נמצא הבדל מובהק בין קבוצות התינוקות ברמת ה-BChE בדם / צילום: Shutterstock, surowa
בגילוי שיכול להוות התחלה של שינוי במניעה וטיפול במוות בעריסה, חוקרים מבית החולים ווסטמיד בסידני, אוסטרליה, מצאו סמן, כלומר חומר כימי, המופיע לעיתים קרובות יותר בדמם של ילדים שנפטרו כתוצאה מן המחלה. התקווה היא כי הגילוי יוביל לפיתוח בדיקה שתזהה אילו ילדים הם בסיכון מוגבר למוות בעריסה, ואולי גם ישפוך אור על מנגנון המחלה.
מוות בעריסה הוא שם-מטריה לכל המצבים בהם תינוק בשנה הראשונה של חייו נפטר באופן פתאומי ולא מוסבר בשנתו. סיבת המוות היא הפסקת נשימה, אבל לא ברור מדוע חלק מן התינוקות יתעוררו, ישנו תנוחה ויבכו במצבים מסויימים של סיכון לחנק, בעוד תינוקות אחרים כנראה לא יצליחו לעשות זאת. מוות בעריסה הוא סיבת המוות של כמה אלפי תינוקות בשנה בארה"ב. בישראל מדובר בכמה עשרות.
המלצות הבטיחות לתינוקות למניעת מוות בעריסה, נועדו להפחית את הסיכון שתינוק ימצא במצב שבו כמות החמצן המגיעה אליו היא מועטה. כך ניתן לשמור על כל התינוקות, וגם על אלה שיהיה להם קשה במיוחד להתמודד עם מצב כזה. לכן מומלץ להשכיב אותם על הגב, למנוע מצב שבו הם קוברים את הראש בין כריות או שמיכות, להימנע מבגדים שעלולים לזוז כך שיכסו את ראש התינוק, לא לעשן בקרבתם, לאוורר את החדר, ולהשתמש במוצץ שעוזר לדרכי הנשימה להישאר יותר פתוחות. שכיחות המוות בעריסה אכן ירדה מאז שניתנו ההמלצות הללו.
חלון חדש למחקר בתחום
הגילוי הוא כי ישנם תינוקות שכנראה נולדו עם חסר באנזים במערכת העצבים, שתפקידו להעיר את הגוף משינה במקרה של מצוקה נשימתית. הכימיקל נקרא BChE. כך מעריכים החוקרים.
החוקרים השוו דגימות שניטלו מתינוקות בעת הלידה, 67 של ילדים שנפטרו עד גיל שנה מסיבות לא ידועות, מול 670 של תינוקות שנשארו בחיים (לכל דגימה של ילד שנפטר הותאמו 10 דגימות של ילדים חיים, עם אותם מאפיינים דמוגרפיים). גם במדגם יחסית קטן כזה, נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ברמת ה-BChE בדם.
בינתיים זה הממצא. התקווה היא שבעקבותיו, ניתן יהיה לבצע בדיקות לתינוקות, כדי לראות האם הם בסיכון ואז לשמור בצורה קפדנית יותר על התינוקות שבסיכון. זה לא אומר שצריך לשמור על התינוקות בסיכון פחות. ההבדל בין הקבוצות היה מובהק אבל לא מלא, ועדיין מחסור בחמצן יכול להשפיע גם על תינוקות שנולדו עם מנגנון ההתעוררות משינה בעת מצוקה, אך נמצאים במצוקה גדולה מכדי שיוכלו להפעיל אותו.
הנתון גם פותח חלון חדש למחקר בתחום. מדוע התינוקות הללו נולדים עם פחות מהאנזים הזה? האם יש לכך משמעויות נוספות? האם אפשר לספק תוספי מזון עם האנזים כדי להגן על התינוקות? האם ההבנה של המתרחש בגוף בעת מוות בעריסה, תלמד אותנו שחלק מההתערבויות המומלצות היום הן מיותרות, אבל אולי אחרות דווקא נחוצות?
כתמיד, יש להיזהר ממסקנות מרחיקות לכת מדי. אולי ישנן סיבות אחרות, גם פיזיולוגיות, למוות בעריסה. לא היינו רוצים להניח שכל ההסבר הוא ב-BChE , ולפספס מנגנונים נוספים. כמו כן, בדיקה לאיתור התינוקות בסיכון לא תהיה מוכנה מחר בבוקר. יכול גם להיות שאנחנו מבינים את המחקר לא נכון, ושה-BChE בכלל לא קשור למוות בעריסה, אלא שני הדברים מושפעים ממשתנה שלישי. בתור התחלה, נרצה לראות שחזור של המחקר, כדי לוודא שהממצא אינו מקרי.
"המשפחות עכשיו יכולות לדעת שזה לא היה באשמתן"
אבל בינתיים, למחקר יש גם משמעות פסיכולוגית, כפי שמסבירה ד"ר כרמל הרינגטון, החוקרת המובילה של המחקר. הרינגטון למדה ביוכימיה, אך ביצעה הסבה מקצועית למשפטים, והיא הייתה עורכת דין ב-1991, ואמא לשלושה ילדים, מהם בת, שרלוט, שסבלה ממחלות רבות ועברה ניתוחים חוזרים. דווקא האח התאום של שרלוט, דמיאן, היה בריא לגמרי, כך היא חשבה, עד שיום אחד מצאה אותו ללא רוח חיים, שעות ספורות לאחר שהלך לישון אחרי יום מלא וגדוש בפעילות.
הרינגטון החליטה לחזור לאקדמיה ולהתמחות בחקר השינה כדי להבין מה קרה לבן שלה ולמנוע את אותו הגורל מילדים והורים אחרים. "ועכשיו, הגילוי שלנו פתח אפשרות להתערבות במחלה הזו, וגם נותן לנו תשובות ראשוניות. המשפחות עכשיו יכולות לדעת שזה לא היה באשמתן".