תומר פפר, מנכ''ל תן ביס / צילום: איל יצהר
אישי: בן 39, נשוי ליעל + 2, גרים בתל אביב
מקצועי: מנכ"ל תן ביס
משפחה: נולדתי בתל אביב למשפחה של ארבעה בנים. מגיל שנתיים עד חמש הייתי בקיבוץ נערן בבקעת הירדן, אבל רוב חיי עברו בכפר סבא. אבי עסק במכירות, היה מנכ"ל של כמה חברות יבוא ומתמקד כיום בעמותות. אמי ניהלה בי"ס להנדסאים וכיהנה בתפקידי משאבי אנוש. היום היא סבתא במשרה כמעט מלאה. אני אדם מאוד אופטימי, פוזיטיבי ונוסטלגי שזוכר דברים כיפיים, למשל שהיו לי שיער ארוך ולהקת רוק, "הכבשים השחורות".
● "הפכנו לבני־ערובה": המסעדות שמתנתקות מתן ביס לאחר הזינוק בעמלות
● חולדאי נגד וולט: "לשליחים יש חלק לא מבוטל בהשחתת תרבות הנהיגה בעיר"
ילדות: הגננת בגן חובה זיהתה שיש לי קוצים בתחת. אני מנומש וגם קצת ג'ינג'י, כך שזה באופי. כתלמיד הייתי "פושע קטן"; בורח מהחלון כשהמורה לא רואה. עם זאת, הציונים שלי, בעיקר במקצועות הריאליים, דווקא היו טובים מאוד.
צבא: התגייסתי לקורס טיס, אבל אחרי שנה עברתי ליחידה לוחמת מוטסת בחיל האוויר. במהלך השירות פגשתי ביחידה שני מילואימניקים שעבדו בתן ביס וסיפרו שהחברה מחפשת עובדים. בזמנו לא כל כך הבנתי למה הם מספרים את זה דווקא לי.
השכלה גבוהה: אחרי השחרור התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. אחרי כחצי שנה שהבנתי שלא אהיה מהנדס, אבל עדיין סיימתי את התואר בציונים טובים, כי משפחה פולנית וכו'.
הביס הראשון: לקראת סוף הלימודים שני המילואימניקים חזרו אליי והציעו לי שוב לעבוד בתן ביס. לא היה לי רקע טכנולוגי רשמי, אבל יצרתי מערכת ממוחשבת לאנשי המילואים - והם התרשמו. הפעם נעניתי להצעה והתחלתי לעבוד כאיש תוכנה. זה היה ב־2006 ותן ביס הייתה חברה קטנה, עם 30 עובדים, מהם שלושה אנשים בפיתוח. רוב הפעילות התמקדה אז בכרטיס תן ביס שמעסיקים נתנו לעובדיהם, אבל התחלתי לדחוף שתי פעילויות חדשות: אתר דסקטופ, שאיפשר ביצוע הזמנות ממקום העבודה; והזמנות אוכל מאנשים פרטיים.
איש מפתח: ב־2012 מוניתי למנהל המוצרים והטכנולוגיה. לא הייתה מחלקת שיווק, אז ב־2014 לקחתי על עצמי גם את זה. בשלב מסוים המייסדים מכרו נתח מהחברה למשקיע חדש, שהכניס אותי גם לפיננסים. השנים האלו היו בית ספר מדהים. מוניתי בתן ביס למנכ"ל משותף, לצד מנכ"לית שהייתה אחראית על התפעול, המכירות והשירות.
מאירופה למנכ"לות: ב־2018 נרכשה תן ביס על ידי Takeaway תמורת כ־135 מיליון אירו. שנה אחר כך מוזגה החברה ההולנדית עם JustEat הבריטית ושם החברה שונה ל־JustEat Takeaway. מוניתי לסמנכ"ל מוצר וטכנולוגיות בחברה הבינלאומית, והקמתי את מרכז הפיתוח והחדשנות בישראל. שם פיתחנו בין היתר את Takeaway Pay, המקביל לכרטיס תן ביס, אך מיועד לחו"ל. הכנסנו לאירופה את הקונספט של הכרטיס, שהיה חדש למעסיקים במדינות כמו גרמניה, שוויץ והולנד. בסוף 2021 המנכ"לית המשותפת עזבה את תן ביס, אחרי 20 שנה, וביקשו ממני לנהל את הפעילות כולה. במאי 2022 מוניתי רשמית למנכ"ל.
המסעדות ואנחנו: אם אני מוסיף למסעדה הזמנות על התקורות הקיימות ומבלי שהיא צריכה להביא עוד עובדים, אז העמלות שלנו סבירות. בהשוואה לחברות מקבילות בחו"ל, הן אפילו נמוכות. חזרנו לפעילות עם כמעט 100% מהמסעדות שהתלוננו על גובה העמלות ואיימו לעזוב אותנו. אם אגיד שעזבו אותנו 15 מסעדות, אגזים.
המשבר בהייטק: אנחנו עובדים עם יותר מ־4,000 חברות ואני לא מרגיש משבר. נסגרות מעט חברות, ובעיקר קטנות. להערכתי, המשבר יבוא דווקא מיוקר המחיה, האינפלציה והריבית.
מודל ההעסקה: אנחנו צריכים לא רק לעשות ביזנס טוב, אלא גם לדאוג לעובדים. לכן, אנחנו מעסיקים את השליחים כשכירים. כלכלת החלטורה אינה דבר חולף, ודווקא משום שאני יודע שיהיו שליחים שיעבדו אצלנו שנתיים־שלוש, אפילו חמש - חובה שיהיו להם שכר בסיס, פנסיה ומודל תעסוקה המעודד לנהוג כחוק.
וולט: תחרות מראה לך מה אתה צריך לעשות ומה פחות. וולט בסך הכל עושים עבודה טובה, אבל התחום שלנו פתוח לכניסה של שחקנים נוספים ולכן אני רואה בהם עוד שחקן.
מבט לעתיד: בחמש־עשר השנים הקרובות אני רואה עצמי לוקח חלק פעיל בקידום הדור הצעיר, שמתחיל את דרכו בעולם הטכנולוגיה.