישות התעסוקתית הנדרשת כ"כ להמשך פריחתו של ענף זה. אחרת, בעוד שנים ספורות, תצטרך המדינה לעבוד על תכנית הפוכה לחלוטין, שתעודד את חזרתה של אוכלוסייה זו לישראל, תוך מתן הטבות מס מפליגות לצורך השגת המטרה.
הכותבת היא שותפה מנהלת ושותפת מסים במשרד עורכי הדין עמית, פולק, מטלון ושות' (APM)