שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: יוסי זמיר
אין מחלוקת שישראל היא מדינה יקרה. למעשה, היא ממוקמת במקום השביעי בראש הרשימה של המדינות היקרות בעולם, לפי אתר נמבאו המדרג על-פי חוכמת ההמונים. שיעור האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים בישראל הגיע ל-2.8%, ומחירי המזון עלו ב-3.5% ב-2021. אך אם נתחשב בנתוני הלמ"ס בשנה החולפת, בהשוואה למדינות מעבר לים - כמו ארה"ב למשל, שם שיעור האינפלציה הגיע ל-7% - קשה לומר שקצב עליית המחירים מצדיק צעדים קיצוניים.
אלא מה? הציבור לא יכול לסבול את העלאות המחירים בעיקר מהסיבה שעוד קודם לכן יקר פה. יוקר המחיה הגבוה הוא תוצר של עליות מחירים בעבר, וכדי להוריד את יוקר המחיה צריך לטפל בגורמים מבניים במשק, אך אלה מהלכים שאת פירותיהם יראו בטווח הארוך, בזמן שהציבור רוצה תשובות בטווח הקצר, כמו הורדת מסים או עצירת העלאות המסים.
משרד האוצר צפוי להודיע הערב (ד') על צעדים למיתון העלאות המחירים במשק, ובטווח הקצר תיתכן בלימה בעליית המחירים בעקבות כך. אבל צריך לשאול האם המהלך משרת את הגירעון בתקופה בה הוצאות הממשלה שגדלו בזמן הקורונה צריכות להתאזן, או במילים אחרות - האם שימוש בתקציב המדינה לבלימה של העלאת מחירים כמו המס על הדלק או הפחתת מחיר החשמל היא נכונה?
השימוש בתקציב מדינה ככלי לבלימת מחירים אינו נכון בהכרח לטווח הארוך, במיוחד כשכבר העבירו בחקיקה את החוקים המתאימים לטפל ביוקר המחיה, כמו פתיחת המשק לתחרות. צריך לזכור שעד הקורונה המחירים במשק לא עלו, למרות שהשכר עלה מ-2017. המשק הישראלי ב-2020 הרבה יותר פתוח מאשר הוא היה ב-2010 ובטח יותר מאשר שנת 2000, אך ודאי שיש עוד לפתוח את המשק לתחרות.
הרציונל בכל זאת להשתמש בתקציב נובע מזה שלאינפלציה יש אינרציה, ולפעמים נדרשים כלים פחות קונבנציונליים לשבור אותה, כמו הפחתת הבלו או לחץ על יצרניות המזון. זה האחרון הגיע לכדי פעולה מצד שר האוצר אביגדור ליברמן, למרות שלפני כחודש הוא התבטא באופן הפוך, ולגבי הבלו לא נראה כי הפחתת המס מהווה צעד נכון.
גם באוצר וגם בבנק ישראל מתנגדים להפחתת המס על הדלק, שכן המהלך מנוגד ליעדי הממשלה להפחתת גזי החממה והצפיפות בכבישים, ונראה כי עידוד השימוש ברכב הפרטי זה לא הצעד הראשון עליו יכריזו בממשלה. מה גם שיהיה קשה מבחינה פוליטית להחזיר את הבלו מעלה בעוד שנה, ולא בטוח שזה מס שבראייה לטווח ארוך היינו רוצים שיפחת.
השאלה היא האם האינפלציה מאיימת להתפרץ עד כדי כך שדרושים צעדים קיצוניים? לפי בנק ישראל, נראה שלא. המשנה לנגיד, אנדרו אביר, אמר השבוע בראיון לגלובס כי הסבלנות של בנק ישראל עומדת בעינה, וכי גם אם האינפלציה תחרוג מתחום היעד, בבנק ישראל לא ימהרו להעלאות ריבית, וגם אם הבנקים המרכזיים בעולם יעלו ריבית. "כל מדינה קובעת לעצמה את המדיניות", אמר אביר.
בבנק ישראל היו מעדיפים להגדיל את מענקי העבודה שעוזרים למשפחות עובדות, משפחות עובדות עם ילדים, בניגוד למהלך של הפחתת נקודת זיכוי במס הכנסה לכל שכבות האוכלוסייה על חשבון הגירעון. אז לזרוק את הכסף בדמות של הפחתת נקודת זיכוי נחשב לצעד פחות יעיל, שכן מקבלי השכר הנמוך שלא מגיעים לתקרת המס לא ייהנו מכך.
רשות התחרות צריכה לעשות את עבודתה באופן אגרסיבי יותר, והלחץ מצד האוצר כבר התגלגל לחברות שחלק נסוג מהעלאת מחירים למרות התייקרות התשומות. אבל אם ניקח חברה ש-10% מההוצאות שלה הם חשמל, אז עלייה של 5.7% במחירים מהווה 0.5% מעל לרמת המחיר של החשמל לפני שנתיים, כך שלא בטוח שמדובר בעלייה דרמטית, במיוחד כאשר מסתכלים לעומת מה שקורה באירופה, שם מחירי האנרגיה זינקו בשיעור דו-ספרתי.
האם באמת היינו רוצים התערבות ממשלתית של פיקוח מחירים? המדריך הכי גרוע איך לא לעשות מהלכים הוא להסתכל על מקרי הקיצון. באירוע של רמדיה, למשל, מהפאניקה שנוצרה החלו לבדוק את המוצרים המיובאים לתינוקות באופן קיצוני, ואלה חיכו בנמל, ומחירם עלה בחדות. או למשל, דרישות הממשלה הנוכחית על פיקוח גני הילדים העמיסו עלויות על חלקם עד שנאלצו להיסגר, מה שהקפיץ את מחירי הגנים הפרטיים עם צמצום ההיצע בשוק.
אם מסתכלים על תחזית האינפלציה של בנק ישראל, בטווח הקרוב דווקא הציפיות של הבנק הן לירידת מחירים והתמתנות שיעור האינפלציה אל אמצע טווח היעד של 1.6% השנה, אז יש מקום לאופטימיות. מתי הרפורמות יבואו לידי ביטוי? נגיד בנק ישראל אמיר ירון אמר השבוע כי זה יקרה במחצית השנייה של השנה.
לפני שנוקטים צעדים שהציבור ישלם עליהם ביוקר בעתיד, צריך לשאול האם המצב מצדיק צעדים קיצוניים, ובהינתן שיוקר המחיה נובע מגורמים מבניים שהביאו לעליות מחירים בעבר, הצעדים עליהם יכריזו הערב באוצר עשויים לעשות את העבודה לטווח הקצר, בעיקר מבחינה פוליטית.