שרת התחבורה מרב מיכאלי / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
שרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה היום (ד') על כך ששלושה רציפים שעומדים ריקים יוקצו לנמלים הפרטיים לתקופה של שנתיים. כך, רציף 7 ו-8 בנמל המפרץ יועברו לשימושו ורציף 28 יועבר לנמל הדרום. בתגובה, אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, פנה ליו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בבקשה להכריז על סכסוך עבודה, והאחרון נענה לבקשתו.
המהלך של מיכאלי לא נעשה בוואקום - לאחרונה שרת התחבורה פועלת נמרצות בתחומי משרדה. הכרזתה לפתיחת הנמלים, שבהסתדרות טוענים שלא תואמה מולם, היא צעד נועז שהולך על חבל דק ולא מאפיין את התנהלותה עד כה. מעבר להיגיון שבהפעלתם הזמנית של הרציפים, שאלות רבות נותרו פתוחות.
גם התנהלות ההסתדרות לא נעשית בוואקום. כעת, היא עומדת למבחן ההגנה על הוועדים החזקים ביותר שלה, רגע לפני הבחירות לראשות ההסתדרות.
80 אוניות ממתינות מחוץ לנמלים
בשנת 2003 החלה המדינה בהליך של רפורמה בנמלים, שמטרתה היתה הגברת התחרות לנמלים הממשלתיים. כהמשך לכך, בחודש ספטמבר האחרון נפתח נמל המפרץ סמוך לנמל חיפה, ונמל הדרום נפתח מעט מאוחר יותר סמוך לנמל אשדוד. הנמלים החדשים אמורים היו להתחרות בנמלים הממשלתיים בתחום הפריקה והטעינה של אוניות מכולה, כך שבנמלים הממשלתיים הידיים יוסטו לפריקה של מטען כללי.
אלא שבעקבות מגפת הקורונה והאירועים הגלובליים, חלו שינויים בענף הספנות - המשלוחים הימיים במכולות התייקרו משמעותית, והתרבו המשלוחים באוניות מטען כללי שנושאות תפזורת של ברזל, עץ, וחומרים שונים בבטן האונייה. שינויים אלו, לצד התגברות הביקושים וחוסר היעילות בנמלים הממשלתיים, גרמו לכך שמחוץ לנמלי ישראל ממתינים בתקופה האחרונה כ-80 אוניות והתורים מאופיינים ב%80-90% של אוניות מטען כללי.
יש לציין שבניגוד לפריקתם של אוניות מכולה, המבוצעות בקלות יחסית באמצעות מנופי ענק, מלאכת פריקתן של אוניות מטען כללי היא איטית בהרבה, וכוללת קשירת מנוף לבטן האונייה ופריקתו בהדרגה לשטח לוגיסטי.
בעקבות התורים הרבים, החלו בחודש ינואר הנמלים הפרטיים - שאמורים היו לפרוק רק מכולות - להציע את פריקתן של אוניות מטען כללי. בהסתדרות טענו שמדובר בהפרת הסכמים, שכן התחרות אמורה להתבסס על אוניות מכולה, אך הפריקה הותרה בחסות צו מניעה של בית הדין לעבודה.
נטל ההוכחה עובר לנמלים הפרטיים
מאז התגברות התור, ובמיוחד בחודשים האחרונים, הופעל לחץ ציבורי גדול על משרד התחבורה ועל העומדת בראשו להתערב ולהקצות את הרציפים שנבנו, אך עומדים ללא שימוש, לנמלים הפרטיים. במשרד הסבירו אז כי הרציפים החדשים "אינם מותאמים כיום לפריקת מטענים ומכולות" וכי יש עומסים בכל העולם.
"בכל מקרה", אמרו אז במשרד התחבורה, "הפעלת הרציפים המדוברים כרוכה בקיום הליך מכרזי תחרותי, ולכן אינה פתרון לבעיה הנוכחית". אמירה זו התבררה כטעות וכמשוללת כל יסוד - שרי הממשלה יכולים בסמכותם לתת את הרציפים לנמלים החדשים - ובמשרד התחבורה תלו תקוות בכך שהנמלים החדשים יסיימו את תקופת ההרצה שלהם לקראת סוף השנה והמשבר ייפתר מעצמו.
כאמור, בסמכותם של שרי הממשלה למסור את הרציפים הריקים לנמלים החדשים, אלא שבהתאם להסכמות מול ההסתדרות, הרציפים יינתנו במקביל לבניית רציף נוסף ועמוק בנמל חיפה. זאת, מתוך רציונאל שלצד הגברת התחרות, יש להגביר גם את היכולות של הנמל הממשלתי לעמוד בה, כדי להימנע מקריסתו.
ברקע, המהלך להפרטת נמל חיפה הולך ומתגבש. לפי גורמים בענף, עיקר התחרות תהיה במכולות ולכן הגדלת התחרות גם לתחום המטען הכללי, שמהווה נפח קטן יחסית מהפעילות, לא תיפגע באופן משמעותי באטרקטיביות של הנמל, אך כן עשויה להשפיע על ההצעות.
הבעיה היא שהרציף המתוכנן בנמל חיפה יתחיל להיבנות רק אחרי שנת 2030. למרות שבמשרד התחבורה הבינו זאת, הם לא בדקו מול ההסתדרות את האפשרות להקצות את הרציפים באופן זמני ולהגיע להסכמות חלופיות.
הצעד שביצעה השבוע מיכאלי הוא שינוי ב-180 מעלות מהעמדה שהציג המשרד. היא הסבירה את השינוי בכך שנעשו ניסיונות רבים מול הנמלים וההסתדרות, ובכל זאת עדיין הים מלא באוניות שממתינות זמנים ארוכים מאוד. המסר העיקרי שעלה מנאומה של מיכאלי הוא העברת האחריות. "עכשיו, האחריות היא על כל השותפות והשותפים לא להכשיל את המהלך הזה ולגרום להצלחתו", אמרה מיכאלי בנאומה ומיד חזרה שוב על המסר: "אני יכולה להכריז ולאפשר תשתית לפריקת אוניות מטען כללי, אבל עכשיו האחריות היא על השותפים האחרים, לגרום לזה לקרות".
ואכן, נטל ההוכחה עובר כעת לנמלים הפרטיים, אלא שההסכמות לא גובשו מולם. הנמלים ביססו את האסטרטגיה הכלכלית שלהם על פריקת מכולות, ולא על פריקת מטען כללי, וכעת יידרשו להתמודד עם רציפים ריקים שעליהם ישלמו דמי שימוש למדינה. זאת, בזמן שהתעריפים שהם גובים על פריקת אוניות מטען נקבעים על ידי המדינה, וכשאין להם תשתית לפריקה כזו.
לכן, לפחות בחודשים הראשונים הם ייאלצו לפרוק את האוניות עם מנופי האוניות או עם מנופים ניידים, שיעילותם קטנה בהרבה ממנופים מקצועיים לפריקת מטען כללי, והפריקה איטית מאד. השקעה בהקמת מנופים מקצועיים לא בטוח תשתלם, לנוכח הגבלת השימוש ברציפים לזמן של שנתיים.
מנגד, גורמים בענף סבורים כי הרציפים שניתנו לנמלים הפרטיים לא יילקחו מהם גם לאחר שנתיים, ושלנמלים שווה להשקיע בהקמת מנופים, כך שיוכלו להוות תחרות לפריקת המטען הכללי.
כך או כך, התור בנמלים לא יקוצר משמעותית בתקופה הקרובה. עם זאת, למשרדי הממשלה יש גם כלים נוספים להתערבות כדי להגביר את היעילות בנמלים, כמו מתן אישורי עבודה בשבת והגברת הלחץ להתייעלות בנמלים הממשלתיים. ההצהרה של מיכאלי תחזק את כוונות המדינה ברפורמה, תטלטל את יחסי העבודה בנמלים ובטווח הרחוק תגדיל את התחרות.
בנוסף, בעוד כחודשיים יתחיל לפעול גם מסוע הגרעינים בנמל אשדוד שיוכל להאיץ משמעותית את קצב הפריקה.
בהסתדרות תוקפים את שרת התחבורה
בהסתדרות לא שמחו לשמוע את הבשורה. אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אמר לגלובס כי "הצעד של שרת התחבורה הוא פופוליזם שזורה חול בעיניים. אין מנופים ואין עובדים והכל נעשה תוך דריסה של הסכמים שעבדנו עליהם במשך 8 שנים בלי לתאם ובלי לדבר", הוא טען.
"רק עכשיו בית הדין שלח אותנו למשא ומתן של 60 יום על האירוע הקודם של פריקת אוניות מטען כללי בנמלים הפרטיים. אני מתבייש שאלו נציגי המדינה שחותמים הסכמים ואז דורסים אותם: נותנים כותרת ושורפים את המועדון".
ואולם, למרות ההצהרות הלוחמניות אדרי לא התחייב שההסתדרות תשבית את המשק והסתפק בתשובה אמורפית: "אנחנו בוחנים את הפן המשפטי והארגוני והכל עומד לרשותנו. כל הנתיבים פתוחים".
למעשה, כוחה של ההסתדרות בנמלים הולך ונחלש. בעתיד, אחרי שהנמלים החדשים יחלו לפעול במתכונת מלאה, לא יהיה בכוחה של ההסתדרות להשבית את המשק לחלוטין.