המצרים קינאו בהצלחת הסכמי אברהם, והחלו להדק את הקשרים עם ישראל

הסכמי אברהם הם שינוי אסטרטגי דרמטי מבחינתה של ישראל והמזה"ת כולו - בוודאי בהקשר הכלכלי שלהם. ההשלכות לא נוגעות רק לאמירויות ולבחריין, מכיוון שגם סעודיה התקרבה מאוד לישראל גם אם בעקיפין ובחשאי, ובין השאר היא מאשרת מעבר טיסות וסחורות דרך שטחה.

התחממות היחסים בין ישראל למדינות ערב אינה מתרחשת רק באזור המפרץ, אלא לאחרונה גם עם השכנה המצרית. השלום עם מצרים שנחתם בשנת 1981, לקה בקרירות עם השנים, גם בגלל התנגדויות מבית, וגם בשל המעורבות המצרית הגדולה עם הפלסטינים. הקרירות הזו הביאה לכך שהקשרים הכלכליים בין ישראל למצרים הוזנחו, למרות הפוטנציאל העצום הגלום בהם.

אנשי עסקים בכירים, דיפלומטים פוליטיקאים ועוד גורמים המעורבים במגעים עם המצרים אמרו שבשנה האחרונה הם מרגישים תזוזה של ממש, התעוררות ויותר פתיחות מהצד המצרי לעשות עסקים עם ישראל. חברת הכנסת רות וסרמן לנדה מכחול לבן, דיפלומטית לשעבר שבין השאר כיהנה כסגנית השגריר במצרים, אומרת שציון יום השואה הבינלאומי בשגרירות האמריקנית בקהיר הוא איתות לכך.

במצרים מקווים שישראל תעזור להם מול ארה"ב

אחת מהסיבות להתקרבות בין המדינות נוגע לרצון מצרים לקבל את הסיוע הישראלי מול הממשל בוושינגטון בשחרור כספי סיוע, המתעכבים בקונגרס. האמריקאים מבקרים רבות את ממשלתו של א-סיסי בסוגיות זכויות אדם, ובעבר הנשיא ברק אובמה היה זה שיצר את ההתניה למתן הסיוע. כעת על הפרק עומד מענק קטן יחסית של 130 מיליון דולרים שמעוכב, והמצרים מקווים שממשלת ישראל תסייע לשחרר את המחסום.

אולם, מדובר בסיפור רחב יותר. במצרים ראו את ההצלחה העצומה של הסכמי אברהם בהיבט הכלכלי, שבין השאר הוביל לכניסת החברות הישראליות בתחומי מים, חקלאות וסייבר לשוק האמירתי - והתחילו לקנא.

ואכן, אנשי עסקים מצריים גם כבר פחות חוששים לדבר עם עמיתיהם הישראלים. באחד מהמיזמים המעניינים מעורב שלומי פוגל, בעלים שותף של קבוצת אמפא, שנמצאת בקשר עם גורמי ממשל ואנשי עסקים מצרים. המיזם עוסק בפיתוח תשתיות בצפון סיני, בניית נמל מים עמוקים באל עריש והקמת שדה תעופה בינלאומי. עם זאת, על אף האווירה הטובה בין הצדדים, ההתקדמות של המיזם הוא איטית, והכל נעשה בזהירות רבה.

ההקשרים המדיניים הגיאופוליטיים משחקים גם הם תפקיד חשוב, וכך ההתקרבות בין ישראל לטורקיה נבחנת על ידי המצרים. נזכיר שטורקיה נחשבת ליריבה בולטת של מצרים.

אנשי שב"כ ומוסד בראש חקירת פרשת NSO

היועצת המשפטית הטריה טלי בהרב מיארה לא הספיקה להשיב לברכות על מינויה בישיבת הממשלה השבוע, וכבר הוזעקה לפגישה עם ראש הממשלה כדי להחליט כיצד לטפל בפרשות הרוגלות במשטרה. בהתבטאויות הפומביות וגם בישיבה אמרה היועמ"שית שאחת ממטרותיה העיקריות היא השבת אמון הציבור במערכת החוק. אולם, ראש הממשלה בנט קיבל את הדרישה להעמיד אנשי שב"כ ומוסד בראש חקירת הפרשה, ולא להשאיר את העבודה לפרקליטות ולמשטרה עצמה.

לדברי בכיר ביטחוני המעורה בפרשה, השתתפות מומחי סייבר ורוגלות משני הארגונים הביטחוניים הכרחית לחקירת פרטי הפרשה כדי לבחון את הכשלים בשימוש ברוגלות. עם זאת, לדברי אותו בכיר, עצם הכנסת חוקרים מארגוני המודיעין לחקירה היא הבעת אי אמון הן במשטרה והן בפרקליטות. "גם אם חלק קטן מהפרסומים נכון, מדהים להיווכח כיצד גופים אלה התנהלו מול אזרחים בקלות ראש שבגופי המודיעין החשאיים לא היו מעזים לנהוג", אמר אותו גורם.

האם ניתן לכל המקרים היתר משפטי? התשובה מורכבת. לטענת אותו גורם, אמנם כמעט בכל המקרים התקבל אישור שופט, אבל מדובר בחותמת גומי. החומר החסוי המוצג לשופטים כולל חשדות בהיקפים גדולים שמנופחים לא אחת במטרה לקבל את ההיתר המשפטי. לדבריו, התקבע מעין נוהל אישור כמעט אוטומטי, ובמשטרה ידעו לאילו שופטים ניתן לפנות כדי לקבל בקלות את האישור הזה.

משיחות עם בכירים במערכת אכיפת החוק ניתן ללמוד שברוב המקרים ניתנו צווים משפטיים כנדרש, אך בלא מעט השימוש בתוכנות נעשה ללא צו. גם במעקבים שאושרו, נעשה שימוש מעבר למסגרות הצווים, ולצרכים שלא היו מיועדים להם מלכתחילה.

בנוסף, בנוגע לשאלה באיזה מקרים ביקשה הפרקליטות "חומר נוסף" שמקורו ברוגלות, השיב אחד מהגורמים הבכירים: "הם מעוניינים בעיקר בחומר חדש בעניין חקירות אנשי ציבור".

ואכן, בכלכליסט פורסם שבין ראשי המועצות שנחקרו היו מרים פייברג מנתניה, יורם שמעון ממבשרת ציון, מוטי ששון מחולון ומוטי פרץ מקרית אתא. כל התקים של הארבעה נסגרו מחוסר אשמה או מחוסר ראיות.

מהמשטרה נמסר בתגובה: "בהתאם לפרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר מינוי צוות הבדיקה, משטרת ישראל משתפת פעולה באופן מלא ובשקיפות עם צוות הבדיקה שכאמור החל את עבודתו. מעבר לכך ומטבע הדברים, ככל שיעלו פרסומים לא נתייחס לפרטי הבדיקה או תיקי חקירה שונים. התגובה נמסרה בטרם דובר על ועדת חקירה".

בפרקליטות סירבו להתייחס לידיעה.

לאף אחד לא אכפת מהפועלים הפלסטינים

על מצבם של הפועלים הפלסטינים הנכנסים לישראל נכתבו ושודרו אינספור כתבות. עם זאת, למרות חשיבותם הרבה שלהם לכלכלה הפלסטינית ועל היציבות הביטחונית, נראה שכמה מבעיות היסוד לא נפתרו על ידי הגורמים המוסמכים בישראל.

בין היתר, הפועלים הפלסטינים משלמים כסף רב למאכערים במטרה לקבל היתרי עבודה בישראל, וזכויותיהם כעובדים מופרות השכם והערב. את הבעיה האחרונה מכנה יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית יואב שמחי - "עבדות מודרנית". לדברי שמחי, הטיפול בפועלים הפלסטינים שאינו מוסדר כראוי, בשונה מהפועלים הזרים (אף שגם הם סובלים מבעיות קשות אחרות), גורם לפגיעה ממשית זכויות העובדים. הסיבה לכך, בין השאר, היא בשל הסכמי פריז שלא עודכנו, והטיפול הבעייתי של הרשות הפלסטינית בכספים והזכויות של הפועלים הפלסטינים. לדוגמה, פועלים הנפצעים בעבודתם לא מקבלים את הטיפול הנדרש ונופלים בין הכיסאות. כאן בגלובס נביא כמה מהסיפורים והבעיות האלה בשבועות הקרובים.