הקפאת ביציות. כל חודש שעובר הוא קריטי / צילום: Shutterstock, Viacheslav Lopatin
המלחמה באוקראינה מייצרת מגוון עצום של סוגי צרות ומצוקות, והנה אחת נוספת: הלחימה שיבשה בצורה דרמטית את הפעילות של "תרומת" (למעשה, רכש) הביציות באוקראינה. זאת, לאחר שהקורונה כבר שיבשה ודחתה חלק מן התהליכים האלה.
בהיעדר יכולת לשאוב את הביציות בתנאים נאותים באזורי ההפגזות, התורמות צריכות לקבל תרופות לדיכוי תהליך הביוץ, כדי שמצבן הרפואי לא יסתבך. ההתניידות במצב של גרוי יתר שחלתי עלולה להיות מסוכנת וגם כואבת ביותר ולהקשות עוד יותר על התהליכים המורכבים של ההיחלצות מן המלחמה, או ההישרדות בתוכה.
מהצד הישראלי, אמנם לא מדובר במצב של חיים ומוות, אך כמה מאות זוגות או יחידניות ישראליות ממתינים לתרומת הביציות, כאשר כל חודש שעובר הוא קריטי גם מבחינת הציפיה לילד וגם מבחינת גילן של הנשים הישראליות ויכולתן לשאת בהצלחה את ההריון. בחלק מן המקרים החלו תהליכי ההכנה הרפואית של הנשים בישראל לקלוט את הביציות. עלות הטיפול עבור הישראלים מגיעה לעשרות אלפי שקלים.
הטיפולים באזורי הקרבות הופסקו
הרופאים המנהלים את האופרציה מן הצד הישראלי מנסים למצוא חלופות בגאורגיה או ארמניה, ובינתיים לטפל בתורמות ולנסות לחלץ אותן מן המדינה אם הן מעוניינות בכך.
ד"ר מיכה באום, רופא בכיר בתחום הפוריות מבית החולים שיבא והרצליה מדיקל סנטר, אומר כי: "באזורי הקרבות כמו בקייב, הטיפולים הופסקו והנשים שכבר מתקדמות לקראת השאיבה קיבלו תרופות כדי לדכא את תהליך הביוץ. באזור לבוב, האיום פחות מיידי ושם אנחנו משלימים את הטיפולים שכבר החלו, אבל לא מתחילים טיפולים חדשים. בחלק מן המקרים ההפריות היו אמורות להתקיים באוקראינה, עם זרע שנשלח מישראל, אך אי אפשר היה להעביר את הזרע, אז הקפיאו את הביציות והעבירו אותן החוצה דרך סלובקיה.
"כמו הרבה גורמים שעובדים באוקראינה, אנחנו דואגים לאנשים שאנחנו בקשר איתם. גם לתורמות, וגם לצוות המקומי, מנסים להבין איך לעזור".
הקליניקות עושות מה שאפשר גם כדי לא להשאיר את הלקוחות הישראלים באוויר. "אני חוזר כעת מליווי תהליך פונדקאות בגאורגיה, וכבר הגיעו לשם גורמים ישראלים שרוצים להעביר את פעילות תרומת הביציות לשם. אפשרות אחרת היא ארמניה. יש נכונות של הגאורגים לתת מענה לזה, בהנחה שנקבל את אישור משרד הבריאות הישראלי. ליחידות שלנו באוקראינה יש אישור גורף, אבל פתרונות חדשים יצטרכו לקבל כל אחד את האישור הפרטני שלו".
סביר להניח שרוב הנשים שתורמות את הביציות היו ממש זקוקות לכסף הזה, בעיקר עכשיו כשהן צריכות אמצעים לשרוד או לברוח.
"כן, זה מצב המלחמה. אנשים עזבו עבודה, נטשו הכל, הם ממש פליטים. סיפורים לגמרי לא פשוטים. אנחנו תומכים בהן וגם בעובדים שלנו שם. אנחנו מסייעים להם כלכלית".
יש מחשבה לקלוט עובדי מעבדה ואמבריולוגים בארץ?
"עלו שאלות כאלה ואלה באמת מקצועות שהם במחסור בישראל".
אוקראינה היא יעד מועדף לתיירות מרפא בתחום הפוריות. מתבצעים בה בכל שנה עשרות אלפי טיפולי פוריות למי שאינם מצליחים לשלם על אלה במדינתם, לצד אלפי תרומת ביציות בכל שנה, ומאות תהליכי פונדקאות. מערכת הבריאות באוקראינה נחשבת טובה, המחיר לתרומת הביציות הוא מן הנמוכים בעולם, והרגולציה מקילה, יש האומרים מקילה מידי. לנשים מותר לתרום ביציות בכל גיל, ומותר להן לבצע עד שמונה מחזורי טיפול במהלך חייהן. עבור ישראלים יתרון נוסף הוא רופאים תושבי ישראל ובחלקם דוברי רוסית או אוקראינית שמלווים פיזית את התהליך.
שיקול נוסף נכתב בגלוי באתר של אחת החברות העוסקות בתחום (לא החברה שעמה עובד באום): "המאפיינים החיצוניים של התורמות, תוי הפנים, צבע ומראה השיער, בהירות העור וכדומה. זוגות ישראלים רבים בוחרים באוקראינה בשל הרצון שלצאצא שייוולד להם יהיו מאפיינים דומים", אם כי דומים למי בדיוק, לא נאמר. מדינות עיקריות נוספות שישראלים רוכשים מהן ביציות הן צ'כיה וארה"ב. ניתן לקבל תרומת ביציות גם בישראל, מנשים ישראליות, אך הביקוש עולה משמעותית על ההיצע וההמתנה ארוכה.
הפונדקאות - סוגיה רגישה עוד יותר
השאלה איך לשרוד במלחמה כאשר בתוך הגוף שלך נמצא מוצר שנרכש על ידי מישהו אחר, היא סוגיה לא פשוטה. הקליניקות הרפואיות באוקראינה, בין אם מנוהלות או לא מנוהלות על ידי ישראלים, אמורות לאפשר לתורמות להשלים את התהליך בבטחה ולפצות אותן באופן כלשהו גם אם לא ניתן יהיה לשאוב מהן את הביציות בסבב הזה. השאלה היא כיצד עושים זאת בפועל בעת מלחמה, היא מורכבת. הרי גם בעת שלום מיצוי מלא של זכויות רפואיות הוא לרוב פריבילגיה של שכבת אוכלוסיה מסויימת, בעלת אוריינות רפואית ובירוקרטית.
בתחום הפונדקאות הסוגיה רגישה עוד יותר. באוקראינה מבוצעים אלפי תהליכי פונדקאות בשנה. כמה אתרי חדשות ברחבי העולם דיווח על מספר מקרים מרגשים של פונדקאיות שילדו וחולצו עם הילודים במבצע הרואי, ומספר מדינות שומרות על ערוצים דיפלומטיים פתוחים מרוסיה כדי לחלץ תינוקות שמיועדים להירשם כאזרחיהן.
ניתן להעריך כי כמה עשרות ישראלים ממתינים להולדת ילדים מפונדקאות באוקראינה בחודשים הקרובים. סוכנות רויטרס דיווחה על הישראלית שרית היימן, בת 47, אשר לאחר טיפולי פוריות שנמשכו 12 שנה, החליטה עם בעלה אלכס לבצע הליך פונדקאות באוקראינה. הפונדקאית, אולגה וויטנקו בת 35, מתגוררת באזור הקרבות, והיא כעת בחודש השישי להריונה. היימן סיפרה כי ביקשה ממשרד החוץ הישראלי עזרה מיוחדת בחילוצה של וייטנקו והעובר שברחמה. בינתיים היא והעובר נתונים לתנאי רעב וקור. היימן ציינה כי היא מוכנה לממן את עלות התעבורה, ואילו משרד החוץ ציין כי יוכלו לחלץ אותה בתנאי שתגיע לאחד הגבולות.
אלא שלוייטנקו יש משפחה, והיא רוצה לצאת מאוקראינה יחד איתה. היימן מבטיחה לדאוג גם לצרכים שלהם, והמשפחה מעוניינת להגיע לישראל. כך שמדובר במקרה קל יחסית. במקרים אחרים, הסוגיה הזו יצרה מתח. פונדקאיות לא בהכרח רוצות לעזוב את אוקראינה, בעיקר אם אינן רוצות לקחת איתן את משפחתן. חלקן אפילו מעוניינות להיות חלם מכוח הלחימה, ואילו ההורים המיועדים מפעילים לחץ עליהן לעזוב את אזורי הקרבות. בחלק מן המקרים הפונדקאיות עזבו לפני תחילת הקרבות למה שחשבו שהוא זמן קצר, ונשארו מנותקות ממשפחתן. מאידך יש לציין שעבור חלק מן הפונדקאיות, העובדה שיש מישהו מהמערב שחשוב לו לחלץ אותן, הובילה לכך שהופנו כלפיהן משאבים שאחרת לא היו מקבלות, ובזכות זאת הן הצליחו להיחלץ.
המטרה המובילה של הפונדקאית היא לשרוד, אך המטרה של ההורים מן הצד השני היא שהפונדקאית תשרוד עם עובר בריא. כאשר פונדקאיות עוברות את הגבול למדינה אחרת ומתחילות להתבסס בה, ייתכן והן כבר כפופות לחוקי הפונדקאות באותה המדינה, כך שלהורים ולפונדקאיות יש לפעמים אינטרסים סותרים לגבי מדינת היעד לבריחה. ההורים רוצים מדינה שקל להוציא ממנה את הילד. הפונדקאיות - מדינה שיכולה להגן על הזכויות שלהן. לפעמים האינטרסים נפגשים, אבל לא תמיד.