השופטת מעין צור / צילום: דוברות הרשות השופטת
תאמינו לי שבאירוע כזה עוד לא נתקלתם. שופטת מכהנת הפסידה תוך מספר חודשים בארבעה הליכים שהיא יזמה. בכל אחד מהם, השופטת צור לא רק הפסידה, אלא יצאה בשן ועין, הן משפטית והן בכל הנוגע לשיקול-דעתה ותום-ליבה.
הפסד ראשון: הזכות לפנסיה תקציבית
צור שירתה בפרקליטות הצבאית כתובעת. לאחר שחרורה עבדה כפרקליטה בפרקליטות מחוז חיפה, ומ־2009 היא מכהנת כשופטת בבית משפט השלום חיפה. המקרה הראשון עוסק בעתירה שהגישה לבג"ץ נגד בית הדין הארצי לעבודה ונגד הכנסת ובהמשך אף ביקשה לצרף לעתירה את צבא ההגנה לישראל, בטענה כי נשללה ממנה שלא כדין זכותה לפנסיה תקציבית. באפריל 2022, בסיום הדיון, הודיע לה ראש ההרכב, השופט נעם סולברג, כי אין כל עילה להתערבות בהחלטת בית הדין הארצי, וכי דין העתירה להידחות. הרכב בג"ץ המליץ לה למשוך את העתירה על מנת שלא ייכתב פסק דין נגדה. לאחר התלבטות נעתרה צור "להצעה".
הפסד שני: הטענות נגד הנציב נדחו
באותו יום בו בג"ץ המליץ לה למשוך את עתירתה, הגישה צור עתירה נוספת לבג"ץ בנושא אחר. בעתירתה היא תקפה את החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי שהם, שקיבל לאחרונה החלטה חריפה בעניינה. הרקע להחלטה הוא תלונה שהגישה עורכת דין שהופיעה מול השופטת צור בתיק אזרחי.
עורכת הדין חלתה בסרטן וביקשה מצור דחייה בהגשת "סיכומים" בטענה שהיא נדרשה לטיפולים בעקבות המחלה. השופטת צור דחתה את הבקשה, אולם הציעה שתי חלופות: קביעת מועד לסיכומים בע"פ או קבלת תחשיב הנזק מטעם התובע כסיכומים מטעמו.
עורכת הדין התלוננה על כך לנציב תלונות הציבור על שופטים. צור טענה בתגובה כי אין לנציב כל סמכות לדון בתלונה ושללה את הטענות. היא אף טענה שעל הנציב לפנות לערכאות המשמעת של לשכת עורכי הדין בשל האופן בו התבטאה עורכת הדין כלפיה.
הנציב שהם, כפי שפורסם ב־ynet, קיבל את טענות עורכת הדין. לדבריו, "היה מצופה לגלות גמישות ורגישות למתלוננת, וחבל שלא כך עשתה". אלא שהשופטת צור סירבה לקבל את ההחלטה והגישה עתירה לבג"ץ. לטענתה, הנציב שהם פועל בחוסר סמכות, מבלי לאפשר לה זכות טיעון.
גם עתירה זו נדחתה על הסף. שופטי בג"ץ כתבו "הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת לאור הוראת סעיף 24(ג) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים".
הפסד שלישי: הציעה לקיים גישור פיקטיבי?
אלא שבכך לא די. חלף זמן לא רב, וגם תביעה אזרחית שהגישה השופטת צור נדחתה על ידי השופט יונה אטדגי. עניינה של התביעה הוא ליקויי הבנייה - בעיקר נזילות מים ורטיבות - בדירה שרכשה השופטת צור. הסעד העיקרי שביקשה צור הוא הצהרתי: "להצהיר כי התובעת ביטלה כדין את החוזה".
בתיק זה התקיימו לא פחות מ־12 דיונים בבית המשפט, כאשר השופט מנסה שוב ושוב לשכנע את צור כי היא מנהלת את ההליך הלא נכון, וכי במקום ביטול הסכם המכר, היה עליה לתבוע פיצוי כספי.
לדברי אטדגי בפסק הדין, "בנסיבות העניין ניתן היה לפסוק פיצוי כספי מתאים עבור תיקון הליקויים, כולל פיצויים נלווים בשל ירידת ערך (פסיכולוגית), דמי שכירות ראויים עבור התקופה שבה תאלץ התובעת לשהות במקום אחר בשל התיקונים, ועוד. אולם, התובעת, עמדה על דעתה שהיא מעוניינת בביטול ההסכם בלבד ולא בקבלת פיצויים… משום כך, נמנע ממני לפסוק לתובעת פיצויים נוספים, מעבר לפיצוי עבור עוגמת נפש".
אטדגי כתב כי לא יהיה זה צודק להורות על ביטול הסכם המכר, וקיבל בכך את טענת עו"ד וינשטיין שייצג את הנתבעים. אבל זה לא האירוע הקיצוני ביותר במסגרת ההליך. לטענת גורם שנכח בדיון, יומיים לפני פסק הדין, זימן אטדגי את הצדדים כדי לקדם פשרה. צור הסכימה לפשרה אם היא תקבל חזרה את סכום האגרה.
לדברי גורם שנכח בדיון, לאחר שהבהיר אטדגי לתובעת צור כי בנסיבות התיק אין אפשרות להשיב לתובעת את האגרה, אמרה צור כי היא מציעה שהצדדים יילכו לגישור וישלמו למגשר 1,000 שקל וכך יתאפשר להחזיר לה את סכום האגרה (הצדדים זכאים להחזר אגרה במקרה שההליך הסתיים בגישור). השופט אטדגי השיב לה כששמע על כך "אני לא רוצה לשמוע את זה".
סמוך מאוד למועד הדיון, פניתי לשופט אטדגי ושאלתי אותו האם אכן כך אירע. להלן תגובתו: "ההוכחות בתיק הסתיימו. הצדדים זומנו לישיבה נוספת בטרם מתן פסק הדין בניסיון להביאם להסדר ובהסכמתם התנהלה ישיבה מחוץ לפרוטוקול. הניסיון לא צלח. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, ניתנה החלטה 'נדחה למתן פסק דין', ופסק הדין אכן ניתן".
אז האם צור הציעה לקיים גישור פיקטיבי כדי לאפשר לשופט להשיב לה את סכום האגרה? כפי שראיתם, אטדגי סירב להתייחס. תרשו לי להניח שאם התשובה הייתה שלילית, הוא היה עונה "לא היו דברים מעולם". גם צור עצמה בחרה שלא להגיב.
הפסד רביעי: איך זה הגיע למשפט?
בכך לא בא האירוע אל סיומו. לפני מספר ימים ניתן פסק דין נוסף נגד צור. הפעם מדובר בפסק של המפקחת על רישום מקרקעין יעל ליבוביץ - תביעה שהוגשה על ידי השכנים של השופטת צור ותביעה שכנגד שהגישה צור נגדם. מבלי להיכנס לפרטים, זו תביעה פשוטה שמדהים שבכלל הגיעה להליך משפטי. המזגן בדירה של צור טפטף וגרם לנזילות ורטיבות בדירה של שכניה לבניין בקומה מתחתיה. הם הגישו תביעה לחייב אותה להתקין סוג של מגש מתחת למזגן על מנת שירכז את המים שנפלטים מהמזגן וינקזם.
יש לציין כי התקלה עצמה אירעה בכל דירות הבניין עקב בנייה לקויה. צור לא אשמה בתקלה, אולם החוק קובע כי "בעל דירה זכאי לדרוש מבעל דירה אחרת שיבצע תיקון בדירה האחרת, שאי־ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון".
לאחר שהם עצמם התקינו את המגש מתחת למזגן שלהם - נפתרה הבעיה עבור השכנים שבקומה מתחתם. בעקבות כך, דרשו כי כך תנהג גם צור. אלא שהיא סירבה. יש לציין כי מדובר בפתרון זול מאוד. השכנים הציעו כי הם עצמם ישלמו מכיסם עבור קניית המגש ועבור התקנתו, אולם צור סירבה לכך. לאחר אינספור ניסיונות הידברות, השכנים הגישו תביעה באמצעות עו"ד אייל וייסמן למפקחת על רישום מקרקעין.
בתום הליך ארוך, המפקחת קיבלה את תביעת השכנים, דחתה את הטענות של השופטת צור וכן את התביעה שכנגד שהיא הגישה. המפקחת חייבה את צור בהוצאות תוך שהיא כותבת כי "ניתן היה בהסכמה לייתר את ההליך ארוך, יקר ומסורבל".
המפקחת לא חסכה את שבט לשונה מצור וכתבה: "לדידי, תום-הלב ויחסי שכנות טובים מינימליים חייבו את צור לעשות כל שלאל ידה על מנת לצמצם את הנזק שנגרם מדירתה לדירת השכנים".
אומנם ההליכים נוגעים לזכויותיה האישיות של השופטת צור, אולם דומני כי קיבוץ כל ארבעת ההליכים הללו מעלה תהייה אודות התאמתה לכס השיפוט במדינת ישראל.
השופטת מעין צור בחרה שלא להגיב לידיעה.