איילת שקד, ימינה. בנימני וגואטה, כאן ב', 14.8.22 / צילום: איל יצהר
מינויו של השופט בדימוס מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת לעניין מינויים ותפקידים בכירים עלה לכותרות מספר פעמים בשבועות האחרונים. הפעם האחרונה אירעה בשבוע שעבר לאחר ששופטי בג"ץ הוציאו צו על-תנאי נגד מינויו של מזוז לתפקיד על ידי ממשלת מעבר.
אבל עוד קודם לכן נמתחה ביקורת על מפלגות הימין שחברות בממשלה על כך שהן נותנות את ידן למינוי של מזוז שנתפס כבעל עמדות שמאל. כשהשרה איילת שקד נשאלה על כך, ועל החלטתו של ראש הממשלה החליפי, נפתלי בנט, שלא להטיל וטו על המינוי, היא הסבירה כי למעשה לא מדובר בהחלטה דרמטית במיוחד. "זו ועדה שבודקת טוהר מידות של מינויים בכירים", היא אמרה בראיון לכאן ב', "...יש בסך-הכול שבעה מינויים בכירים והוועדה הזאת לא ממנה בשום צורה, היא ממליצה האם אותו מועמד עומד בטוהר מידות". האם שקד צודקת?
בסקירה היסטורית שפרסם ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מזכיר כי הוועדה המדוברת נולדה ב-1997, בתקופת ממשלתו של בנימין נתניהו, לאחר מה שנודע כ"פרשת בראון-חברון". מי שהקים אותה בפועל היא ממשלת אהוד ברק שהגיעה אחריה. מטרת הוועדה, כך נקבע, היא "להבטיח את טוהר המידות… וכי לא יעשו מינויים לא ראויים מסיבות כגון זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה". ממשלת ברק היא גם זאת שקבעה בין היתר כי הוועדה תבדוק שישה מינויים בכירים: הרמטכ"ל (אותו אמורה הוועדה בראשות מזוז לאשר כעת), המפכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, נציב בתי הסוהר ונגיד בנק ישראל (בהמשך נוסף גם התפקיד השביעי - המשנה לנגיד בנק ישראל).
ד"ר שפירא מציין בסקירתו כי עם השנים נראה שסמכויותיה של הוועדה הורחבו (למשל בעקבות מקרים כמו "פרשת גלנט"), אך גם כיום, ומהחלטות ממשלה מאוחרות יותר, ברור כי באופן פורמלי הוועדה היא "ועדה ממליצה" ולא "ועדה ממנה". לאור כל זאת, נראה כי שקד צודקת. הוועדה עוסקת רק בשבעה מינויים, היא בוחנת אותם רק דרך הפרספקטיבה של "טוהר המידות", ובסופו של דבר קביעתה היא ממילא בגדר המלצה.
ובכל זאת, כמה הערות. ראשית, פסיקה של בג"ץ שעסקה בעבר בנושא קבעה כי יש לפרש את טוהר המידות בהקשר זה ב"אופן רחב". בנוסף, בג"ץ גם התייחס בעבר ליכולת של הממשלה להתעלם מהמלצות "ועדה ממליצה", וקבע - בפסק דין שנגע לוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה - כי "בהעדר פגם מינהלי בחוות דעת הגורם המייעץ, נדרשים טעמים מיוחדים ונסיבות חריגות כדי להצדיק סטייה מחוות דעתו". כלומר, זה לא בלתי אפשרי מבחינת הממשלה להתעלם מהמלצות הוועדה, אך גם לא עניין של מה בכך. גם היועמ"ש הקודם, אביחי מנדלבליט, ציין בדיון שנגע ישירות לוועדה למינוי בכירים כי "לכאורה יש סמכות לממשלה כן לקבל החלטה שונה (מזו של הוועדה)", אך גם במקרה כזה "...על פי פסיקת העליון אפשר להפוך החלטה כזאת".
האם יש דוגמה להחלטה כזאת שנהפכה? הסקירה של ד"ר שפירא מראה כי הממשלה מעולם לא מינתה מועמד שנפסל על ידי הוועדה. זה גם לא מפתיע במיוחד לאור העובדה שעל פי הסקירה שלו מתוך 46 מינויים שהובאו בפני הוועדה מאז הקמתה היא אישרה 45 (40 מתוכם מונו לבסוף), ופסלה רק אחד: מינויו של ניצב צ'יקו אדרי למפכ"ל. אגב, במקרה הזה השר הממונה, גלעד ארדן, אכן ביקש לאתגר את החלטת הוועדה ולהביא את המינוי לאישור הממשלה למרות הפסילה, אך לבסוף אדרי הסיר את מועמדותו. בשיחה איתנו הזכיר ד"ר שפירא כי לאחרונה כן היינו עדים לדוגמה שבה ועדה ממליצה (הוועדה של נציבות שירות המדינה) פסלה מועמדות - זאת של עמיר פרץ לדירקטוריון התעשייה האווירית - והממשלה החליטה בכל זאת לאשר את המינוי. במקרה זה בג"ץ החליט לא להתערב למרות עתירה שהוגשה בעניין.
בשורה התחתונה: דבריה של שקד נכונים ברובם. ייעודה הרשמי של הוועדה למינוי בכירים שבראשה עומד מזוז היא לבחון את טוהר המידות של המועמדים, ומעמדה הוא של ועדה ממליצה בלבד. יחד עם זאת, מפסיקה של בג"ץ שעסקה בוועדה בעלת מעמד דומה עולה כי נדרשות "נסיבות חריגות" על מנת שהממשלה תתעלם מההמלצות, וכי יש לפרש את מושג "טוהר המידות" באופן רחב.
תחקיר: טלאור שמש