שלמה פילבר / צילום: ראובן קסטרו
הכותב הוא מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה לשעבר. כיום עורך דין במשרד גדעון פישר ושות'
"אני רוצה שהעד יעיד עדות אמת, ושבית המשפט יזכה לברר את גרסתו. נוכח תשובתו האחרונה ותשובותיו בימים הקודמים, אני חושבת שעל-מנת לעשות את זה, הכלי הנכון לברר את עמדתו של העד הוא החקירה הנגדית".
בלשון זו נקטה עו"ד יהודית תירוש, התובעת במשפט נתניהו, במהלך חקירתו הראשית של עד המדינה שלמה פילבר, לאחר שביקשה לחקור אותו כ"עד עוין". היה זה במהלך העדות בה פילבר העיד כיצד נמנע מלעדכן את עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שבדקה את הסדר ניגוד העניינים של בנימין נתניהו כשר תקשורת, על אודות "הערוץ הסודי" שהיה לו מול בזק. פילבר העיד כי פרט זה לא היה רלוונטי לבדיקה של זילבר. תשובתו בחקירה במשטרה הייתה שונה: אז הוא אמר כי זו הייתה התנהלות לא תקינה שהייתה משפיעה על חוות-הדעת של זילבר. בית המשפט מיוזמתו העיר לעד בשלב זה על הפער הניכר בין גרסאותיו.
פער בין חקירה לעדות
בעקבות פער זה בין העדות לבין החקירה במשטרה, שהצטרף לאחרים לפניו וסתר את ההצהרה של פילבר כי כל אמרותיו במשטרה הן אמת, פנתה התובעת לבית המשפט וביקשה לאשר לה לחקור את פילבר בחקירה נגדית, במסגרת סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי (המינוח המדויק הוא "חקירה ראשית כאילו הייתה חקירה שכנגד", שהלא בכל זאת מדובר בעד תביעה שמצוי בעיצומה של השלב הדיוני שנקרא "חקירה ראשית").
בהמשך הדרך, גם במענה לטענת ההגנה כאילו בקשה זו אינה עניינית, הקפידה התובעת על לשון מתונה ושמה את הדגש על התוצאה האופרטיבית החיונית לה, תוך שהיא עוקפת באלגנטיות את הביטוי "עד עוין". היא אף אמרה באחת ההזדמנויות: "בוודאי שאין לנו עניין בכותרות, לא כותרת של 'עד עוין'. אנחנו מחפשים כלי אפקטיבי לסייע לבית המשפט לברר את האמת" .
ואכן, בית המשפט אימץ בתבונה את הקו המתון של התובעת, נמנע מהכותרת הרועשת "עד עוין", הסתפק בהכתבת התוצאה האופרטיבית של הסעיף ואישר לתובעת לחקור את פילבר "בכל דרך שתבחר".
כל מי שמצוי בעולם הליטיגציה בכלל והליטיגציה הפלילית בפרט, יכול להבין בנקל שבקשתה זו של התובעת הייתה צעד שגרתי, בסיסי ומתבקש.
לשיטתו של עו"ד אילן בומבך, מעל דפים אלה (בטור שפורסם ב-12.4.2022), האירוע השגרתי שתואר לעיל היה לא פחות מ"חציית קווים" של הפרקליטות. לדבריו, "ההתפתחויות הדיוניות שאירעו בעניינו (של פילבר, י.ק.) אינן שגרתיות, והן מצויות מעבר לקווים המקובלים של הדיון הפלילי".
יגעתי ולא מצאתי, היכן ניתן למצוא כאן משהו לא שגרתי? בקשתה של התובעת היא "אלף-בית" שמכיר כל ליטיגטור: כאשר עד מעיד "לטובת" צד א', קמה לצד ב' הזכות הטבעית לחקירה נגדית. כאשר אותו עד מוסיף מרכיב לטובת צד ב', טבעי וחיוני שצד א' יבקש ללבן איתו את העניין בדרך של חקירה נגדית.
הבה נדמיין את התובעת פועלת לפי משנתו של עו"ד בומבך: עליה להיצמד לחקירה הראשית על מגבלותיה. אסור לה להדריך את העד. אסור לה להציג לעד גרסאות אחרות שלו. אילו חלילה פעלה כך התובעת, היא הייתה מתרשלת בתפקידה, מועלת בשליחותה הציבורית, מועלת בחובתה האתית ופוגעת ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת.
לא מספיקה לבדה
תמוה במיוחד כיצד המילה "איום" השתרבבה לטורו של עו"ד בומבך כמו גם להיגדים של גורמים אחרים בהקשר זה. לפילבר יש אינטרס מובנה לעמוד בהסכם עד המדינה. מאות עדי מדינה פקדו לפניו את בתי המשפט בהלך-רוח זה. בדיוק בשל כך קמה חובה בדין ליידע את בית המשפט שעד מסוים הוא עד מדינה ולהגיש לבית המשפט את ההסכם. בשל הלך-רוח זה, עדותו של עד מדינה לרוב אינה מספיקה לבדה לצורך הרשעה, ונדרשת ראיית סיוע.
מתחילת חקירת פרשות נתניהו, מנסים גורמים בעלי עניין להציג שלבים שונים בהליך כדרמות "חסרות תקדים", תוך אחיזת עיני הציבור. בעבר הוצגו הסכמי עד מדינה כ"תפירת תיקים חסרת תקדים לצורך הפיכה שלטונית". כיום בקשה שגרתית מוצגת כ"איום" על העד.
בעוד חודשים רבים צפוי הנאשם נתניהו להתייצב אל דוכן העדים. השופטת רבקה פרידמן-פלדמן תפנה אליו ותזהיר אותו כי עליו להעיד אמת. בקצב הדברים עד היום, ניתן לצפות שמערכת יחסי הציבור של הנאשם תבחר להציג גם אירוע זה כ"דרמה חסרת תקדים" בו בית המשפט "רומז שהנאשם צפוי לשקר!". בהמשך, כשיתאפשר לתובעת לחקור אותו בחקירה נגדית, אולי תעלה הטענה כי באופן "חסר תקדים" לא ניתן לו יומו בבית המשפט.
משפט נתניהו הוא משפט מעניין ומרתק, ובו אתגרים לא פשוטים לשני הצדדים. הקורא הסקרן שיעקוב אחר המשפט, ימצא בו סוגיות עובדתיות ומשפטיות רבות שבהן אפשר להעמיק ולחקור. מצער שלצד כל זאת, קמים גורמים בעלי עניין ומייצרים דרמות מדומות ממהלכים משפטיים שגרתיים, חוקיים, מקצועיים, מקובלים וחיוניים.
*** חזקת חפות: בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ' לא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות.