המחוקק חייב לתת דעתו לשינוי נוהל ההתנתקות מארגוני עובדים
הכותבת היא ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין
ארגוני העובדים במדינת ישראל מסייעים בהגנה וביצירת זכויות חדשות לעובדים, עוד הרבה לפני שהמחוקק מצליח לעשות כן. הם מספקים ייצוג משפטי בפני ערכאות שיפוטיות, מעניקים הטבות שונות ועוד, ואין ספק בדבר חשיבותם בשוק העבודה במדינת ישראל. ואולם, ביטול חברות בארגון עובדים זו משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית, והתוצאה האפקטיבית היא סתימת פיות של עובדים שלא מעוניינים בהתאגדות במקום העבודה, לא פחות.
ההצטרפות לארגון עובדים היא מאוד פשוטה ונוחה. בכל מנוע חיפוש בו מקישים את רצף המילים "הצטרפות לארגון עובדים" נקבל שורה של דפים רלוונטיים, של שלל ארגוני עובדים. כניסה אל דף הנחיתה של ארגוני עובדים כלשהו תציג לראווה את הבאנר הזועק "הצטרפות" לארגון, ומשם רק נדרש למלא את הפרטים וזהו. יש גם אפשרות להצטרף אל הארגון באמצעות מוקד טלפוני, או באמצעות קישורית שנשלחת למכשיר הטלפון הנייד של העובד, וכל שהעובד נדרש לעשות זה רק למלא את פרטיו האישיים. אפשר גם למלא את טופס ההצטרפות שניתן לאיתור בקלות באינטרנט, ולשלוח את הטופס בהתאם לפרטים המופיעים בו. כל כך הרבה דרכים פשוטות וקלות להצטרף לארגון עובדים - באופן מקוון, באופן טלפוני, במשלוח טופס, וללא שום תעודה מזהה - עד כדי כך שיש מי שיטען שלא ניתן לוודא כי העובד עצמו הוא זה שהצטרף כחבר אל הארגון.
דרך ארוכה ומפותלת
אך מה לגבי עובד אשר מחליט לבטל את חברותו בארגון העובדים? פה הדרך היא כבר ארוכה ומפותלת. חיפוש באינטרנט לא יעלה אפילו לא ארגון עובדים אחד שמפרסם לחבריו לשונית שמאפשרת ביטול חברות, שלא לדבר על ביטול באמצעות קישורית שתישלח אל מכשיר הטלפון הנייד. טופס שמסדיר את ביטול החברות הוא מוצר שלא קיים, וחבל להקדיש משאבים כדי לחפשו. ביטול אף לא מתאפשר באמצעות מילוי פרטים בלבד, ולפחות שניים מבין ארגוני העובדים הגדולים בארץ דורשים צילום של תעודת זהות כתנאי לביטול חברות בקרבם (דרישה שכזו לא קיימת כשמדובר בהליך הצטרפות לארגון).
אותם שני ארגונים גם לא מתירים שהביטול ייעשה באמצעות "צד שלישי", וזה מבלי שהסבירו מי מבחינתם נחשב ל"צד שלישי" שאיננו מורשה לסייע לעובד. האם משלוח מכתב באמצעות פקס בבית הדואר נחשב למשל למשלוח באמצעות צד שלישי? ניסיון העבר מלמד שהעובד עצמו הוא זה אשר נדרש לפנות במישרין אל ארגון העובדים, לשלוח אליו את בקשתו לבטל חברות (אם הוא שולח בפקס אז צריך לקוות שהפקס מחובר), לצרף לבקשה צילום של תעודת זהות, להמתין ימים שלמים לשיחה מהמוקד שינסה לשכנע אותו שלא לבטל את חברותו (אם בכלל יחזרו אליו), ורק אז - אולי - הוא יזכה בזכות להתנתק.
צד שלישי
רק במקרה אחד רשאי העובד לבטל את חברותו באמצעות "צד שלישי" - וזה כאשר הוא מצטרף לארגון עובדים אחר ומבקש ממנו לבטל את החברות בארגון הישן. אם העובד נשאר ב"חונטה" של ארגוני העובדים - אז אין מניעה שהביטול ייעשה באמצעות "צד שלישי". אך אם חלילה העובד בחר לצאת מן המעגל המאורגן, ולא להיות עוד מיוצג בידי אף ארגון עובדים - או אז הוא צפוי לסאגה לא פשוטה.
טענות שכאלו עלו לאחרונה בהליך שהתברר בבית הדין הארצי לעבודה, ואף נקבע בפסק הדין שהתקנון של ארגון העובדים הרלוונטי מעלה שאלות לגבי נוהל ביטול החברות הקבוע בו. חרף זאת, אותן שאלות לא נדונו לגופן, ולא נקבעו מסמרות לגביהן. הימנעות בית הדין מלבחון את השאלות, לצד הכרתו בעצם קיומן, מעיד על גודלו של "תפוח האדמה הלוהט" שכרגע העדיפו לדחות את הדיון בו, אך לא רחוק היום שהוא ישוב אל תוך האש ויחייב דיון מעמיק. לעת הזו נותרנו עם הקשיים בנוגע לזכות של עובד לבטל את חברותו בארגון עובדים - ועם התהייה הלא מבוטלת אם בכלל הייתה ועודנה קיימת זכות שכזו או שמא חלמנו חלום.
