היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה / צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
"כמו הנשר בשמיים, השומר על יציבותו רק כאשר הוא בתנועה, כך גם המשפט יהא יציב, רק כאשר ינוע". כך כתב לפני 30 שנה נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק. כאשר בוחנים את התנהלות היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה סביב הסכם הגז מקבלים תחושה שחוות-הדעת המשפטית נעה כמו הנשר בשמיים - דווקא יציבות גדולה לא ראינו בה. אך לפני שניכנס להתנהלותה, אזכיר נשכחות בנושא אחר.
ביוני 2022 בני גנץ הודיע כי ברצונו להמשיך ולקדם את מינוי הרמטכ"ל הבא. זאת, חרף העובדה כי ראשי הממשלה בנט ולפיד הודיעו על הקדמת הבחירות. אחרי דין ודברים, ביולי אישרה היועמ"שית לגנץ לקדם את המינוי, לאחר שהציג לה חוות דעת ביטחונית חסויה על חשיבותו ודחיפותו, ולאחר שהתחייב ללו"ז במסגרתו המינוי יאושר סופית בממשלה עד סוף אוגוסט. אנו נמצאים באמצע אוקטובר, ולא רק שהמינוי לא אושר בממשלה אלא שהוועדה המייעצת למינוי בכירים כלל לא התכנסה.
אגלה לקוראים כי ישיבת הוועדה נקבעה לאמצע שבוע הבא. בהנחה שהוועדה תחליט מיד לאשר את המועמדות של הרצי הלוי, היא תעביר את מסקנותיה למזכירות הממשלה, ולאחר שבעה ימים חברי הממשלה יוכלו להצביע על מינוי הרמטכ"ל. זה יוצא 7 ימים בדיוק לפני מועד הבחירות.
מינוי הרמטכ"ל לא דחוף?
עקרונית, וכך כנראה יקרה בפועל, הממשלה תצביע על המינוי שלו עוד לפני כן. יש לממשלה אפשרות להצביע כבר בתוך 48 שעות ממועד העברת החומרים מהוועדה המייעצת לחברי הממשלה. כך שלא מן הנמנע שמינוי הרמטכ"ל יאושר ב־20 לאוקטובר או ב־23 לאוקטובר.
כך או כך, מתברר שהמינוי הדחוף והבהול לא באמת כזה בהול ודחוף. גנץ הודיע על המועמד מטעמו רק בתוך חודש ספטמבר, ואז התחילה סאגת מינוי מני מזוז לתפקיד יו"ר הוועדה למשך 8 שנים. בג"ץ התחיל להתערב אך איפשר למני מזוז להתקדם עם מינוי הרמטכ"ל בשל הדחיפות הנטענת. היועמ"שית והיו"ר מזוז סירבו להתקדם כל עוד לא מוכרע גורלו בנוגע למינוי הקבע.
בהמשך, בג"ץ פסק נגד מינוי הקבע של מזוז, שבתגובה לכך הודיע על התפטרותו. מיד לאחר מכן, ב־23 לספטמבר הודיע בני גנץ כי השופט בדימוס אליקים רובינשטיין הסכים להתמנות לתפקיד לצורך בחינת מינוי הרמטכ"ל במקומו של מזוז שהתפטר. חלפו חמישה ימים עד שהממשלה אישרה את מינוי רובינשטיין.
ולא, הבעיה לא הייתה קושי לכנס את חברי הממשלה. הממשלה אישרה את המינוי במשאל טלפוני. תנו לי להעריך שהמינוי של הרצי הלוי יאושר על ידי הוועדה המייעצת. איך אני יודע? ובכן, הנקודה היא לא רק שמו הטוב שהולך לפניו של האלוף הלוי. הנקודה היא הרבה יותר פשוטה - אף אחד לא יודע בכלל איך להגיע אליה. תחפשו בגוגל פרטי יצירת קשר עם הוועדה - לא תמצאו כלום. אין לוועדה בכלל דף אינטרנט.
אגב, גם המינוי של אליקים רובינשטיין ליו"ר הוועדה לא מופיע שם, אלא רק המינוי המקורי של מני מזוז. שאלתי את אחד מחברי הוועדה איך הם מצפים לקבל תלונות, אם אין שום דרך נורמלית לדעת כיצד לפנות לוועדה. חבר הוועדה הפנה אותי "אני זוכר שקראתי על כך פרסום בישראל היום". חיפשתי וחיפשתי ובסוף מצאתי.
בעמוד 15 בישראל היום בתאריך 30 לספטמבר, בתוך מדור הכלכלה, מתחבאת הודעה של הוועדה המייעצת למינויים בכירים. המודעה שגודלה בערך שמינית עמוד מספרת כי "כל אדם שלדעתו יש בידו עובדות העשויות לסייע לבדיקת הוועדה, מוזמן לפנות אליה עד יום י"ב בתשרי התשפ"ג, 7.10.22". מי שלא זכה לעיין במודעה המיניאטורית לא יידע כיצד לפנות לוועדה. מביך זו לא מילה.
על כל פנים, הדחיפות התבררה כאירוע לא דחוף כלל. גם הוועדה לא פועלת במשנה מרץ. את התלונות היה ניתן להגיש עד ה־7 לאוקטובר אך הוועדה תתכנס רק 11 ימים לאחר מכן. ניכר שהעיקר בכל הפסטיבל הזה הוא שהמינוי יאושר רגע לפני הבחירות.
משנה עמדות בלי הסבר
נחזור להתנהלות היועמ"שית סביב הסכם הגז. מלכתחילה, ראש הממשלה לפיד אמר בשמה שאפשר להעביר את ההסכם בהחלטת קבינט, בלי אישור בממשלה ובלי הנחה בכנסת.
בהמשך אמרה ללפיד שהוא יצטרך אישור ממשלה והנחה על שולחן הכנסת. בימים האחרונים כתבה בחוות דעת רשמית שראוי להעביר את ההסכם בהחלטת ממשלה כשלאחר מכן ההסכם יאושרר בהצבעה בכנסת.
חוות דעת משפטית קרדינלית שמתפתחת ללא סיבה נראית לעין, היא אירוע שפוגע באמון הציבור במערכת המשפט לא פחות מהתבטאויות של פוליטיקאים נגד מערכת המשפט. בהרב-מיארה לא טרחה להסביר את השינויים בעמדות שלה. מי אנחנו שנקבל ממנה הסברים? למען האמת, כשזה המצב, אי אפשר להאשים את ראש הממשלה לפיד כשהחליט להתעלם מהמסמך שלה בו היא כותבת בפירוש שראוי להעביר את ההסכם בהצבעה בכנסת.
לגיטימי לחלוטין להתלבט. זו סוגיה משפטית מורכבת, מותר גם לשנות את הדעה. חוות-הדעת הרשמית היא רצינית ומכובדת, אבל זכותו של הציבור לקבל הסברים לפערים. בנוסף, מכיוון שמדובר בחוות דעת משפטית, הייתי מצפה לקרוא בה, ובכן, חוות דעת משפטית. "הבאת ההסכם לאישור הכנסת היא האפשרות העדיפה והראויה", כותבת בהרב-מיארה.
אולי אני קשה הבנה, אבל מה משפטי באמירה שאפשרות א' היא עדיפה וראויה על פני אפשרות ב'? היועמ"שית צריכה לענות מה אפשרי מבחינה חוקית. היא לא אמורה לענות מה ראוי. ראוי מאיזו בחינה? איך זה בכלל עניין שלה? נראה שמאחורי משחקי המילים עומדת אמירה אחרת.
היועמ"שית מודעת לכך שיש סבירות לא מבוטלת לכך שבג"ץ יחייב את הממשלה להעביר את ההסכם בכנסת. לכן היא כותבת שזו האפשרות העדיפה. בעיניי, להתנסח כך זו פחדנות משפטית, שהרי בהרב-מיארה כתבה מיד בסמוך כי "איני יכולה לקבוע שיש מניעה משפטית לנקוט חלופה של הנחת ההסכם לידיעת הכנסת למשך שבועיים". כלומר, לעמדתה אין מניעה משפטית.
אם אין מניעה משפטית לעמדתה, אז שתכתוב בפירוש שזו עמדתה אך ייתכן שבג"ץ יחשוב אחרת. זו האפשרות העדיפה והראויה שיועמ"ש יתנסח, במקום משחקי מילים בניסיון לרבע את המעגל. היועמ"שים לדורותיהם חוזרים ומשננים שתפקידם הוא להורות לממשלה את הדין, כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת. ניסוח של "ראוי ועדיף" הוא ניסוח שמלמד על פחד להורות את הדין. זכינו, כך נראה, ליועמ"שית יראת הוראה.