יפה בן דויד, מזכ''לית הסתדרות המורים / צילום: איל יצהר
הכותב הוא מייסד משרד נ. פינברג ושות'. מומחה לדיני עבודה וגישור
במסיבת העיתונאים שכונסה ע"י שר האוצר אביגדור ליברמן, בה הציג את דרישותיו במשא ומתן מול ארגון המורים, השתתפו ותמכו נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר ועד ההורים הארצי. לשר האוצר נראה היה אך-טבעי לכלול לצידו במסיבת העיתונאים נציגי גופים כלכליים נושאי תפקידים המייצגים את החברה בישראל על מגזריה השונים. לכך משמעויות רבות. יש בכך משום הנראות הציבורית - מעין מסר סאב-טקסטי אבל מאוד מודגש וברור - לגבי מה שליברמן מאמין בו: צורך בשינוי רדיקלי המתבקש. כן, הכל מתוכנן ונבנה בהלימה לשינוי החברתי, הכלכלי והדיסציפלינרי המתחולל לנגד עינינו ממש, שליברמן משכיל להוביל. יתכן ואותו אירוע, בסך-הכל וכאילו, מסיבת העיתונאים, ירשם בדברי הימים כמכונן, כסמן ימני וכמגדלור.
צדה עיני כי תמיכה פומבית זו של נציגים אותנטיים של מגזרי המשק השונים, ה"לקוחות" יש לומר, הייתה לרועץ ליפה בן-דויד, יו"ר ארגון המורים, שהגיבה כי שיתופם של אלה במסיבת העיתונאים, המצביע על תמיכה בדרך שמוביל שר האוצר, אינו ראוי, פוגע במורים, אינו קביל וסותר, להשקפת עולמה, נורמות בסיסיות של משא ומתן בין עובדים למעסיקם. לטעמה, שעניינו עצימת עיניים, יש להגביל את ההדברות במשא ומתן בתנאי העסקת המורים רק למשרד החינוך ולארגון המורים ואין לשמוע את קולם של אלו המייצגים את החברה הישראלית שנהנית או נפגעת, לפי העניין, מתוצאותיו של כל משא ומתן.
עמדה שחוטאת לעיקר
העמדה שמציעה בן-דויד חוטאת לעיקר. לטעמה, ענף ההוראה חי בעולם משלו, ללא זיקה לצרכי המשק, ממש כאילו המורים נמצאים מחוץ ליקום. בכך חוטאת נציגת ציבור המורים גם למורים המיוצגים על ידה. לא ניתן לראות את ענף ההוראה כסגור בעולמו ללא הדברות, הבנה, התחשבות והסקת מסקנות לדרישות האוצר, הורי התלמידים והמעסיקים - כמי שמייצגים את צרכי המשק.
בן-דויד חוטאת ברצונה להדיר מליבת הדיון בשכרם ובתנאי עבודתם של המורים, כל גורם חיצוני ל"קופסא הסגורה" של תחום ההוראה. בידוד הדיסציפלינה, כפי שמבקשת בן-דויד, מעגנת בתפישה הציבורית את מקצוע ההוראה כ"שונה" וככזה שאינו מתמזג במפעל הכלכלי ובמערך המקצועות התורמים לכלכת ישראל. הרי אם מדובר במלאכה שונה ונבדלת במובן הכלכלי - איזו מוטיבציה מספקת בן-דויד למקבלי ההחלטות ולציבור בישראל - לשנות את המצב הקיים? הרי מובן מאליו שתהיה תוצאה שהשכר לא ישווה לזה הראוי והמקובל במגזרים אחרים במשק. שהרי, לכאורה ולפי תפישה זו, אותם מגזרים אחרים תורמים תרומה משמעותית לכלכלת המדינה, בעוד הוראה וחינוך - לאו. עמדתה מגלה אטימות לצרכי המשק, לשינויים שהתחוללו בעשורים האחרונים בכלכלה, בתרבות, ובצרכי כל תושב ותושבת.
נדרש שיתוף פעולה
אין להמעיט בהצהרה חד משמעית של שר האוצר כי הינו מכיר בשינוי מהותי לטובה בתנאי שכרם של המורים. מאידך, נדרש מהמורים שיתוף פעולה בקידום שינויים מבניים, כשלב להטמעתו של המורה בסדר הכלכלי החדש. מדובר בתוכנית סדורה הכוללת את הצורך לשנות סדרי עבודה (לרבות מועדי חופשות) ולקיים את האיזון החוזר הנדרש בין המורים לבין צרכי המשק. עברנו כברת דרך של דורות ובצדק נדרש עדכון במסגרות ההעסקה של המורים.
מסקנה מתבקשת נוספת הינה כי חיונית מעורבותו המלאה של משרד האוצר והובלתו במשא ומתן מול המורים כמי שאמון ואחראי ישיר להשלכות כל הסכם שיושג עם המורים. זאת, כאשר הנושאים למשא ומתן הם כלכליים ובהקשר ישיר על המשק העובד כולו. אין מקום לקבל גם את עמדתה של שרת החינוך כאילו מערכת יחסי העבודה עם המורים הינה רק בשליטתה ועליה להכיר ולכבד את הובלת המו"מ ע"י משרד האוצר.