ספרים שנאסרו ללימוד בארה”ב / צילום: צילום כריכה
יותר מ־1,100 ספרים בעיקר בנושאי גזענות, גזע, להטב"ים, ביקורת חברתית ונושאים נוספים נאסרו להחזקה בספרייה או לימוד בבתי ספר אמריקאים בתשעת החודשים האחרונים, כך על פי דוח חדש שיצא בסוף השבוע בארצות הברית. בין הסופרים והספרים שהוחרמו: ניצול השואה וחתן פרס הנובל לשלום, אלי ויזל, וספרו "הלילה"; כלת פרס נובל לספרות, טוני מוריסון וספריה "חמדת" ו"העין הכי כחולה"; זוכה פרס פוליצר, ארט ספיגלמן והרומן הגרפי על השואה, "מאוס"; חתן פרס הנובל לספרות, ג'ון סטיינבק וספרו "על עכברים ואנשים"; ג'יימס מתיו ברי וספרו "פיטר פן"; ולדימיר נבוקוב וספרו" לוליטה"; מרג'אן סטרפי, מחברת הרומן הגרפי "פרספוליס", עתיר הפרסים, על עליית חומייני לשלטון באיראן; מרגרט אטווד וספרה "סיפורה של שפחה"; כלת הפוליצר, נל הרפר לי, וספרה "אל תיגע בזמיר", שעלילתו מתרחשת על רקע הגזענות בדרום ארה"ב; ד"ר סוס; ג'ונתן ספרן פויר, ריינה טלגמאייר ועוד.
בסך הכול מחברי הדוח, PEN America, מצאו 1,145 ספרים מאת 874 מחברים שונים, 198 מאיירים ותשעה מתרגמים, ובסך הכל 1,081 איש הוחרמו, הוסרו ממדפי הספריה או הוצאו מתוכנית הלימודים ב־26 מדינות בארה"ב בין ה־1 ביולי 2021 ל־31 במרץ 2022. ההחרמות השפיעו על 2,899 בתי ספר ועל יותר משני מיליון תלמידים רשומים. טקסס הרפובליקאית נמצאה כשיאנית ההחרמות עם 713 ספרים ב־16 מחוזות.
מדובר בדו"ח הראשון מסוגו המפרט על היקף החרמות הספרים בבתי ספר אמריקאים על ידי PEN America, ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו "הגנה על חופש ביטוי בארצות הברית ובעולם באמצעות קידום ספרות וכן זכויות אדם". בארגון חברים למעלה 7,200 סופרים, עיתונאים, כותבי עיון, עורכים, משוררים, פובליציסטים, מחזאים, מוציאים לאור, מתרגמים ועוד. מעבר לארה"ב יש ברחבי העולם עוד 100 מרכזי PEN.
נאסרו: 41% מהדמויות הראשיות - לא לבנות
בין הכותרים שנאסרו להפצה חוזרים כמה נושאים המשקפים את השיח הציבורי המתמשך בארה"ב על הוראת סוגיית הגזע והגזענות בהיסטוריה האמריקאית, על זהויות של להט"ב וכן על חינוך מיני בבתי הספר.
מהכותרים שנאסרו, 467 כללו דמויות ראשיות או משניות בולטות שהן לא לבנות (41%) ו־247 ספרים עוסקים באופן ישיר בנושאים של גזע וגזענות (22%); 379 כותרים (33%) עוסקים באופן מפורש בנושאים להט"ב או שיש בהם דמויות ראשיות או דמויות משניות בולטות שמתוארות כלהט"בים; 283 כותרים מכילים תוכן מיני מסוגים שונים (25%), כולל רומנים על מפגשים מיניים וכן ספרי מידע על בגרות מינית, מין או מערכות יחסים; 184 ספרים (16%) הם ביוגרפיות או ספרי היסטוריה ועוד 107 כותרים כוללים נושאים הקשורים לזכויות ולאקטיביזם (9%).
יש ברשימה גם 184 כותרים (16%) המכסים נושאים או דמויות היסטוריות ומתוך אלה, 111 מרוכזים בגיבורים שאינם לבנים. זה כולל 42 ספרי תמונות לילדים, כולל ביוגרפיות של רוזה פארקס, מרטין לותר קינג ג'וניור, דיוק אלינגטון, סזאר שאבז ונלסון מנדלה.
מרגרט אטווד, שספרה "סיפורה של שפחה" נאסר ללימוד בטקסס ואף הוסר ממדפי הספרייה, התייחסה במכתב פתוח: "חשבתי שאמריקה היא נגד טוטליטריות. אם אכן כך, אז חשוב שאנשים צעירים יוכלו לזהות את הסימנים המזהים של הטוטליטריות. אחד מהסימנים האלה הוא איסור על ספרים. אני צריכה להגיד יותר מזה?".
תמונות עירום של עכברות
אחד המקרים המפורסמים ביותר בשנה החולפת התרחש באחד המחוזות של טנסי בחודש ינואר, כאשר מועצת ההורים הצביעה על הוצאת הרומן הגרפי, "מאוס" מבתי הספר ומתוכנית הלימוד של כיתות ח'. בין הסיבות: שימוש בביטוי "אלוהים אדירים" (God Damn), ציורי עירום של גופות של עכברים ועכברות וכן "הצגה של עכברים תלויים ורצח של ילדים שאין שום סיבה שמערכת החינוך תקדם". מחבר הרומן, ארט ספיגלמן, הגיב לדברים בראיון בסי.אן.אן ואמר שהוא "לא מצליח להבין איך אנשים שהם ככל הנראה לא נאצים, יחליטו לאסור על לימוד ספר גרפי על השואה".
רומן גרפי אחר עתיר פרסים שהוצא לאחרונה מתוכנית הלימודים של תלמידי כיתות ט' בפנסילבניה הוא "פרספוליס" של מרג'אן סטרפי, שמתאר כיצד איראן הפכה למדינה דתית־קיצונית תחת חומייני. להוצאת הרומנים הגרפיים (יש 31 כאלה ברשימה) יש חשיבות מיוחדת, שכן זו סוגה שלעתים קרובות עוזרת לקרב אנשים שבדרך כלל סולדים מקריאת ספרים.
יצא בחוץ: סוסוני ים מזדווגים
במחוז וויליאמסון, גם הוא בטנסי, לאחר מאבק לא קטן של קבוצה "אימהות למען החירות", נאסר להקריא לתלמידים את העמודים 12־13 בספר הילדים "סוסון הים: הדג הביישן ביותר בים" מאת כריס באטרוורת, שבהם נראים סוסון ים, חיית־מים שבה הזכר נכנס להריון ולא הנקבה, מזדווג עם סוסון ים אחר.
PEN מסבירים כי החרם על הספרים או הוצאתם מהספריות ומתוכניות הלימודים מוכרז על ידי ההורים או דמויות פוליטיות מקומיות לאחר שהכותרים נבחרו בתהליך חינוכי על ידי ספרנים ומחנכים מורים כחלק מההיצע החינוכי לילדים. לכן, בארגון לא מתייחסים להחלטה של סגל החינוך לא ללמד ספרים מסוימים כחלק החלטות חינוכית-פדגוגיות כ"חרם" אלא רק לאחר שהתנגדות, של אנשים שאינם אנשים מקצוע במערכת החינוך - הורים ופוליטיקאים - מביאה להגבלת הגישה לספר, לתוכן מסוים בספר או להסרתו באופן מלא.
על פי הדוח, 41% (644 איסורים נפרדים) מהספרים הוחרמו בעקבות הוראות של פקידי ממשלה או מחוקקים נבחרים.
ברשימה זוהו 247 כותרים (22%) הנוגעים לנושאים הקשורים לגזע ולגזענות. זה כולל כותרים שנאסרים לעתים קרובות, כמו "לצאת מהחשיכה" מאת אשלי הופ פרז, "איך לא להיות גזען" מאת איברם קנדי, ו"מרטין היקר" מאת ניק סטון. בנוסף, זיהו ב־PEN כותרים הנוגעים לזכויות ואקטיביזם, כולל סיפורי מאבקים היסטוריים ועכשווים הנוגעים לזכויות אדם כמו "כולנו נולדים חופשיים: ההכרזה הבינלאומית של זכויות האדם בתמונות" של ארגון אמנסטי, שנאסר בפנסילבניה.
"סימנים מזהים של טוטליטריות"
מחברי הדוח מציינים כי בהחלט יכולים להיות מחוזות חינוך רבים שבהם נוהלה מדיניות נכונה של בחינה־מחדש, והתקבלו החלטות להותיר ספרים על מדפי ספריות ובכיתות, אך יחד עם זאת "עצם מספר האיסורים מראה שישנם מקומות בארה"ב שמתחילה לנשוב בהם רוח של צנזורה".
הממצאים בדוח זה תואמים ממצאים לגבי שנת 2021 שפורסמו על ידי איגוד הספריות האמריקאי. האיגוד תיעד מספר חסר תקדים של החרמות ואיסורים על ספרים בספריות ציבוריות ובתי ספר. קשה להתעלם מההשפעה של איסורי ספרים על חופש הביטוי והזכויות המוקנות בתיקון הראשון לחוקה שאוסר על חקיקת חוקים שמפרים את חופש הדיבור, חופש העיתונות והזכות לבקר את השלטון.
"הסרת או הגבלה של ספרים קוויריים מהספריות בבתי הספר דומה ללחתוך קו חיים לנוער קווירי, שאפילו אולי לא יודע איזה מונחים לרשום בגוגל כדי לגלות יותר על הזהויות שלהם, על הגוף שלהם ועל בריאותם", אמרה באחרונה מאיה קובבה, מחברת הספר "ג'נדר קוויר", ל"וושינגטון פוסט", בהתייחסות לחרם שהוטל על ספרה.