ג'ורג'ה מלוני, מנהיגת מפלגת ''אחיי איטליה'', שצפויה להיבחר לראשות ממשלת איטליה / צילום: Reuters, Nicolò Campo
מפלגות הימין באיטליה הולכות ומתחזקות לקראת בחירות הבזק שיתקיימו ביום ראשון הקרוב. בימים כתיקונם, עצם העובדה שהכלכלה השלישית בגודלה באיחוד האירופי עומדת לשבור בחדות ימינה הייתה כובשת את הכותרות ביבשת. אבל אלו אינם זמנים רגילים, ובין משבר האנרגיה למשבר האינפלציה, בין המלחמה המשתוללת בגבולות האיחוד האירופי למיתון המרחף מעליו, העובדה כי איטליה צפויה לבחור ביום ראשון בקואליציית ימין מובהקת ואירו-סקפטית, בניגוד למצב בשלוש השנים האחרונות, אינה זוכה לסיקור מסיבי.
האירופאים מסתפקים ככל הנראה בעובדה שפרישה מן האיחוד ירדה בשלב זה מהשולחן, שהמדינה נמצאת במשבר חוב שהופך אותה לתלויה למעשה בסיוע מהאיחוד האירופי, ושרבות מהעמדות הרדיקליות עברו "עידון" בחודשים האחרונים בניסיון לכבוש את השלטון.
שתיים מתוך שלוש המפלגות שצפויות להקים את הממשלה הבאה - "אחיי איטליה" וה"לגה" - קראו בעבר לאיטליה לפרוש מגוש האירו, לפרק את האיחוד האירופי ולגרש מבקשי מקלט. הראשונה ביניהן היא גלגול פוליטי של מפלגה פוסט-פשיסטית ומי שעומדת בראשה, ג'ורג'ה מלוני (45), נמצאת בדרך הבטוחה להפוך לראשת הממשלה הראשונה בתולדות איטליה.
מחירים עולים וחוסר יציבות כלכלית
באירופה נאבקים להבין מה יהיה הקו הכלכלי והפוליטי של הממשלה החדשה שצפויה להוביל את איטליה החל מהשבוע הבא: קואליציה משולשת של מפלגת "אחיי איטליה" (רק 4% בבחירות הקודמות, 25% כעת) בהובלת מלוני, ה"לגה" בהובלת מתיאו סלביני (13% תמיכה) ו"פורצה איטליה" (7%), בראשות סילביו ברלוסקוני, באמצע העשור התשיעי לחייו.
מלוני, שנראה כי הצליחה לפצח בעבור הימין הקיצוני האירופי את המתכון לאהדת הציבור בימים אלה של מחירים עולים וחוסר-יציבות כלכלי, נמנעת מלספק תשובות ישירות, אולם משרטטת מסלול התנגשות עם האיחוד האירופי. נקודות החיכוך העיקריות: התקציב האיטלקי, שיעור הגירעון המותר, חוקי ההגירה ורפורמות כלכליות שהוביל ראש הממשלה המכהן מריו דראגי, שעשויות להיגנז כעת. "הם קצת מודאגים שם באירופה", אמרה מלוני בחיוך בעצרת בחירות שהתקיימה במילאנו בשבוע שעבר, "זה משום שהכיף נגמר. איטליה תתחיל מעתה להגן על האינטרסים הלאומיים שלה, כמו שמדינות אחרות עושות".
לכאורה, קשה להבין למה מתכוונת הפוליטיקאית האיטלקית, שהחלה את דרכה בתנועת נוער פוסט-פשיסטית והפכה בעזרת השהות באופוזיציה בשנים האחרונות לדמות אהודה בעלת עמדות ימין שמרני ("אנחנו כמו הטורים בבריטניה, כמו הליכוד בישראל", אמרה לפני כחודשיים). האיחוד האירופי יוצא מגדרו כדי לסייע לאיטליה, בין היתר משום שהיא "גדולה מכדי לקרוס", כל משבר כלכלי חריף במדינה ישליך מיידית על גוש האירו. בין היתר, הריבית בגוש האירו נמוכה בשל המצב הרעוע של החוב האיטלקי (יחס חוב-תמ"ג של יותר מ-150%), והבנק האירופי המרכזי מסבסד למעשה את החוב על ידי רכש מסיבי של אג"ח ממשלתי איטלקי, על חשבון שכנותיה הצפוניות. בנוסף, האיחוד הסכים אחרי מגפת הקורונה להקמת "קרן שיקום" שתזרים לא פחות מ-200 מיליארד אירו בחוב אירופי משותף לאיטליה, מחציתם כמענק.
אבל האווירה במדינה אינה כזו. האיטלקים נמצאים באופן קבוע בתחתית דירוג התושבים המרוצים מהאיחוד האירופי. רבים עדיין חשים כי ההצטרפות לאירו היתה טעות, וכי חייהם הורעו והתייקרו בשל כך. כעת, כאשר האינפלציה במדינה טיפסה ל-8.4% באוגוסט, כאשר התעשייה התלויה בגז רוסי מאיימת לקרוס ומסעדות סוגרות שערים בגלל עלויות האנרגיה, הם דורשים שינוי כיוון.
האיטלקים יקבלו כלכלה פטריוטית"
מלוני מבטיחה להם את זה. במקום דראגי הפרו-אירופי, יקבלו בבריסל כעת את מלוני וסלביני, שני אירו-סקפטיים שהביעו בעבר הערצה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אך חזרו בהם בעקבות הפלישה לאוקראינה. הם יקבלו "כלכלה פטריוטית" שלא ברור מה היא אומרת. הם יקבלו מסלול עימות בין התקציב הלאומי, שצריך לקבל אור ירוק מבריסל כדי שאיטליה תהיה "זכאית" למאות המיליארדים בסיוע, לבין המצב בשטח. "אנחנו מודאגים", אמר בכיר באיחוד השבוע לאתר "פוליטיקו", "איטליה היא במשך זמן רב החוליה החלשה בגוש האירו. רמות החוב שלה גבוהות. מה שקורה באיטליה משפיע על כל הגוש".
סנונית ראשונה לאי-ודאות כלכלית הופיעה כבר בחודש שעבר, אחרי שסוכנות הדירוג "מודי'ס" הורידה את אופק דירוג האשראי האיטלקי מ"יציב" ל"שלילי". הנימוק היה כי "הקואליציה החזויה עשויה לנסות ולבחון את הנחישות של הנציבות האירופית לכפות תנאים מסוימים כדי לקבל סיוע כלכלי".
דראגי, ש"נקרא לדגל" כדי ליישם תוכנית סיוע כלכלית, ניסה בכהונתו הקצרה לטפל בבעיות עומק בכלכלה האיטלקית, כולל בתחרות החופשית, ברגולציה הממשלתית ובענייני עבודה. מלוני ו"אחיי איטליה", כמו גם ה"לגה", התנגדו לרפורמות הללו בפרלמנט. שתי המפלגות הבהירו שבכוונתן "לדון מחדש" בתנאים שהציבה הנציבות לכך שאיטליה תקבל 200 מיליארד אירו בסיוע כלכלי.
אלטרנטיבה לליברליזם של מערב אירופה
מבחינה פוליטית, איטליה עשויה להצטרף כעת לגוש הולך וגדל של מדינות שמציבות אלטרנטיבה למדיניות ולערכים הליברליים של מדינות מערב-אירופה. מדינות כמו הונגריה בראשות ויקטור אורבן, שגם מטפחות קשרים הדוקים עם מוסקבה ופוגמות באחידות של האיחוד מול רוסיה. הקריאות לפרוש מגוש האירו נגנזו אולי, אבל לא ברור איך תתנהג הממשלה בנושאי אנרגיה (סלביני כבר קרא "לחשוב מחדש על הסנקציות") או בנושאי קבלת מבקשי-מקלט ופליטים.
בסוף השבוע האחרון, למשל, הצביעו שתי המפלגות בפרלמנט האירופי נגד החלטה המגנה את הונגריה ובעקיפין את אורבן על כך שהם מהווים "איום" על ערכי האיחוד האירופי, בין היתר בשל עמדות בנושא להט"ב ושלטון החוק. לעומת זאת, "פורצה איטליה" בראשות ברלוסקוני תמכה בהצעה. הוא עצמו אמר כי המפלגה שלו תהיה "המגן" של האיחוד, של נאט"ו ושל ערכים ליברלים בקואליציה הצפויה.
"אם בעלי הברית שלנו, שלהם יש לי כבוד והערכה, יילכו בכיוון אחר - אנחנו לא נישאר בממשלה", איים ברלוסקוני. אם בשלב זה, התקוות של האיחוד ליציבות ולהרמוניה מול השלטון האיטלקי החדש תלויות בברלוסקוני, הרי שהמצב שברירי.