יו''ר בית הנבחרים בארה''ב ננסי פלוסי, וסגן נשיאת טיוואן טסאי צ'י-צ'יאנג / צילום: Reuters, ANN WANG
השאלה המרחפת הבוקר על פני מזרח אסיה היא אם ננסי פלוסי הציתה את המדורה שמפניה סין הזהירה בימים האחרונים. נחיתת המטוס של יושבת ראש בית הנבחרים של ארה״ב בטייוואן אתמול (ג'), מעמידה את הזהרות סין ואת איומיה במבחן דרמטי.
■ מטוסי וספינות קרב במצר טייוואן: סין מגיבה על ביקור פלוסי
■ חרף אזהרותיה של סין: יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי תבקר בטייוואן
■ האם ביקור ננסי פלוסי בטייוואן יצית מלחמה בין סין לארה"ב|פרשנות
השאלה אינה אם המשטר הקומוניסטי יראה את עצמו נאלץ להגיב על ״הפגיעה בריבונות״ סין. הוא כבר התחיל להגיב, בתמרוני צי ואויר סביב טייוואן, אגב שימוש באש חיה.
השאלה היא אם במהלכים הסיניים שזורה דינמיקה של הסלמה ושל התלקחות. בימים האחרונים, דוברים רשמיים של סין חזרו על הביטוי ״אם תשחקו באש, סופכם שתעלו באש״. את המלים האלה השמיע תחילה שליט סין, שי ג'ינפינג, באוזני הנשיא ג'ו ביידן, כאשר נועדו בשבוע שעבר בטלפון. משרד החוץ של סין חזר וציטט אותן.
פרשנים סיניים הרחיקו לכת מעבר לזה. אחד מהם אפילו צייץ תרחיש של עימות צבאי, שיתחיל בהזנקה הדדית של מטוסי קרב בשמי טייוואן. הוא הביע תקווה, או השמיע הערכה, שהסלמה מהירה תניב מלחמה לאיחוד טייוואן עם היבשת. ״ארה״ב ושלטונות טייוואן ישלמו מחיר גבוה... זה יהיה בסופו של דבר משחק צבאי, הצגה טובה מלאה מתח״. ציוציו נפוצו בכל העולם (אם כי לא בסין עצמה, מפני שטוויטר חסום לאזרחיה).
ציוץ אחד שלו חצה את הגבול. הוא קרא להפיל את מטוסה של פלוסי, אם תמרוני הזהרה לא יספיקו כדי להניא אותה מלנחות. נראה שהוא נישא קצת יותר מדיי על כנפי התלהבותו הפטריוטית. טוויטר קבעה שהוא הרחיק לכת, והפרשן השמיט את ציוצו.
עד הרגע האחרון היה ספק אם פלוסי תגיע לטייוואן
הרטוריקה הבאה מסין בשנים האחרונות היא קיצונית מאוד. ברוב הארצות, משרדי חוץ מנסים לעדן ולעגל את הפינות. בסין, משרד החוץ עושה את ההיפך. הוא מקצין, מתלהם, ומשתמש לעתים קרובות באיומים ואפילו בגידופים. נראה שדיפלומטים סיניים מתחרים ביניהם בכוחניות ובהתרברבות.
שגריר סין בוושינגטון צייץ אתמול (ג') וידיאו ארוך, מרשים ואגרסיבי של צבא סין באימונים. התירוץ היה יום השנה ה-95 לייסוד ״צבא השחרור העממי״; הסיבה הממשית היתה כמובן ביקור פלוסי. שגריר סין בלונדון איים על בריטניה בתוצאות חמורות, אם חברי פרלמנט בריטיים יעזו לבקר בטייוואן, זאת למרות שחברי פרלמנטים מכל העולם מבקרים בטייוואן זה שנים.
פלוסי הגיעה לטייוואן במרוצת מסע דילוגים במזרח אסיה. היא התחילה בסינגפור ובמלזיה. לא היה ברור כמעט עד הרגע האחרון אם היא אמנם תגיע לטייוואן והיא מעולם לא אישרה את כוונתה. מטוס חיל האויר האמריקאי שהטיס אותה בחר נתיב לא שגרתי, בשעה שהתעופה מדרום מזרח אסיה אל טייוואן עוברת בדרך כלל בים סין הדרומי, ומגיעה אל עיר הבירה טאייפה ממערב, דרך מצרי טייוואן (שרוחבם בערך 150 ק״מ ומעברם השני נמצא חבל פוג'יאן של סין), מטוסה של פלוסי בא ממזרח, דרך ים הפיליפינים, אולי כדי שלא להיתקל בחיל האויר הסיני.
הכעס של הסינים על פלוסי נובע מכך שהביקור מזכיר פגישה רשמית של מנהיגה בכירה מארץ אחת אצל מנהיגה בכירה בארץ אחרת. הבכירה שאיתה מתראה פלוסי היום היא הנשיאה הנבחרת של טייוואן, צאיי אינג-וון, המכהנת זה שש שנים. צאיי היא מטרה קבועה לחיצי הזעם של המשטר הקומוניסטי. היא שייכת למפלגה טייוואנית, שאין לה שורשים ביבשת, ובתור שכזאת היא חשודה בחטא הכבד של מה שידוע בעגה הקומוניסטית כ״פצלנות״, זאת אומרת חתירה להפוך את טייוואן לארץ עצמאית.
מה זאת טייוואן בכלל
להלכה טייוואן אינה קיימת בתור שכזאת. שמה הרשמי הוא ״הרפובליקה של סין״, זכר לימים שבהם שליטיה טענו כי ממשלתם היא-היא הנציגה הלגיטימית היחידה של כל סין. זה היה בעקבות תבוסת הלאומנים במלחמת האזרחים עם הקומוניסטים, ומנוסתם מן היבשת לטייוואן, ב-1949. הנשיא הראשון של טייוואן, עד מותו ב-1975, היה הנשיא הלאומני האחרון של סין, צ'אנג קאי-שק, שהיה בעל בריתם של האמריקאים ושל הבריטים במלחמת העולם השנייה.
מפלגתה של צאיי אמנם אינה תובעת עצמאות במפורש, ומוסיפה לדבוק בשם הישן. אבל כל מהותה היא הדגשה של הזהות הטייוואנית הנפרדת. בשעתם הסינים ניסו לפתות את טייוואן ״לחזור״ אל היבשת באמצעות הנוסחה של ״ארץ אחת, שתי שיטות פוליטיות״. הם הבטיחו שירשו לטייוואן לשמור על צורת השלטון הדמוקרטית שלה, ואפילו להוסיף ולהחזיק בצבא.
אבל התנהגות הסינים בהונג קונג בשנתיים האחרונות שמה קץ לכל אשליה על כוונותיהם. ברור שאיחוד טייוואן יבוא על פי תנאיו המחמירים של הדיקטטור הקומוניסטי שי ג'ינפינג, העוסק זה עשר שנים בהידוק החגורה הפוליטית והכלכלית ביבשת.
מאז בחירתה של הנשיאה צאיי, ב-2016, בייג'ינג עושה מאמץ רב-יבשתי לבודד את טייוואן. רק קומץ של מדינות קטנות, או קטנטנות, מוסיפות להכיר בה. אבל עינה של בייג'ינג צרה אפילו בקומץ הזה. היא פיתתה שורה של איים זערוריים בדרום האוקיאנוס השקט לנתק את היחסים עם טייוואן, ועשתה כן גם במרכז אמריקה. כל ניתוק כזה היה יום אבל לאומי בטייוואן.
הדמוקרטיה והשבבים
אבל עוצמתה הכלכלית של טייוואן מבטיחה יחסי מסחר ענפים עם העולם החיצון והתעניינות ניכרת בקשרים לא-רשמיים איתה. חשבון טוויטר של הנשיאה צאיי מראה בימים האחרונים ביקור של נשיא הבנק המרכז-אמריקאי, של שרי ההגנה לשעבר של ארה״ב ושל יפאן, של נשיא אסטוניה לשעבר, של סגנית הנשיא של הפרלמנט האירופי ושל סנאטור אמריקאי ממדינת פלורידה.
ב-1 ביולי היא נשאה נאום לקהילה הבין לאומית על נחישות דעתה של טייוואן לדחות איומים מצד ממשלות-דיכוי ״ולשתף פעולה עם שותפינו בכל העולם להגן על ערכינו הליברליים ולחזק את מוסדותינו הדמוקרטיים״.
זה גם המוטיב של ביקור פלוסי בטייוואן: תמיכה באחת הדמוקרטיות המצליחות ביותר ביבשת אסיה. זה מצב עניינים מפתיע בשביל אלה הזוכרים כי עד אמצע שנות ה-90 טייוואן היתה רודנות חד-מפלגתית ומדינת-משטרה. בתור שכזאת היא התקבלה על דעתם של הקומוניסטים בבייג'ינג. הדמוקרטיזציה של טייוואן מבהילה את הקומוניסטים מפני שהיא מפריכה את טענתם כי דמוקרטיה ליברלית אינה מתיישבת עם תרבותה של סין ועם צרכיה.
הצלחתה הכלכלית של טייוואן היא שם דבר. ההכנסה השנתית לגולגולת בטייוואן גבוהה פי שניים וחצי ויותר מזו של סין (נתוני 2018). התוצר המקומי הגולמי שלה (בחישוב של כוח הרכישה) עמד ב-2019 על 1.14 טריליון דולר. ערב הסעודית עשירה ממנה, אבל עושרה של טייוואן אינו נובע מדינוזאורים מתים שהפכו לנפט אלא מייצור תעשייתי מתוחכם. היא המקור החשוב ביותר בעולם של שבבים.
סין היתה שמחה לבלוע אותה, לא רק כדי לעמוד במשימה הפטריוטית של איחוד המולדת, אלא גם כדי לזכות בתעשייתה, במדע שלה ובטכנולוגיה שלה; אם כי מצד שני, אם נאמין להכרזות סין, היא מוכנה תחילה להרוס את טייוואן. אם ננסי פלוסי לא תביא מלחמה, הטייוואנים עצמם חושבים שמלחמה ממשמשת ובאה, וסין תהיה מוכנה לפלוש בתוך שנתיים. האמריקאים זהירים יותר: חמש שנים, הם חוזים. לבה של טייוואן הקטנה פועם בחוזקה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני
ציוצים (באנגלית) בטוויטר