ראש הממשלה נפתלי בנט נפגש עם נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי / צילום: קובי גדעון-לע''מ
בישראל התרגשו לראות השבוע את נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי ניגש אל שרת האנרגיה הישראלית קרין אלהרר, עם הגעתו לאולם בכנס האנרגיה שהתקיים בקהיר, ומודה לה על הגעתה. הפעולה הזו היא הרבה מעבר למחווה אנושית כלפי השרה.
בשבוע שעבר כותרת הטור עסקה גם היא במצרים, המצויה בתהליך של שינוי גישה מול ישראל, בשאיפה לפתח את הקשרים הכלכליים והמסחריים עימה. הגישה החדשה מיוחסת, בין השאר, להצלחה המשמעותית של הסכמי אברהם. בין השאר, ההסכמים סייעו לקדם עסקאות כלכליות שנחתמו בין שתי המדינות וחברות פרטיות.
סיבה נוספת לשינוי הגישה של מצרים נובעת, מהשאיפה שישראל תסייע לה מול וושינגטון המכבידה בדרישות בענייני זכויות אדם. במחווה לאלהרר, א-סיסי מראה קבל עם ועולם ערבי כי הנה, מצרים מוכנה להיפתח לישראל כלכלית, תיירותית ובמגוון דרכים נוספות.
תחום האנרגיה היה בעשור האחרון אחד מאלה שבהם העסקאות עם מצרים פרחו - צינורות הונחו והסכמי מכירה נחתמו וגם יושמו. כעת, כחלק מהגישה החדשה שאימץ א־סיסי, העסקאות מתרחבות וכוללות גם את ירדן. לגלובס נודע ששלשום נחתם בקהיר הסכם נוסף בין חברת שברון, המחזיקה בכמעט 40% ממאגר לוויתן וכרבע ממאגר תמר, לבין חברת צינור הגז הירדנית פאג’ר. ההסכם נוגע להולכת גז משני המאגרים, תמר ולוויתן למצרים, דרך הצינור הירדני.
ניצול מלא של יכולת המערכת להעברת הגז
השותפה הבכירה בלוויתן היא דלק הישראלית, וכן קבוצת רציו; בתמר שותפות גם תמר פטרוליום, מובדלה האמירתית, ישראמקו ואחרות. כיום משמש הצינור משני המאגרים להולכה של הגז שנמכר מישראל לחברת הגז הירדנית, הודות לעסקה שנחתמה בשנת 2016. הצינור מתחיל בגשר שייח’ חוסיין ומשם חוצה את ירדן מצפון לדרום עד עקבה.
משם הצינור ממשיך למצרים מתחת למפרץ אילת. בטקס החתימה נכחו שר האנרגיה של מצרים - טארק אל מולה, נשיא שברון העולמית - קליי, מנכ"ל דלק קידוחים - יוסי אבו, מנהל שברון ישראל - ג’ף יואינג, ומנכ"ל חברת הולכת הגז פאג’ר - פואד רשאד.
ההסכם המהווה מימוש של סעיפי ההסכם המקורי שנחתם עם חברת דולפינוס המצרית ב-2018 למכירת גז בהיקף של כ-15 מיליארד דולר. בהסכם נקבעה אפשרות להגדלת הכמות השנתית, אלא שמערכת הולכת הגז הישראלית עמוסה, ומהווה צוואר בקבוק שלא מצליח להוליך את כל הכמויות שהמצרים נזקקים להן.
הנקודה הבעייתית היא בין אשדוד לאשקלון, והתקווה היא שחברת נתג"ז הממשלתית (נתיבי הגז הטבעי לישראל) תשלים את הנחת הצינור החדש בנקודת העומס עד לסוף שנת 2023.
מנגד, המערכת המעבירה את הגז אל הצינור הירדני בגשר שייח’ חוסיין מסוגלת להעביר 6 BCM (אמת המידה למדידת כמויות הגז במיליארדי מטרים מעוקבים) בשנה, אך רק חלק מהיכולת הזו מנוצלת. מהנתונים שנודעו לגלובס עולה שלפי ההסכם שנחתם בקהיר, כמות הגז שתועבר למצרים דרך הצינור הירדני תגיע ל-2 BCM בשנה, ואילו המערכת העוברת מאשקלון לאל עריש מעבירה כיום 3.5 BCM. במילים אחרות, ההיקף הכולל יגיע ל-5.5 BCM בשנה בסך הכל.
לקוח הקצה של הגז הוא חברת דולפינוס המצרית, האחראית לאספקת הביקוש של גז לתעשייה ולמשק האנרגיה המצרי, וגם להעברתו למתקני ההנזלה על חוף הים התיכון ומשם לאירופה. על רקע הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה, והניסיון של אירופה להקטין את התלות בגז הרוסי, הביקוש הזה צפוי רק לגדול ולצמוח.
יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, אמר לגלובס שמכירת הגז למצרים דרך ירדן תאפשר למקסם את תשתיות הגז הטבעי בישראל מבחינת ההפקה וההולכה, ותחזק את המעמד של מאגר לוויתן בישראל כעוגן אנרגיה מרכזי באזור. לדבריו, מצרים מהווה מרכז אנרגיה אזורי בשל הצרכים המקומיים, ולאור יכולת הייצוא לאירופה ואסיה באמצעות גז טבעי נוזלי.
גז ישראלי מאיר את השכנות באזור
ממשרד האנרגיה נמסר שייצוא גז טבעי נוסף בהיקף כה נרחב צפוי להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ותמלוגים. הייצוא דרך הנתיב החדש בצפון ירדן יניב הכנסות של למעלה מ-100 מיליון שקל נוספים לנתג"ז, באמצעות תעריף הולכה. במשרד מבטיחים שההכנסות הנוספת של נתג"ז יופנו לתועלת צרכני משק הגז הטבעי, על ידי הפחתת תעריפים, והרחבה ושכלול תשתיות ההולכה הישראליות. ההערכה היא שמחיר הגז למצרים נמכר במחיר של בין 6-8 דולר ליחידת חום.
אלא שלהסכם הזה חשיבות גאו-אסטרטגית עצומה מעבר לתועלת הכספית לישראל. כדי לאשר אותו, נחוצה הייתה הסכמתן של שלוש הממשלות המעורבות, ובעקיפין גם של איחוד האמירויות המחזיקה באמצעות קרן העושר מובדלה בחלק ממאגר תמר. מצרים, כפי שפירטנו, דחפה את המהלך בשל הצורך בגז והרצון להרחיב את הקשר הכלכלי עם ישראל.
ירדן היא לכאורה האגוז הקשה יותר לפיצוח, על רקע ההתנגדות הפוליטית שם להסכם רכישת הגז מישראל, ולהסכם האנרגיה תמורת מים שנחתם לאחרונה. אלא שגורמים שמעורבים באירוע, אומרים לגלובס שהירדנים לא הביעו שום התנגדות. לדבריהם, ההתנגדות הפוליטית לא מנעה את יישום רכישת הגז הישראלי על ידי חברת החשמל הירדנית, והסכמת ירדן להולכת הגז מישראל למצרים הושגה בקלות.
ירדן מרוויחה מכך ניצול מלא של מערכת הולכת הגז בשטחה ומכאן גם תמלוגים והכנסות, ומהדקת את הקשר בתחום האנרגיה עם שכנותיה לרבות ישראל. כמו כן, העובדה שגם האמירתים תמכו במהלך, עזרה לשכנע את הירדנים שלא להתנגד.
במשרד האנרגיה מספרים שהפגישות של השרה אלהרר וצוותה מאחורי הקלעים עם העמיתים מהאמירויות ממצרים והמדינות האחרות, התנהלו בחמימות רבה ומתוך כוונה של כולם להמשיך במגמת שיתוף הפעולה והרחבתה לעוד מדינות.
מנכ"ל משרד האנרגיה, ליאור שילת, סיפר לגלובס שניכר, שלצד הדיפלומטיה המסורתית, ישראל הופכת בחודשים האחרונים לחלק משמעותי בדיפלומטיית האנרגיה של האזור. המחווה של הנשיא המצרי לשרת האנרגיה היא הנראות של התופעה הזו, אבל מה שחשוב לא פחות זה מה שקורה בחדרי הישיבות כשהשרה ויתר אנשי המקצוע במשרד נפגשים עם עמיתיהם מכל המזרח התיכון, ומקדמים פרויקטים של אנרגיה.
כך בעצם הוסר עוד חלק בחומה שחצצה בין ישראל לשכנותיה - ישראל היא כבר לא אי מבודד בכמה וכמה תחומים כמו המים, האנרגיה והמסחר. משאיות ישראליות אמירתיות וירדניות עוברות עם סחורות מישראל לאמירויות ובחזרה דרך סעודיה וירדן. כך גם מים מישראל משקים את שדות עבר הירדן, וגז ישראלי מאיר את הממלכה ההאשמית ואת הרפובליקה המצרית.
האם ישראל תספק גז ללבנון במקום איראן?
בחודשים האחרונים, על רקע המשבר הכלכלי והאנרגטי של לבנון, נרקמת לה עסקה של הולכת גז ממצרים דרך ירדן וסוריה אל לבנון. בלבנון פועלים בקדחתנות להסב תחנות כוח ממזוט לגז כחלק מהעסקה. הרעיון של מדינות ערב המתונות המעורבות בו הוא להקטין את תלותה של לבנון בנפט המוברח מאיראן ונשלט על ידי חיזבאללה, שבכך מגדיל את כוחו והשפעתו במדינה.
כפל המהלכים מעורר שאלות. איזה גז בדיוק יגיע ללבנון ודרך איזה מערכת? אמנם מדובר בגז מצרי, אבל בפועל חלק לא קטן ממאגרי הגז מגיעים מישראל. כלומר לא מן הנמנע שגז ישראלי יאיר את ביירות. נזכיר שהשרה אלהרר אמרה בעבר שישראל מוכרת את הגז למצרים ולירדן, ואין זה עניינה למי הן מעבירות אותו אחר כך.
בשורה התחתונה, לאחר הדחיפה שנתנו הסכמי אברהם, מיזמים והסכמים ועסקאות שוברי חומות ישנות יוצאים לדרך. האם הפוליטיקה והמהלכים של איראן ומתנגדי ההסכמים ימנעו זאת? סביר להניח שיעכבו או יפריעו אבל לא יעצרו. ויש עוד מדינות בדרך למעורבות בעסקאות מסוג זה, הן המפרציות האחרות והן עיראק ממתינות לשעת הכושר לכך.