הביטלס / צילום: Reuters
אלן קוזין הוא עיתונאי ומבקר מוזיקה. בעבר הרצה באוניברסיטת ניו יורק, בין השאר על הביטלס
בספטמבר 1966 נסע ג'ון לנון לאלמריה בספרד כדי להצטלם לסרט הקולנוע "איך ניצחתי במלחמה" של הבמאי הבריטי ריצ'רד לסטר (שביים את הסרט "לילה של יום מפרך" של הביטלס). אבל הוא נסע לשם גם כדי לנוח מסיבוב הופעות בינלאומי שהסתיים חודש קודם לכן.
שם, באלמריה, בחן לנון מחדש את חייו. הניתוק מהשגרה מצא את דרכו לבלדה העדינה "It’s Not Too Bad". לימים השיר יתברר כחשוב הרבה יותר מהסרט. עד סוף אותה שנה, הביטלס והמפיק המוזיקלי שלהם ג'ורג' מרטין - שמת בגיל 90 ב־8 במרץ 2016 - הפכו את המנגינה הזו ל"שדות תותים לנצח" (Strawberry Fields Forever).
הגרסה הראשונה
מבקרים רבים רואים בשיר הזה את אחת מיצירות המופת של המוזיקה הפופולרית. זהו שיר בן ארבע דקות, עשיר בטקסטורות מוזיקליות וליריות, שלוכד את התקופה בה הוא נכתב ואף מתעלה הרבה מעבר אליה.
ההקלטות הראשוניות של השיר, שם באלמירה, לא מתחילות בפזמון הלקוני שפותח את השיר בגרסתו הסופית: "תני לי לקחת אותך / כי אני הולך לשדות התותים / כלום לא אמיתי / לא צריך להיתפס לכלום"; אלא בבית שמתחיל במלים "אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי". לנון מעולם לא הסביר את השורה המוזרה הזו, אבל אולי היא מתייחסת לתחושת הבדידות שלו.
הפזמון שפותח לבסוף את השיר, שהושלם לפני שלנון עזב את ספרד ב־6 בנובמבר, היה מבריק. למאזינים שאינם מכירים לעומק את הביוגרפיות של הביטלס, "שדות תותים לנצח" הוא פשוט שיר צבעוני עם דימויים מעוררי מחשבה. אבל מבחינת לנון, זו הייתה התייחסות נוסטלגית לסטרוברי פילד, בית יתומים ליד בית ילדותו.
לנון הקליט באולפן הביתי שלו בלונדון סדרת דמואים עם ערוצי רקע רבים ושאפתניים. הפתיחה מאלמריה נותרה במקומה. כך הוא ניגן לראשונה את השיר לחברים האחרים בלהקה ולג'ורג' מרטין באולפני "אבי רואד" בערב 24 בנובמבר 1966.
הגרסה השנייה
באותו ערב, הלהקה בילתה שבע שעות בהקלטת גרסה קלילה של השיר, עם גיטרות אקוסטיות, מעט תופים, קו בס עדין, צלילי מלוטרון (כלי מקלדת) והרמוניות קוליות. לנון שקל מחדש את הפתיחה והעביר עוד בית - המתחיל "קל לחיות בעיניים עצומות / לא להבין כלום ממה שרואים" - להתחלת השיר. הלהקה ניגנה את סוף השיר, המבוסס על האקורדים של הבתים.
זו הייתה הקלטה יפה, אבל זה לא מה שלנון חשב עליו. הלהקה הקדישה את שני המפגשים הבאים שלה, ב־28 ו־29 בנובמבר, לעבודה על גרסה חדשה של השיר. כאן, הסיום הפך להקדמה: פול מקרטני ניגן אותו על המלוטרון שהפיק צלילים חליליים שקופים. הטקסטורות המוזיקליות הפכו למחוספסות ואגרסיביות יותר. וסוף כל סוף, לנון העביר את הפזמון לפתיחה.
אבל גם הגרסה הזו לא התאימה לו לגמרי. אולי, אמר ג'ונן לנון לג'ורג' מרטין, פסקול תזמורתי יספק את הגוון הקליידוסקופי שהוא מחפש. מרטין כתב פסקול חיוני לצ'לו וכלי נשיפה. הוא העביר את השיר לסולם גבוה יותר כדי לנצל את הצליל הנמוך ביותר בצ'לו. והוא האיץ את המקצב. לכל זה התווסף ערוץ כלי הקשה רועם שהביטלס הכינו מראש. ב־14 בדצמבר, הקליט מרטין את הגרסה התזמורתית החדשה המהירה הזו, לנון הוסיף קולות וג'ורג' הריסון הוסיף גיטרה וסווארנדל, כלי מיתר הודי.
הגרסה השלישית
לנון עדיין לא היה מרוצה. עם זאת, היו כמה דברים שהוא אהב בכל אחת מהגרסאות. למה לא, הוא הציע, שנשלב את ההקלטה של הלהקה מ־28-29 בנובמבר עם הגרסה התזמורתית?
מרטין העיר שההקלטות הן במפתחות שונים ובמקצבים שונים. אבל כשהוא בדק טוב יותר, הוא הבין שמכיוון שהגרסה התזמורתית מהירה יותר, הוא יכול ליישב בין שתיהן על ידי האטת הגרסה הזו והאצת ההקלטה של הלהקה.
הגרסה שלו, החל מדקה אל תוך השיר, זה כמו הרגע ההוא ב"הקוסם מארץ עוץ" - השחור־לבן הופך לצבע. בנגיעה הסופית הוא יצר קודה (קטע מוזיקלי המביא את היצירה לכלל סיום באמצעות הרחבה) - על ידי "פייד אאוט" של השיר ואז החזרה שלו, שכללה שאריות מהקלטת כלי ההקשה של הלהקה (מנוגנת גם רגיל וגם לאחור). ואז שומעים את לנון אומר באיטיות, ללא הסבר, "רוטב דומדמניות" בזמן הפייד השני.
איזה שיר ג'ון לנון רצה להקליט מחדש?
פעמים רבות הזכיר ג'ון לנון את ההקלטה הזו כאחת ההקלטות החביבות עליו מתקופת הביטלס. אלא שברגעי הביקורת העצמית שהיה נוטה אליהם, הוא חש שהחזון שלו לגבי השיר, בסופו של דבר, נותר מחוץ להישג ידו.
זמן לא רב לפני שנרצח, אמר לג'ורג' מרטין שהוא רוצה להקליט מחדש את כל ההקלטות שלו מהביטלס.
"אפילו את 'שדות תותים לנצח?'" שאל ג'ורג' מרטין.
"בעיקר את 'שדות תותים לנצח'" ענה ג'ון לנון.