ניר ברקת, הליכוד, בוקר טוב דרום, רדיו דרום, 25.7.22 / צילום: איל יצהר
משפטו של ראש האופוזיציה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו הוא חלק קריטי במערכת הבחירות הנוכחית, כמו באלו שקדמו לה. בהתאם, ישנם חברי כנסת, למשל מירי רגב, שהציעו להקפיא את המשפט לתקופת הבחירות.
בראיון לרדיו דרום, ח"כ ניר ברקת נשאל אם הוא גם תומך ברעיון. ברקת העדיף להתמקד בבעיות אחרות, לשיטתו, במערכת המשפט: "אנחנו צריכים לשנות את הצורה שבה בוחרים שופטים, לעשות את זה כמו שמקובל בעולם. בכל העולם הנאור שופטים לא בוחרים שופטים. זה הפרלמנט בוחר שופטים, הממשל, הפרלמנט - ככה נעשה בכל המדינות הנאורות: בצרפת, בגרמניה, בוודאי בארצות-הברית".
האומנם ישראל יוצאת דופן בכך שהיא נותנת לשופטים גישה למינוי השופטים? נתחיל בהסבר על השיטה בישראל: סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה מעניק את הכוח לבחור שופטים בידי הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה - המורכבת משני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטי עליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין - בוחרת שופטים לערכאות השונות (לא כולל בתי דין דתיים). כדי להיבחר לרוב הערכאות מספיק רוב קולות, אך כדי להיבחר לבית המשפט העליון יש צורך בתמיכת שבעה חברי ועדה מתוך התשעה. הדבר נותן למעשה זכות וטו על מינוי שופטי עליון בידי כל התאגדות של שלושה: שלושת השופטים, שלושה פוליטיקאים או כל שלישייה אחרת.
ומה קורה בעולם? תלוי על אילו ערכאות מסתכלים. לפי מחקר של ד"ר גיא לוריא, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בבחינת הערכאות הנמוכות, ישראל לא חריגה. לפי לוריא, דרך מינוי השופטים בישראל נמנית על דגם "מועצת רשות שופטת", גוף המורכב מנציגי הרשויות השונות ובפרט הרשות השופטת, לה ניתן משקל מכריע. לפי לוריא, "מועצת רשות שופטת נעשתה לדגם הדומיננטי הן בשיטות המשפט המקובל הן בשיטות המשפט הקונטיננטלי". בין המדינות בהן קיים הדגם ניתן למנות את צרפת (שברקת נתן כדוגמה למקרה הפוך), איטליה, ספרד, פורטוגל, בלגיה, יוון ופולין. לפי המחקר, ארגונים בינלאומיים כמו מועצת אירופה המליצו על דגם זה.
אבל התמונה משתנה כשעוברים לערכאות העליונות והחוקתיות, שייתכן שאליהן ברקת התכוון (מטעמו לא נמסרה תגובה). לפי מחקר של פורום קהלת, מבין מדינות ה-OECD, רק בארבע מדינות חוץ מישראל יש לשופטים משקל בבחירת שופטים לערכאה העליונה: בריטניה, לוקסמבורג, יוון וטורקיה. מתוכן, רק ביוון ובטורקיה שופטים עוסקים בבחירת שופטים לערכאה החוקתית (שכן זו לא קיימת בבריטניה ולוקסמבורג). בשאר המדינות השופטים נבחרים על-ידי הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת או שתיהן. תמונה דומה עולה גם ממדד הדמוקרטיה של "האקונומיסט" לשנת 2018. בערכאות אלה, אם כן, נראה כי הדברים הולמים יותר את דבריו של ברקת.
חשוב לציין כי החוקרים חלוקים כיצד יש לבחון את הדברים. במכון הישראלי לדמוקרטיה סבורים כי יש להתייחס לפרמטרים מוסדיים אחרים, כמו יחסי הכוחות בין הרשויות ומספר הזכויות המעוגנות בחוקה. כך למשל, לשיטת ד"ר לוריא, יש חשיבות לעובדה שהקואליציה יכולה לחסום מינוי שופטי עליון. בשקלול פרמטרים מסוג זה, מסקנת חוקרי המכון היא ש"ישראל כבר אינה חריגה כל-כך". מנגד, בפורום קהלת טוענים שביקשו להימנע מעיסוק ב"קריטריונים עמומים". כדוגמה, הם הזכירו כי מדינות בהן מספר הזכויות המעוגנות בחוקה הוא הגבוה ביותר הן "מדינות עולם שלישי-אוטוריטריות מובהקות".
בשורה התחתונה: מעורבות שופטים בבחירת שופטים לערכאות נמוכות דווקא שכיחה במערב. לעומת זאת, יש רק עוד ארבע מדינות מערביות למעט ישראל בהן שופטים לוקחים חלק בבחירת שופטי עליון, ורק שתיים בבחירת שופטים חוקתיים. ישנו ויכוח בקרב חוקרים כיצד לבחון את מודל בחירה זה בהקשר מוסדי רחב יותר.
תחקיר: יובל אינהורן