ליברמן מציג את התוכנית להקלת יוקר המחיה של משרד האוצר / צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של נפתלי בנט
עיקרי התוכנית להפחתת יוקר המחיה, שהוצגה ביום רביעי עוררה תחושת דז'ה-וו קשה אצל האנשים שאיישו את צמרת האוצר לפני חמש שנים. ב-18 באפריל 2017 הציג שר האוצר, משה כחלון, את התוכנית שלו להוזלת יוקר המחיה תחת הכותרת "מחזירים את הכסף לאזרחים".
"נטו משפחה" של כחלון הייתה בעלות 4 מיליארד שקל והמקור לכסף היה עודפי גביית מסים. התוכנית של ליברמן היא בהיקף 4.4 מיליארד שקל וגם כאן מקור המימון הוא העודף בהכנסות המדינה ממסים. גם הצעדים עצמם דומים, מנקודות הזיכוי להורים עובדים ועד ביטול המכסים על מוצרי צריכה. אפילו על צמצום ההתייקרות בחשמל יש לכחלון זכות ראשונים, לאחר שב-2018 נקט בדיוק באותו צעד ודחה את הטלת הבלו על הפחם.
נטו כחלון וברוטו ליברמן
ההבדל הבולט בין כחלון מודל 18' לליברמן מודל 22' הוא בדרך ולא במהות. כחלון יזם את התוכנית שלו על-רקע הבנה שהבחירות עומדות בפתח והוא חייב להציג הישגים. החשש הגדול היה שראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, יגנוב את הקרדיט. באוצר עבדו על התוכנית בחשאיות כזו שאפילו אנשי אגף תקציבים מודרו מחלק מהדיונים. מועד הפרסום נקבע לחגיגות המימונה, כשנתניהו טרוד בקבלות פנים ובמופלטות.
אבל בתוכנית הנוכחית, ראש הממשלה נפתלי בנט היה שותף מרכזי בהכנת התוכנית וגם שר החוץ יאיר לפיד היה בסוד העניינים. נטו כחלון לעומת ברוטו ליברמן אם תרצו.
המעורבות של בנט לא הייתה פסיבית. המתווה המקורי של ליברמן הציע לתת מחצית נקודת זיכוי לכלל השכירים במשק. בנט העדיף למקד את ההטבה בהורים עובדים לילדים - נקודת זיכוי שלמה לכל הורה על כל ילד בגילאי 6 עד 12. בנט שאל גם את לפיד - שתמך בדעתו, וליברמן התרצה והסכים. הדרג המקצועי באוצר עוד ניסה להגביל את נקודת הזיכוי הזו עד לתקרת הכנסה של 18 אלף שקל לחודש - אבל נכשל. העלות הכוללת של הטבת המס תפחה בעקבות השינוי מ-1.8 ל-2.1 מיליארד שקל.
למרות השינויים האלה אפשר לומר, שהתוכנית אינה חורגת מגבולות המגרש שקבע הדרג המקצועי. בראיית האוצר לא כל הצעדים מוצלחים באותה מידה, אבל התוצאה הסופית סבירה ובעיקר זולה. תג מחיר של 4.4 מיליארד שקלים זה כסף קטן אפילו ביחס לעודפי גביית המסים. בירושלים כבר מדברים על תוכנית הסיוע הבאה, בהנחה שקצב ההכנסות יישאר ברמה הנוכחית.
ובאשר לצעדים עצמם. הרעיון המסדר מאחורי התוכנית, לפי הצהרות השרים, היה להציג שורת צעדים מעשיים שמעמד הביניים העובד ירגיש בכיס בטווח המיידי. לכן, כמעט כל הצעדים שהוצגו הם בעלי היתכנות פוליטית גבוהה - בסמכות שר האוצר, ובהסכמת ועדת הכספים שנמצאת כידוע בשליטתו.
הצעד האפקטיבי והמורגש ביותר אמור להיות תוספת שתי נקודות הזיכוי להורים לילדים בין 6 עד 12, שתשווה את מצבם לזה של הורים לילדים בני 0 עד 6. התוספת הזו מבטיחה להשאיר בנטו עוד 223 שקל לחודש (לכל ילד), אך זה בתנאי שהכנסתם של בני הזוג עולה משמעותית על סף המס. עבור עובדים שהכנסתם נמוכה מסף המס, מציע האוצר הגדלה של 20% במענקי העבודה - אלא שהצעד הזה הרבה פחות אפקטיבי מבחינה פוליטית משום שניתן לבקש את המענק רק בתום שנת המס וזו מסתיימת כידוע רק בעוד עשרה וחצי חודשים. תשלום מקדמות ביולי אמור לספק פתרון חלקי.
צעד אחר, הרחבת סבסוד הצהרונים היא צעד אפקטיבי יותר אבל רלוונטי לקבוצה צרה מאוד של עובדים, המתגוררים ביישובים מבוססים יחסית (אשכולות 4 ו-5).
המרכיב המרכזי הנוסף בתוכנית הוא הפחתת המכסים על שורה ארוכה של מוצרים. מבלי להיכנס למספרים המדויקים אפשר לציין ששיעור המכס המירבי כיום על המוצרים שאינם מוצרי מזון הוא 12% כך שההוזלה אינה צפויה להיות דרמטית. וכמובן שאין ודאות שההפרש יגיע בסופו של דבר לצרכן ולא יישאר בדרך ברשתות השיווק ואצל שאר בעלי העסקים.
באוצר מקווים שזה יספיק
האוצר שנדרש לספק מענה לצורך פוליטי, נתן מבחינתו מענה סביר. השאלה רק האם זה יספיק. אם כן, זו תהיה הצלחה גדולה לאוצר שהצליח לצאת מהסיפור הזה במחיר כמעט אפסי לתקציב המדינה. אם המהלך ייכשל, וניצוצות המחאה החברתית יתלקחו, המחיר עלול להיות משבר אמון בין הדרג הפוליטי למקצועי.
המשבר יכול לבוא מכיוון האינפלציה, שעשויה להתפרץ לפתע על-רקע זינוק במחירי הנפט או בגלל פיחות בשקל. הוא גם יכול להתפתח מהאזורים שהתוכנית אינה מטפלת בהם: מחירי הדירות המזנקים, מצוקתם של העצמאים ובעלי העסקים הקטנים. ליברמן היה ער לחשיפה הזו כשזרק בסוף דבריו אמירה על הרפורמות שמנכ"ל האוצר רם בלינקוב אמור לקדם. האם בלינקוב היה בלופ או שמדובר באלתור של שר האוצר? אני מהמר על האפשרות השנייה.