משרדי NSO / צילום: Associated Press, Sebastian Scheiner
עיתונאי צריך להיות אחראי. הוא צריך לבדוק את העובדות, לוודא ולהצליב. אבל בסוף עיתונאי הוא לא חוקר משטרה ולא פרקליט, וכל שכן לא שופט בבית משפט. אין לו את הכלים שיש למערכות הללו, וגם לא את התקציב לכך.
מהצד השני, צריך לזכור שהמשטרה בעצמה פותחת תיקי חקירה רבים שמסתיימים בלא כלום. הפרקליטות מעמידה לדין אנשים שחלקם מזוכים לבסוף. בית המשפט קובע קביעות עובדתיות, ולא פעם ולא פעמיים, בסוף ערכאת הערעור, דוחה את הקביעות והופך את המסקנה.
מי שלא עושה - לא טועה. עיתונאי צריך להיות אחראי, רציני והגון, וכמובן לקוות ולהתפלל שהטעויות יהיו מזעריות ונדירות.
אינני שמח לאידו של חושף פרשת NSO, עיתונאי "כלכליסט" תומר גנון. לא אלעג לו גם אם יוכח ש-95% מטענותיו יתבררו כפייק ניוז. לדבריו, הוא עבד על התחקיר במשך חודשים, הצליב ובדק.
מכיוון שאין לי כל ידיעה מה היו מקורותיו, ומכיוון שהוא מוכר לי כעיתונאי רציני - אני לא חושב שצריך ללעוג לגנון בכל מקרה, גם אם יתברר ששגה. עוד אוסיף שאין לי כל ספק שהטענות לבחישה של ארנון (נוני) מוזס וכיו"ב הן קשקוש. לא כי אני מכיר את המקור של תומר, אלא כי אני יודע שהוא עיתונאי הגון, והקונספירציה הזו לא מאוד הגיונית, בלשון המעטה. גם אם יתברר ששגה, אני לא חושב שמגיע לגנון שנפקפק בתום-הלב שלו. מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
לא מדובר במשחק פוקר. אם דבריך אמת - תוכיח
בעיניי, פרשת NSO הפכה ל"פרשת כלכליסט", לא בשלב הפרסום, אלא בשלב שהרכבת החלה לרדת מהפסים - לאחר שהתברר, לכאורה כמובן, שהדברים אינם כצעקתה, ושרוב רובו של הפרסום איננו נכון. גנון המשיך לדבוק בטענה שהכול אמת לאמיתה, ובז לעיתונאים שהעלו תהיות בתום-לב על נכונות הפרסום.
לפני שבוע, ב-17 בפברואר, כתב גנון בחשבון הטוויטר שלו: "העיתונאים שגויסו נגד חקירה אמתית ומקיפה - מרצונם החופשי או כי אכלו מכף-ידם של מי שמנסים לקעקע את האמינות שלנו - אני מבין שקשה. תתרגלו. אנחנו ננהל את הפרסומים כמו שנחליט. בפוקר הזה מול המדינה' הקלפים יhשלפו רק כשנחליט שזה הרגע הנכון".
דבריו של גנון הם איומים בעיניי. עיתונאי מודיע למשטרה ולפרקליטות שהוא מנהל מולם משחק פוקר' ושיש לו עוד קלפים ביד שיישלפו בזמן ובמועד הנכון? אם יש לך קלפים ביד, תפרסם. מה פשר האיום שנועד להלחיץ את המדינה? אגב, בין היתר זו אחת הסיבות שוועדת מררי התעכבה ובדקה שוב ושוב מכל כיוון, שמא גנון בכל זאת יודע משהו שהוועדה לא מצאה.
התמיהה על "משחק הפוקר" מתעצמת במיוחד בעקבות הודעת מערכת "כלכליסט" לאחר פרסום מסקנות דוח ועדת מררי. "מתחייבים להתייחסות רצינית ובדיקה מחודשת", נכתב בהודעת העיתון. "כשנסיים אותה, לא נהסס לתקן ככל שיידרש". תסלחו לי, אבל עד לפני רגע הבעתם ביטחון מוחלט בתחקיר והודעתם שהקלפים יישלפו במועד הנכון. לאן זה הלך?
האם חלילה זה היה באמת "פוקר", בו השחקן מגדיל את ההימור כשאין לו קלפים של ממש ביד כדי לשכנע את יריבו לפרוש? עד עתה לא מצאתי הסבר להתבטאות, שלדעתי אין בינה לבין עיתונות דבר וחצי דבר.
התחקיר עלול לפגוע באמון הציבור בתקשורת
כאן לא נגמרה הסאגה. "אני יודע את כל האמת. גם אתם תדעו יום אחד", כתב גנון ב-17 בפברואר בחשבון הטוויטר שלו. "מי שרוצה להאמין לספינים מבית מדרשם של אלה שמפחדים מהאמת - מוזמן". אם אתה כה בטוח שאתה יודע את כל האמת, למה צריך לבדוק ולתקן אם יתברר שטעית?
עוד כתב גנון באותו היום: "למי שחשש לרגע שאנחנו הולכים לקפל את העסק, אז שיתסכל בשער 'כלכליסט'". בניגוד לעמדתו, מערכת העיתון דווקא כן בחרה להתקפל באלגנטיות. אז מה פשר ההצהרות הללו?
גנון גם סירב להאמין לבדיקת המשטרה. "מי שמאמין למשטרה שבודקת את עצמה, ולפרקליטות שהודתה שחיה מהמידע שקיבלה מהמשטרה, מוזמן לבדוק מתחת לכרית אם פיית השיניים השאירה מתנה", כתב. אתעלם מהדמגוגיה שבדברים, ורק אשאל - אם כך, למה לאחר מכן העיתון פרסם הודעה לפיה הממצאים "מחייבים התייחסות רצינית ובדיקה מחודשת"?
אך חמורה מכך ההתבטאות הזו של גנון: "יועצי התקשורת המתלהמים, הבוטים והעיתונאים שגויסו נגד חקירה אמתית ומקיפה - מרצונם החופשי או כי אכלו מכף-ידם של מי שמנסים לקעקע את האמינות שלנו - אני מבין שקשה. תתרגלו". מדובר בטענה דמגוגית בעיניי, שפוגעת בעיתונאים שתפקידם לא רק להדהד את פרסומיו ולחבוט במשטרה, אלא להפעיל שיקול-דעת עצמאי אם אמונם בתחקיר התערער. אולי הם מפקפקים כי הגיעו למסקנה שהתחקיר מפוקפק?
כמו שלא מפקפקים ללא סיבה בכנות וביושרה ובאינטרסים של גנון, ואני לא אפקפק בהם גם אם יתברר חלילה שהתחקיר שגוי כמעט מהתחלה ועד סוף, כי אני יודע שמדובר בעיתונאי מצוין והגון. על כן, ראוי שגם גנון לא יפקפק בכל הנ"ל לגבי עיתונאים שחושבים ואף כותבים אחרת ממך.
גם עיתונאים חייבים להודות בטעויות שלהם
כאמור, פרשת NSO הפכה ל"פרשת כלכליסט" כאשר התמונה השתנתה. כולם עלולים לטעות, גם רופא מנתח וגם טייס קרב. השאלה מה קורה כאשר מתגלים ממצאים שלא עולים בקנה אחד עם מה שהעיתונאי ציפה ובוודאי ממה שמצופה ממנו. שם עיתונאי נמדד, ולדעתי שם הוא קונה את האמינות שלו.
יש פתגם יפה מאוד בתלמוד הבבלי של האמורא רבא. בכמה עניינים, רבא חזר בו מדברי הלכה שאמר, לאחר שהשתכנע שטעה. רבא קרא לכל התלמידים והודיע להם: "דברים שאמרתי לפניכם, טעות הם בידי". דווקא משום כך, בגלל היכולת להודות בטעות, רבא הפך לאחד מגדולי האמוראים. כולנו עלולים לטעות, והלוואי שכולנו נהיה מסוגלים להודות בטעות.
לאחר פרסום הדוח של מררי, לא שמענו מילה כלשהי מגנון. חבל. אני חושב שמגיע לציבור הסבר. אם הוא בטוח כמו שהוא אמר עד לאחרונה שהכול אמת, אז מצוין - שיגיד זאת. אם הוא השתכנע ההפך - אז שיגיד זאת. השתיקה לא הולמת את גודל האירוע לטעמי, ובפרט לאור ציוציו החדים והברורים.
כאמור, מערכת "כלכליסט" טענה כי הממצאים מחייבים אותם בבדיקה רצינית, וכי אם יתברר שטעו, הם לא יהססו לתקן. הכול טוב ויפה, אלא שלצד זאת ב"כלכליסט" טענו כי הדוח מאמץ את עיקרי הממצאים שפורסמו בעיתון. מדובר בטענה שראוי שלא תיכתב, כי הפער בין הדוח לבין הטענות של "כלכליסט" הוא כרחוק מזרח ממערב.
גם "כלכליסט" יודעים היטב שקיים פער אדיר בין הטענות חסרות התקדים והחומרה נגד המשטרה, בה היא הוצגה כמשטרת שטאזי לכל דבר ועניין, לבין הדוח של מררי. מבלי לזלזל בממצאים - הפער הוא בין מכונית פורשה לגלגל של מאזדה 323.
אמירה לסיום המופנית ליתר חבריי בתקשורת - תהיו שקופים, תתווכו לציבור את האמת. רק ככה נחזק ונגביר את האמון בעיתונות.
ב"כלכליסט" בחרו שלא להתייחס לטענות.
*** גילוי מלא: "כלכליסט" מבית "ידיעות אחרונות" וגלובס הם עיתונים מתחרים