גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הפגנת המתמחים בתל אביב / צילום: אלעד גוטמן

הכותב הוא מייסד משרד נ. פינברג ושות'. מומחה לדיני עבודה וגישור

אין אדם שאינו מסכים לטיעון העקרוני של המתמחים בדבר הצורך בקיצור שעות התורנות. לא סביר שעובד, קל וחומר הנותן שירות רפואי, יקיים משמרת עבודה בת 26 שעות. אלא שעליי להסתייג מכוונת המתמחים לצאת לשביתה בדרך של התפטרות קולקטיבית/אישית.

● הנשק החוקי האחרון: בית הדין לא יכול להתייחס להתפטרות כאל שביתה| דעה

נטישת מקום העבודה בדרך של התפטרות יכולה להיות במקרים רבים צעד "אל-חזור" ובלתי הפיך, שהופך את העובד/המתמחה להיות נתון להחלטת המעסיק ושיקול-דעתו בכל מקרה ומקרה, האם לקבלו חזרה לעבודה. בית המשפט העליון אמר את דברו בעניין זה בפרשת אלקו עוד בשנת 1977, כאשר נתן גיבוי למעסיק לאמץ את קבלת הודעות ההתפטרות של כל אחד ואחת באופן פרטני, למרות שההתפטרות הייתה מאורגנת כצעד הפגנתי. הניסיון שנעשה על-ידי העובדים לטעון לאחר מכן כי לא הייתה "כוונה אמיתית להתפטרות", נכשל. בפועל, התוצאה הייתה שהמעסיק רשאי להתנתק מהסכם ההעסקה ולברור לו מחדש את מי הוא רוצה להעסיק כמתמחה ובאיזו מסגרת. כל מתמחה אשר מגיש הודעת התפטרות, חייב להיות מודע להלכה זו ולמשמעויותיה.

לחץ מיידי

יש לזכור כי המתמחים, בעבודתם, כפופים לרופאים הבכירים הנמצאים באינטרס נוגד. הרופאים הבכירים מגובים על-ידי ההסתדרות הרפואית, אשר מתנגדת לפעילות הארגונית מצד ארגון המתמחים. כך שהצורך להמשיך ולקיים פעילות סדירה בכל מחלקה ייצור לחץ מיידי על מתמחה שיסרב להמשיך לקיים את עבודתו השוטפת.

ארגון המתמחים הצליח, ללא ספק, להגיע להישג אשר יש להוציאו מכוח אל הפועל. איום בהתפטרות קולקטיבית הוא מתכון לכישלון, בוודאי לטווח ארוך. לטעמי, בכך הוא מחליש את הארגון ופוגע במימוש המטרה בזמן סביר. בימים אלה יש להתחשב במציאות הקיימת (כולל המשבר הפוליטי), ואין לקיים עתה צעדים ארגוניים.

ללמוד מהניסיון

הניסיון מלמד כי מתמחים שהתקבלו למחלקות מובחרות בבתי החולים, כמו גם מתמחים נוספים שחרדים לשיבוצם, לא ישתפו פעולה עם המהלך. בפעם הקודמת שבה הושמע איום להתפטרות קולקטיבית (שיש לעשותה על-ידי מכתבי התפטרות אישיים), קבוצה משמעותית של מתמחים לא הודיעה על התפטרות, גם אם יחצ"ני הארגון דאגו לגמד עובדה זו. ועתה, מן התקשורת (המוזנת על-ידי יחסי הציבור של המתמחים) ניתן להסיק כאילו 200 מתמחים הודיעו על התפטרותם. זאת, מתוך אוכלוסייה של מאות רבות של מתמחים ברפואה. בנוסף קופות-החולים כבר הודיעו כי למתמחה שיתפטר לא מובטחת חזרה לעבודה.

מהתקשורת למדנו על עוד שתי עובדות חשובות: הראשונה היא שיש מעל 1,200 מתמחים, ורק כ-200 הגישו מכתבי התפטרות, וחלקם כבר ביטלו אותם. שנית, הרופאים הבכירים בבתי החולים איימו על מתמחים שיגישו מכתבי התפטרות כי חזרתם לעבודה לא מובטחת. אפשר להבין את הרופאים הבכירים החרדים למהלך התקין של מתן שירותי רפואה בבתי החולים. גם הרופאים הבכירים במערכת מסכימים שיש לקצר את שעות ההתמחות, אבל יציאה לשביתה בניסיון לאכוף על המערכת הקטנת שעות באופן חד-צדדי עלולה לפגוע בניהול התקין של המחלקות.

המסקנה המתבקשת היא כי נכון שמובילי המאבק יחזרו בהם מהכוונה לשבות (את הסיבה/התירוץ כבר ימצאו). קיים סיכון רב כי שביתה כזו תיכשל, ואז כל המאבק ירד לטמיון.