ראש הממשלה נפתלי בנט / צילום: רפי קוץ
לפני כשבועיים, במהלך ראיון ברדיו, סיפק חבר הכנסת גלעד קריב את הנתון הבא: בגלי הסגר הקודמים, הוא הסביר, "מדברים על 100 אלף עסקים שנסגרו". הוא אף הדגיש כי מדובר על סגירה ממשית של העסק, לא על עסקים "שהמחזור שלהם ירד ב-15%". השבוע, חזר על הנתון הזה גם ראש הממשלה נפתלי בנט. כחלק ממתקפה שלו על יריבו, ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, הוא קבע בציוץ בטוויטר כי " אחרי שלושה סגרים, 6,500 ישראלים שמתו, ו-100 אלף עסקים שנסגרו… אזרחי ישראל אומרים (לנתניהו) - תודה אבל לא תודה".
אין ספק שמידע על סגירת העסקים בקורונה הוא קריטי לצורך תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה. נתונים כאלה אמורים להשפיע על קביעת מדיניות כלכלית ובריאותית במהלך גלי הקורונה ששבים ומכים בנו, על היקף ועל אופי ההגבלות, על גיבוש מדיניות התמיכה הממשלתית בחברות וביחידים, קביעת מנגנוני פיצוי ועוד.
אבל על מה מבוססים המספרים שהשמיעו שני הפוליטיקאים? איך הם נראים ביחס לשנים רגילות? ומי בעצם מודד את כל זה? יצאנו לדרך בניסיון לגלות, ולמרבה האכזבה חזרנו עם יותר שאלות מתשובות.
נתונים? תבואו בשנה הבאה
התחנה הראשונה שלנו הייתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זו אכן מפרסמת נתונים על מספר העסקים שנסגרים מדי שנה. לפי הנתונים הללו ב-2020 עמד מספרם של העסקים שנסגרו על 38 אלף. נתוני 2021 טרם פורסמו. אבל כשמשווים את נתוני 2020 לנתוני העבר מיד מתגלות הבעיות. ב-2019 למשל נסגרו יותר מ-44 אלף עסקים; ב-2018 נסגרו יותר מ-43 אלף. למעשה, לפי נתוני הלמ"ס, 2020, שנת הקורונה והסגרים, היא השנה שבה נסגרו הכי מעט עסקים בעשור האחרון. איך זה יכול להיות?
התשובה טמונה באופן שבו הלמ"ס מגדירה "סגירת עסק". לשם כך נצטרך להבין מהו "עסק" ומהי "סגירה" שלו. התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה: עסק הוא כל יחידה כלכלית החייבת דיווח למוסד לביטוח לאומי או לרשויות המע"מ, כשבפרסומי הלמ"ס לא נכללים עסקים הפטורים ממע"מ (עוסקים פטורים/זעירים). ואיך נמדדת הסגירה של העסקים הללו? דרך רישום סיום הפעילות במע"מ.
קוראים מיטיבי לכת אולי יוכלו לנחש כבר כעת מדוע ב-2020 נרשמו לכאורה מעט סגירות של עסקים על פי הפרמטר הזה. מי שלא ניחש יוכל להיעזר בדוח של בנק ישראל שמציין זאת במפורש: ישנם עסקים שהשתהו בסגירת התיק שלהם ברשות המסים כדי להמשיך וליהנות ממענקי המדינה בתקופת הקורונה.
אבל האמת היא שההסתמכות על נתון סגירת הפעילות במע"מ היא בעייתית גם בשנים רגילות. זאת מכיוון שבמקרים רבים נוצר פער זמנים משמעותי בין הפסקת הפעילות הכלכלית של העסק לבין מועד רישום סגירתו ברשויות המס. מצד שני, לא צריך להרים ידיים. הלמ"ס מציעה גם נתונים על "לידות ומיתות של עסקים", שמבוססים על פעילות כלכלית, ולא על רישומי רשות המסים.
כאן יחידת עסק מוגדרת כ"פעילה" בשנה קלנדרית אם נרשמה עבורה פעילות חיובית (פדיון חיובי או תשומות חיוביות) בחודש אחד לפחות באותה שנה. על בסיס זה, מותו של העסק נקבע אם לאחר שנה של פעילות, הוא לא היה פעיל בשנתיים הבאות. כך, למשל, אם עסק היה פעיל בשנת 2016 אבל לא פעיל בשנים 2017 ו-2018, הוא ייספר במניין העסקים שנסגרו ב-2016.
מה הבעיה עם הנתון הזה? יש שלוש. הראשונה היא שדי בחודש פעילות אחד כדי להחשיב עסק כ"פעיל"; השנייה היא שהנתון הזה לא מחשיב עסקים "רדומים", כלומר עסקים שלא היו פעילים בשנה מסוימת אך שבו לפעול בשנה שלאחר מכן (זו נקודה חשובה במיוחד עבור תקופת הקורונה, בה ככל הנראה היו עסקים רבים שהפסיקו את פעילותם בשנת 2020, אך חידשו אותה ב-2021). והשלישית? חלקכם בטח כבר הבין שאם צריך לחכות שנתיים כדי לקבוע שהעסק "נפטר", הרי שעל העסקים שהלכו לעולמם ב-2020, נוכל ללמוד רק בדוח שיתפרסם ב-2023.
נסכם, אם כן, את פרק הלמ"ס במסע שלנו. זו מציעה שתי דרכים שונות למדוד הפסקת פעילות של עסקים, ושתיהן אינן מספקות מענה לצורך שהצגנו. מעבר לכך, הן גם לא מאששות את הנתון שבו מנופפים הפוליטיקאים שהזכרנו. האם הישועה תבוא מהשוק הפרטי?
המהפך בנתוני D&B
לאורך השנה האחרונה פרסמה החברה הבינלאומית דן אנד ברדסטריט (D&B) מספר סקירות עם נתונים על סגירות העסקים בתקופת הקורונה. הנתונים הללו זכו לסיקור נרחב באמצעי התקשורת, וגם מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם סקירה כלכלית שהתבססה עליהם. לפי פרסום של D&B מלפני כחודש, ב-2020 נסגרו 70 אלף עסקים בישראל, ואילו ב-2021 נסגרו 46 אלף נוספים. זה בהחלט יכול להסביר את ההתבטאויות של בנט וקריב שדיברו על 100 אלף עסקים שנסגרו במהלך הקורונה. אבל על מה מבוססים המספרים הללו?
באתר החברה מסבירים שהנתון של 70 אלף העסקים שנסגרו ב-2020 כולל בתוכו "כ-25-20 אלף עסקים שנסגרו באופן זמני, ולא התבצעה בהם פעילות עסקית (למרות) שלא נסגרו רשמית". כלומר, בשונה מהלמ"ס, ב-D&B מתמקדים בפעילות הכלכלית של העסקים, ומסוגלים לספק עליה תובנות מיידיות ולא בחלוף שנים. זה נשמע טוב, אבל אם מדובר במתודולוגיה מבוססת ועקבית היינו מצפים לראות פערים בין נתוני D&B לבין נתוני הלמ"ס לאורך השנים, ולא רק ב-2020.
למרבה ההפתעה זה לא המצב. אם מסתכלים על עשר השנים האחרונות, מגלים שברובן נתוני הלמ"ס על העסקים שנסגרו - שמבוססים כאמור על הדיווחים לרשויות המס - הם כמעט זהים לנתוני D&B. למעט שנתיים ספציפיות, ההבדלים בין הנתונים היו בסביבות אחוז בודד ואף פחות מכך. כלומר, יש כאן מצב מוזר: ברוב השנים נתוני D&B דומים למדי לנתוני הלמ"ס, ורק ב-2020, שנת הקורונה, נפתח פער משמעותי. האם כל הפער הזה נובע רק מפרמטרים נוספים שנכללים בספירה של D&B?
כלל לא בטוח. כאמור, גם ללמ"ס יש נתונים שמבוססים על פעילות כלכלית. כפי שהסברנו, אלה אמנם מגיעים באיחור ניכר, ולא נוכל להשתמש בהם כדי להשוות בין נתוני 2020 של שני הגופים, אבל היינו מצפים שבשנים קודמות ימצא דמיון גדול בין נתוני "מיתות העסקים" של הלמ"ס לבין נתוני D&B שאמורים להיות מבוססים גם הם על פרמטרים של פעילות כלכלית. אלא שדווקא כאן הפערים גדולים יותר. אם הפער הממוצע בין נתוני "סגירות העסקים" של הלמ"ס לנתוני D&B עומד על 1% מדי שנה, הפער בין אותם נתונים לנתוני "מיתות העסקים" עומד על 8% בממוצע מדי שנה.
אותו הדבר קורה גם בנתוני פתיחת העסקים. גם אלה היו אמורים להיות דומים יותר דווקא לנתוני הלמ"ס על "לידות עסקים". בפועל, שוב נשמר אותו הפער בדיוק. רק 1% הבדל בין נתוני הלמ"ס שמבוססים על רישומי רשויות המס לבין נתוני D&B, לעומת פער ממוצע של 8% מול נתוני הלמ"ס שמבוססים על המתודולוגיה שאמורה להיות דומה יותר יותר.
במילים אחרות, הרושם הוא שבעוד שבשנים רגילות נתוני D&B לא כוללים את העסקים שהפסיקו את פעילותם הכלכלית אך טרם נסגרו רשמית (כפי שעושה הלמ"ס), ב-2020 לפתע נספרים גם עסקים שלא נסגרו רשמית. האם זה מה שעשו ב-D&B? בשיחות איתנו הם טענו כי לא שינו את המתודולוגיה שלהם על רקע הקורונה.
אז אם המתודולגיה היא אותה מתודולוגיה איך ניתן להסביר את העובדה שברוב השנים הנתונים שמתקבלים ממנה הם כמעט זהים לנתוני הלמ"ס, ואילו ב-2020 נפתחו בין שתי הבדיקות פערים עצומים? כאן אנחנו נאלצים להודות שגם לאחר השיחות עם אנשי החברה לא הצלחנו לקבל הסבר שהניח את דעתנו באופן מלא.
לשיפוטו של הקורא אנחנו מביאים כאן את עיקרי תגובת החברה: "דן אנד ברדסטריט בוחנת את פרמטר סגירות העסקים בישראל על פי עסקים שנסגרו באופן רשמי בתוספת עסקים לגביהם קיימים אינדיקטורים על הפסקת פעילות עסקית. מבדיקה במאגר דן אנד ברדסטריט עולה כי בשנות שגרה, מדובר על אלפי עסקים אחדים מדי שנה.
"שנת 2020 הייתה שנה חריגה בצל השפעת משבר הקורונה. נתוני סגירות העסקים של דן אנד ברדסטריט כללו עסקים שנסגרו לצמיתות (מעל 45 אלף עסקים) וכן עסקים שהפסיקו את פעילותם הכלכלית ולא נסגרו באופן רשמי, אלא 'הונשמו' באמצעות התוכנית הכלכלית של הממשלה הקודמת (מעל 20 אלף עסקים כאלה). יחד, על פי מתודולוגיית הספירה של דן אנד ברדסטריט כ-70 אלף עסקים נסגרו בשנת 2020 (כולל, כאמור, עסקים שנסגרו באופן זמני).
"בשנת 2020, בשונה משנות שגרה, הייתה עלייה דרמטית בכמות העסקים שהפסיקו את פעילותם הכלכלית לטובת קבלת מענקים (לשם כך דחו את סגירתם הרשמית ונספרו כסגורים בשל הפסקת פעילות כלכלית). נדגיש כי אין אנו יודעים להתייחס לנתוני הלמ"ס. אנו עומדים על אמינות ודיוק נתוני דן אנד ברדסטריט ב-100% שמתבססים על מאגרים רבים העומדים לרשותנו ומשמשים עמוד תווך למשק הישראלי מזה עשרות שנים".
כך בוחן הלמ"ס סגירת עסקים
שיטה 1: לפי רישומי רשויות המס
● פתיחת עסק: שנת הפעילות שבה חל תאריך הרישום של פתיחת העסק במע"מ
● סגירת עסק: שנת הפעילות שבה חל תאריך הרישום של סיום פעילות העסק במע"מ
שיטה 2: לפי ניתוח פעילות כלכלית
● לידת עסק: עסק שנמצא פעיל בשנה מסוימת, אך לא היה פעיל בשנתיים הקודמות לה
● מיתת עסק: עסק שנמצא באוכלוסיית העסקים הפעילים בשנה מסוימת, אך לא נמצא באוכלוסיית העסקים הפעילים בשנתיים הבאות
● עסק פעיל: עסק שבחודש אחד לפחות בשנת הפעילות הקלנדרית נרשמה עבורו "פעילות חיובית" (פדיון חיובי או בתשומות חיוביות, לרבות מספר עובדים מועסקים חיובי)
לקריאה נוספת:
- הלמ"ס: שרידות ותנועות של עסקים 2020-2018
- הלמ"ס: מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים, 2019-2011
- דן אנד ברדסטריט: דוח סוף השנה 2021
- דן אנד ברדסטריט: סיכום שנת 2020 ותחזית לשנת 2021
- בנק ישראל: ההתפתחויות בשוק האשראי של המגזר העסקי ומשקי הבית
- מרכז המחקר והמידע של הכנסת: נתונים על הסיוע לעסקים במהלך משבר הקורונה