יפה בן דויד ואביגדור ליברמן / צילום: שלומי יוסף, אוהד צויגנברג
רגע חתימת ההסכם הבוקר בין הסתדרות המורים למשרדי האוצר והחינוך אמור היה להכיל בתוכו לא רק הקלה על פתיחת שנת הלימודים כסדרה (מה שאמור להיות מובן מאליו) אלא בשורות משמעותיות בתחום החינוך. חודשים של משא-ומתן, הובלת סדר יום על ידי שר אוצר נחוש ובלתי מתפשר בנוגע ללוח החופשות, היכולת לפטר מורים ולתגמל את המצוינים שבהם הסתיימו בכניעה לדרישות ההסתדרות באשר להטבות כלכליות ללא שום התייעלות מערכתית-חינוכית.
● "העניין עומד להיסגר": הסכם בין ישראל ללבנון על הגבול הימי עשוי להיחתם כבר בספטמבר
● המאבק בין המורים למדינה הוכרע: האוצר התפשר, בעיות העומק לא נפתרו
המורים המתחילים זכו לשכר הוגן - 9,000 שקל לעומת שכר התחלתי שעומד על 6,900 שקל. זה הישג גם למורים אבל גם לנו כחברה. שכר ראוי עבור מי שמחנכים את הדור הבא הוא דרישה בסיסית שדינה להתקבל. אך עם העלאת השכר לא התקבלה תמורה חינוכית - העלאת תנאי הסף לקבלה להוראה, התחייבות להעסקה במאה אחוזי משרה (תהיה העלאה הדרגתית שפרטיה אינם ידועים), שינוי החוזה כך שיתאפשרו פיטורים של מורים שאינם טובים. הלכה למעשה כל סעיפי "התמורות" אם נכנה כך את השינויים הצפויים במערכת נכתבו בצורה אמורפית ויהיו כחומר ביד היוצר בידי ההסתדרות כדי למנוע התייעלות.
יפה בן דויד התעקשה וקיבלה
יפה בן דויד התעקשה וקיבלה. הגמול למורים ותיקים עלה ממאות שקלים ל-1,100 שקל לכל הפחות, שכר המורים המתחילים עלה, הגמולים השונים שודרגו. אך מה קיבל הציבור, התלמידים וההורים בתמורה? לא הרבה. שלושה ימי לימודים באסרו חג שיבואו על חשבון ימי חופשה אחרים שיתקבלו בין יום כיפור לסוכות והסכמה של הסתדרות המורים להאריך בשבוע נוסף את בית הספר של החופש הגדול (שמורים לא מחויבים לעבוד בו). האם צומצם הפער בין לוח החופשות של ההורים לזה של הילדים? לא ממש. גם ההצעה הראשונית של ליברמן למעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים בדומה למדינות המערב נשאר בצד הדרך בשלבים מוקדמים של המשא-ומתן.
צריך לזכור, מדובר במעין דגל של ישראל ביתנו בשנים האחרונות. בעבר עסק בזה השר עודד פורר וכעת נפלה ההזדמנות לידיו של ליברמן לשנות בהתאם להבטחות והוא החליט להסתפק בפירורים. למה? ראש הממשלה לפיד לחץ, שרת החינוך והמפלגה המתחרה לחצה, הציבור רוצה שגרה וכן, עוד חודשיים יעמדו אזרחי ישראל בתור לקלפי. קשה שלא לבחון את ההסכם בראי מערכת הבחירות.
ליברמן נזכיר קיבל מלכתחילה אור ירוק מהיועצת המשפטית לממשלה להגעה להסכם העסקה חדש עם המורים למרות שמדובר בתקופת בחירות. ואתמול המדינה על דעת היועצת המשפטית לממשלה ביקשה צו מניעה לשביתה בבית הדין לעבודה בטענה שהיא לא יכולה לחתום על הסכם כזה כי הוא "רחוק מרחק רב ממגבלות האיפוק שמחייבות את ממשלת המעבר". הבוקר, כבר נחתם הסכם. האם עמד במגבלות האיפוק או לא? ליועמ"שית פתרונים.
בכתבה אתמול התראיינו שורה של מומחים לחינוך שתיארו עד כמה התקציב הגבוה של משרד החינוך לא משפיע על התייעלות המערכת שתקועה הרחק מאחור. הבוקר ליברמן שחרר עוד מיליארדים למשרד אבל הגמישות הניהולית למנהלים לפטר מורים או לתגמל אחרים מזערית. בן דויד הסבירה בהזדמנויות שונות שלא ניתן להפלות בין מורה בינוני למורה מצוין על ידי תוספות שכר. מורים אחרים הסבירו לי שזה יצור "אי נעימות בחדר המורים", ובכן נראה שאת השיעור הראשון בספר של חינוך למצוינות שכחו שם - אם אין תמורה לשיפור ביצועים, אין סיבה להשתפר.
ליברמן יודע עד כמה חשובים השינויים במערכת החינוך
האכזבה הגדולה כל כך הבוקר נעוצה בכך שליברמן דווקא ידע והסביר היטב עד כמה חשובים שינויי עומק במערכת. הוא דיבר חודשים על תגמול מורים מצוינים, פיטורים בנוהל שפוי, חוזים אישיים (הפרטים לא ידועים עד הסוף) והסתפק בפירורים. לא מדובר בשר שחתר להסכם בתמורה לשקט במשך חודשים חרף הלחצים ממשרד החינוך וההסתדרות, אך בסוף הוא קיבל הסכם בינוני ובמקום להודות בהישגים המועטים תיאר אותו כך: "לאחר חודשים ארוכים של משא-ומתן הצלחנו להביא לשינויים עמוקים שלא נראו מעולם במערכת החינוך בישראל".
בהצלחה לילדי כיתות א', וביניהם גם לילדי שלי, העולים לגנים ולכיתות השונות מחר. משימת העל: שיפור מערכת החינוך, איכות המורים וההוראה וצמצום ימי החופשה תמתין כנראה לממשלה הבאה.