שירים על משחקי מחשב / צילום: Shutterstock
הכל התחיל כשביקשתי מהבת המתבגרת להשמיע לי כמה שירים שהיא אוהבת. "זה שיר יפה", אמרתי לה. "על מה הוא?" היא ענתה שמדובר ב"שיר של FNAF", כלומר של Five nights at freddy’s, משחק מחשב שהיא אוהבת. האם זה שיר מפס הקול של המשחק? שאלתי. לא, היא אמרה. זה "שיר מעריצים".
הבנתי מה זה שיר מעריצים, כי אני מכירה ספרות מעריצים - סיפורים שנכתבים על ידי סופרים חובבים, בין היתר בני נוער, בתוך עולם של סיפור רשמי, למשל הארי פוטר או שר הטבעות. אבל השיר ששמענו לא נשמע כמו מוזיקה של חובבים. המנגינה הייתה מקורית ומעניינת, וההפקה איכותית. אני כנראה לא היחידה שחושבת ככה. השיר Join us for a Bite של ההרכב JT Music צבר 205 מיליון צפיות ביוטיוב מאז שיצא לפני שש שנים.
● שכר ממוצע של 33 אלף שקל ברוטו: מה צריך לדעת כדי להשתלב בתעשיית הגיימינג | ניתוח
● שלושה יזמים הקימו חברה שעוזרת לעבד מידע. כעת, רושמים אקזיט לענקית גיימינג מארה"ב
● חברות משחקי מחשב ניצבות בפני האטה בעת שאנשים מוציאים פחות על גיימינג
FNAF היא סדרת אינדי של משחקי אימה שזכתה למעמד קאלט וכוללת כבר תשעה משחקים, ובנוסף 10 משחקי ספין־אוף, מחציתם משחקי מעריצים שזכו לחסות רשמית. אבל אם לא צופים בקליפ של Join Us for a Bite, ומדלגים על חלק מהמילים, אפשר לפספס לחלוטין שמדובר במוזיקה בהשראת משחק מחשב. ובאמת, השיר זכה לחיים משלו בטיקטוק, ומי שרקדו לצליליו לא בהכרח הכירו את המקור שלו. המשחק אומנם בולט בשובל המוזיקלי שלו, אך הוא בהחלט לא היחיד. גם מיינקראפט, פורטנייט, רובלוקס, Poppy Playtime ואחרים, גידלו דור שלם של מוזיקאי גיימינג שכותבים שירים שעוסקים אך ורק בעולמות המשחקים.
חלקם גם עושים מזה קריירה והופכים לכוכבים, עם מעריצים משלהם. הם מגיעים מכל מקום בעולם, או למעשה נשארים בבית, והופכים לכוכבים מתוך האולפן הביתי שלהם, שהוא אולי לפעמים גם חדר שינה. כיצד נוצר וצמח הטרנד הזה של מוזיקת מעריצים? מהם הגורמים הכלכליים בעולם המדיה של היום המאפשרים, אפילו מחייבים, את פריחתו? כמה כסף אפשר לעשות במקצוע הזה? יצאנו לגלות את כל התשובות.
גיימינג כתרבות וכאקוסיסטם
"אם רוצים לדבר על מוזיקת מעריצים, קודם כל חייבים לקחת צעד אחורה ולדבר על גיימינג כתרבות", אומר דורון ניר, יזם מדיה דיגיטלית, מייסד חברת StreamElements ויוצר הפודקאסט גיקונומי. "בתור גיימר כל חיי, מגיל 10 ועד היום בגיל 40, אני יכול לומר שמשחקים הם תרבות שחובקת את כל המדיומים. זה הוויז'ואל, הסיפור, המוזיקה. גיימרים רציניים מבלים את רוב שעות הערות שלהם באינטראקציה כלשהי עם המשחק. המטאוורס כבר קיים".
סביב העולם הזה נוצרים תילי תילים של תוכן נלווה. למשל, בני נוער עשויים לצפות במשך שעות בערוצי יוטיוב שבהם בני נוער אחרים משחקים במשחקים הללו, תוך כדי שהם מקריינים את חוויית המשחק שלהם. השחקנים הללו, היוטיוברים, גם הם צוברים עם הזמן קהל מעריצים, ונחשבים לדמויות איקוניות בתרבות הנוער, לא פחות מאמני פופ או כוכבי טלוויזיה.
לפעמים הדברים מתפתחים מעבר לכך. למשל קבוצת "הפרלמנטום" הישראלית, היא קבוצת שחקנים שבנתה עולם בתוך המשחק מיינקראפט ו"צילמה" בתוכו סדרה נרטיבית, בת מספר עונות. כלומר, המשחק היווה את הפלטפורמה להרצה של הסדרה, שהיא תוכן מקורי לגמרי. הפרלמנטום מילאו אולמות פיזיים בכנסי הגיימרים שלהם, בהם חשפו תכנים חדשים, שיחקו על הבמה ופגשו את המעריצים, ומכרו מוצרים ממותגים - ואף אחד לא דיבר על זכויות היוצרים של מיינקראפט.
זה מגיע אפילו רחוק יותר. הסדרה Red Vs Blue, מסדרות האנימציה המצליחות ברשת, היא בעצם רצף של צילומי מסך מתוך המשחק Halo: Combat Evolved. היוצר ברני ברנס משחק במשחק באופן שמאפשר לו ליצור סצינות שמתאימות לסיפור שהוא רוצה לספר, ואז מצלם את הסצינות מן המסך, מוסיף להן דיאלוגים ומוזיקה משלו, והרי לנו סדרת אנימציה.
"אנשים בונים מדינות בתוך מיינקראפט או רובלוקס, בונים עסקים ועושים מיליונים", אומר ניר. ובתוך המרחב הזה, יש גם מוזיקה. אולי אתם מכירים למשל את המוזיקאי די ג'יי מרשמלו, ששבר שיאים להופעה דיגיטלית כשהופיע בתוך המשחק פורטנייט. לאחרונה שוב נשברו שיאים כאשר הזמר ג'סטין ביבר הופיע בתוך המשחק Free Fire, וגם כתב שיר במיוחד למשחק.
זהו המרחב לתוכו נכנסת מוזיקת המעריצים. "לכל משחק כזה יש מאות מיליוני משתמשים בחודש", אומר ניר. "ומוזיקאי שיכתוב מוזיקה שנושקת לתרבות הזו, יכול למצוא קהל בכמות די נחמדה. בכלל לא מופרך שמיליון איש יעקבו אחריו כשהוא כותב מוזיקה על העולם שהם אוהבים".
מוזיקה לשעות ארוכות במשחק
ניר מציין כי לגיימרים משעמם להאזין במשך שעות רק לפסקול המשחק, אז הם נוטים להשתיק אותו ולהחליפו במוזיקה אחרת, אבל כיוון שהם בתוך המשחק, נחמד להם שזו תהיה מוזיקה שמרפררת למשחק. "אפשר למצוא למשל בספוטיפיי פלייליסטים של 'מוזיקה לשמוע עם פורטנייט'. וכך האמנים הללו שכותבים מוזיקה בהשראת המשחקים מתגלים, ונוצרת מעטפת תרבותית למשחק".
חלק מן השירים הם פארודיות על בסיס מוזיקה משירים אחרים (אל תפספסו את "רצחתי את התרנגול", קלאסיקת מיינקראפט ישראלית). חלקם הם רמיקסים לפסקול הרשמי של המשחק, אבל רבים הם שירים מקוריים, עם רפרנסים קלילים למשחקים. רוב היוצרים הם גם גיימרים בעצמם, אבל ככל שהתופעה מתפשטת, אמנים שרוצים להישמע, מבינים שמיתוג השיר שלהם כ"בהשראת מיינקראפט" יכול להוביל אותם לחשיפה שאחרת לא הייתה להם שום יכולת לקבל.
דוגמה להתפתחות של קריירה כזו היא של The Living Tombstone או TLT, פרויקט של הישראלי לשעבר יואב לנדאו והאמריקאי סם האפט. לנדאו התחיל לכתוב כבר לפני עשור, בימים המוקדמים יותר של יוטיוב, פארודיות ושירים מקוריים כחלק מהפאנדום (קהילת מעריצים) של "פוני קטן שלי" (ואם תרצו לשמוע עוד על האובססיה של גברים מבוגרים לסדרת "פוני קטן", וכל מה שנפלא ונורא בקבוצת המעריצים הזו, חפשו בגוגל Brony ולא תתאכזבו).
המיקס של לנדאו לשיר Discord, שמבוסס על עולמות הפוני הקטן, הגיע הרחק מעבר לקהילת המעריצים המקורית. כשאנשים הבינו שהם שומעים שיר בהשראת "תוכנית ילדים" התגובה האופיינית הייתה של תמיהה ואפילו קצת כעס - איך שיר מעריצים יכול להיות כל כך טוב? ומדוע אמנים טובים או אפילו סבירים, מבזבזים את הכישרון שלהם על שירי מעריצים?
בהמשך עבר לנדאו לכתוב שירי FNAF והיום הצמד TLT כותבים שירים מקוריים ופארודיות בהשראת סדרות שונות ומשחקים מגוונים. השיר המוביל בערוץ היוטיוב של ההרכב, שנקרא פשוט Five Nights at Freddy's 1 Song צבר כבר 267 מיליון צפיות, וכשיצא ב־2014 כמעט הגיע לעשרת הגדולים של בילבורד בקטגוריית המוזיקה האלקטרונית.
שיתופי פעולה מסחריים לא זרים לעולם הגיימינג, משיתופי פעולה של חברות עם אמני פופ מובילים המחברים מוזיקה למשחקים וגם מופיעים בהם ועד שיתופי פעולה בין יוטיוברים ומותגי גיימינג, הנפוצים גם בישראל. אלא שנראה שבנוגע לאמני המעריצים הפוטנציאל עוד לא ממומש. ובכל זאת חברות תקליטים כבר זיהו חלק מהפוטנציאל וב־2020 TLT רכבו על ההצלחה העצומה בשוקי הנישה, והוציאו לאור אלבום מקורי בוורנר מיוזיק גרופ (Warner Music Group), אחת מארבע חברות התקליטים הגדולות בעולם - הפעם ללא תכני גיימינג. (התגובה הנפוצה של המעריצים להודעה הייתה "נהדר, אבל איך משחקים את זה?" או אולי בעצם "איך מנגנים את זה", בהתחשב בכך שבמקביל לפורמט דיגיטלי האלבום יצא גם כדיסק). לא ברור עד כמה האלבום הצליח, עשרת שיריו זוכים אומנם לכ־35 מיליון צפיות ביוטיוב, אך המספר מחוויר ביחס לכלל הצפיות בערוץ, שלפי נתוני יוטיוב עומדות על 2.3 טריליון. ההרכב גם עובד על משחק וידאו מקורי, AudioClash: Battle of the Bands, שהיה אמור לצאת בשנה שעברה אך טרם הופץ.
חיבור רגשי למשחק, לא לאמן
הטומבסטון גם יוצאים להופעות, עניין יחסית נדיר ללהקות מוזיקת מעריצים. קצת קשה להשיג את הקהל הזה במקום אחד ובזמן אחד - הוא מפוזר בעולם וגם נחשף בהדרגה לשירים, כל שחקן ככל שהוא הולך ונשאב לתוך עולם המשחק. כשכבר מתקיימות הופעות, הן לעיתים קרובות יתקיימו בתוך אירועים של עולם הגיימינג. TryHardNinja, מוזיקאי גיימינג פופולרי אחר, אמר בחשבון הטוויטר שלו כי לא יצא להופעות פשוט משום שזה לא משתלם כלכלית.
בעולם הווירטאולי אפשר למצוא מספיק חלופות להופעות של ממש, החל מהופעה דיגיטלית בתוך משחק, ועד "אירועי חתימה דיגיטלי". המעריצים רוכשים מוצר מן החנות של האמן, והוא חותם עליה בלייב סטרימינג. אין בעצם מפגש בין הצדדים. בדור שלנו זו הייתה אולי הפואנטה של טקס החתמת הסלב, "נגעתי לו ביד ועכשיו לא אשטוף אותה לעולם". מעריצי מוזיקת המעריצים לא חיים בעולם הגשמי הזה, וכך גם הסלבריטאים עצמם.
"האנשים האלה הם גיימרים, ובסבירות גבוהה הם אנשים ביישנים, שאוהבים להיות בבית", אומר ניר. "בתרבות הגיימינג, הלייקים והשיתופים הם מחיאות הכפיים. זה המגע עם הקהל ובשביל גיימר, 50 אלף לייקים זה יותר משמעותי מלהיפגש פיזית עם 500 בני אדם".
ההבדל הוא גם במקום ממנו מגיע החיבור הרגשי אל השירים. במוזיקה הפופולרית (ובקיצון - בתוכניות ריאליטי מוזיקה), כוכב הפופ מוכר את סיפור חייו. לעומת זאת בשיר משחק, החיבור הרגשי הוא לנרטיב של המשחק. TryHardNinja יכול לשמור על אנונימיות יחסית. אנחנו יודעים שהוא יליד אוקראינה, אבל איפה הוא כרגע? עמעום מידע כזה לא היה מתקבל אצל כוכב פופ מיינסטרימי, להיפך, הוא כנראה היה חולב את הסיפור עד תום. אבל בשירי משחקים המעריצים כבר מקבלים את ההקשר הרגשי לשיר מהסיפור של משחק הווידאו. כך זה גם לגבי רוב מוזיקאי הגיימינג.
בראיון נדיר יחסית, TryHardNinja דיבר על הדילמה שלו, בין כתיבת מוזיקה ספציפית למשחקים, כך הוא מרוויח את הקשר עם מעריצי המשחק, לבין מוזיקה שהיא פשוט אוניברסלית וטובה, ומתאימה לאנשים רבים. לדעתו, יש לו שני שירים שהצליחו לקלוע לשני צדי המטבע, "ואלה גם השירים הכי אישיים שלי, שמתחברים לחוויה האישית שלי", אמר. כלומר, נראה כי כן יש לו רצון לבטא את עצמו, כאמן ואדם, ולא רק להתחבא מאחורי בובות רצחניות. הוא פשוט לא בטוח שמישהו מתעניין.
גם TLT ציינו בראיון לאתר PopCulturist כי הדיסק המקורי שלהם עסק בנושאים של "בריאות הנפש" וכי למעשה גם שירי המשחק שלהם עוסקים בבריאות הנפש, אבל עכשיו "זה הטקסט ולא הסאבטקסט". גם הם התמודדו עם הדילמה: "האם אנשים באמת מושקעים רגשית בשירים שלי, או שהם פשוט אומרים 'זה נחמד'. האם הם תוהים איך אני מרגיש, או רק איזה משחק אני משחק היום?".
המצליחים גורפים מיליונים
באותו ראיון TLT ציינו גם כי אמני יוטיוב חייבים להוציא לאור שיר חדש כל שבוע־שבועיים, כדי להישאר טרנדיים ולשמור על מספר השמעות גבוה, ואילו בדיסק המקורי שלהם, הם יכלו לתת לשירים להתפתח לאורך מספר חודשי עבודה, וקיבלו תוצאה מעמיקה ואיכותית יותר, להרגשתם. אבל נראה שבסופו של דבר הכסף מדבר ומשאיר רבים מן האמנים הללו בעולמות הגיימינג. באותו ראיון שנערך כבר לפני מספר שנים, אמר TryHardNinja כי כ־40% מההכנסה שלו מגיעה מיוטיוב.
איך בעצם אמני המעריצים עושים כסף?
"10 מיליון צפיות ביוטיוב זה 150 אלף דולר בערך", אומר ניר. כלומר השירים הכי מוצלחים של הז'אנר הכניסו ליוצרים שלהם כמה מיליוני דולרים. יש כאן קריירה, בעיקר בהתחשב בכך שרוב האמנים האלה מייצרים את המוזיקה באולפנים ביתיים ואת הקליפים בתוכנות עריכה ביתיות, ומוציאים שירים בקצב גבוה, תוך שהם מדלגים ממשחק למשחק עם הקהל. "חלק מן האמנים מחזיקים פטראון, כלומר חשבון שבו מעריצים יכולים לתמוך בהם כלכלית. וחלק מוכרים מוצרים ממותגים", אומר ניר.
קשה להעריך כמה כסף מגלגלת "תעשיית" מוזיקת מעריצי הגיימינג, ליוטיוב למשל אין קטגוריה נפרדת שכזו ומבחינתם שיר מעריצים של מיינקראפט או סרטון של מישהו משחק מיינקראפט הם אותו דבר. אבל כדי לקבל מושג כללי, לפחות על הצמרת, ל־TLT יש כמעט 30 שירים שצברו יותר מ־10 מיליון צפיות כל אחד, חמשת המובילים עומדים יחד על כמעט מיליארד. העשירייה הפותחת של JT Music צברה כ־700 מיליון צפיות וזו של TryHardNinja כמעט 300 מיליון צפיות.
ואין פה בעיה של זכויות יוצרים?
"החברות מעודדות את היווצרות הקהילה סביב המשחקים שלהן. חברה שתתחיל לחפש ולתבוע את המעריצים שלה, תזכה ללא מעט תגובות נגד. נינטנדו, למשל, הייתה מוכרת כחברה שמחפשת את מי שהשתמש בתכנים שלה בקליפים משלו ביוטיוב, וזה יצר להם מוניטין גרוע, ובסופו של דבר הם שינו את הדרך".
זה נכון כאשר תכני המעריצים משלימים ולא מתחרים בתכנים של המשחק עצמו. "אם הפרלמנטום משווקים חולצות עם סמל הפרלמנטום, לחברה שמשווקת את המשחק מיינקראפט זה לא אכפת, אבל אולי אם הזכיין של מיינקראפט בישראל ייראה שהם מוכרים 20 אלף חולצות בשנה, זה עלול לעצבן אותו", אומר ניר.
TryHardNinja ציין בראיון איתו כי מעולם לא נתקבל בבעיות של זכויות יוצרים מול המשחקים מהם הוא שואב השראה. "למעשה, חברות מעודדות את זה. אני עובד גם עם מחלקות יחסי הציבור שלהן, שנותנות לי לפעמים את החומרים שאני צריך כדי ליצור קליפים ואת המוזיקה שלי". זה בוודאי יהיה נכון יותר כאשר משחק מסוים הוא חדש, ועצם הנכונות של מוזיקאי מעריצים מפורסם כמו TryHardNinja לכתוב עליו שיר, היא סמל לכך שהמשחק הפך לקאנון. משחקים שאין מאחוריהם שובל של יוטיוברים, מוזיקה ואמנות מעריצים לסוגיה, פשוט לא תופסים ולא הופכים ללהיטים. זה מה שבעצם הופך משחק רגיל למטאוורס.
ולפעמים נבנית לבניין הזה קומה נוספת: אמנות מעריצים של אמני מעריצים. הם מציירים את האמנים, יוצרים גרסאות של הקליפים שלהם באפליקציות שונות. הקומה הזו היא בדרך כלל כבר של מעריצי אמת, לרוב בני נוער שאינם מנסים לבנות קריירה מכל הסיפור, אלא מוצאים כאן ערוץ להתנסות לראשונה באומנות משלהם.
זה קצת מצחיק בגלל חוסר הסימטריה. ל־TryHardNinja עצמו ישנו דף הסבר באתר שלו לאמני ה"קומה השנייה", המסדיר את זכויות היוצרים שלהם מולו: "אם תשתמשו במוזיקה שלי בסרטוני הגיימינג שלכם, אתם חייבים לתת לי קרדיט עם לינק לאתר שלי. *אסור לכם* להרוויח כסף מסרט בו השתמשתם במוזיקה שלי בלי לקבל את רשותי מראש בכתב. *אסור לכם* להעלות שירים שלי ליוטיוב אם הופיעו בפלטפורמות בלעדיות ועדיין לא ביוטיוב. אסיר כל סרטון שמשתמש במוזיקה שלי אם הוא פוגעני".
למרות שלא חסרים כוכבי ענק שכותבים ומלחינים במיוחד למשחקים, רשימה שמשתרעת מפול מקרטני ודיוויד בואי ועד אריאנה גרנדה, קייטי פרי, פינק ואמינם, נראה שאת השירים המוקדשים לביטויי הערצה למשחק מסוים הם משאירים לאחרים. זה נכון אפילו לגבי גיימרים מושבעים כמו הראפר סנופ דוג שמתחזק פרסונת גיימינג מלאה, כולל סטרימינג וסרטוני גיימינג שלו עצמו. אבל האם הדרך פתוחה בכיוון השני? מה השלב הבא בקריירות של אמני הגיימינג? חלקם כאמור מנסים להוציא מוזיקה מקורית, לא בהצלחה מסחררת עד כה. חלקם כותבים פסקולים רשמיים למשחקים, יוצרים משחקים משלהם או מתחזקים גם קריירות כיוטיוברים של גיימינג בנפרד מן המוזיקה. אבל חלקם פשוט ממשיכים להתפרנס לא רע משירי משחקים.
כך כמעט כתבתי את המנון דרום סודן מחדר השינה במעלות
למשחק FNAF יש פסקול מעריצים כמעט אינסופי. אבל גם פסקול רשמי. אותו הלחין, מסתבר, ישראלי ממעלות, ליאון ריסקין. איך מגיע אמן ישראלי לא מוכר לציבור, להלחין את הפסקול של משחק מחשב סופר-פופולרי? הסיפור שלו הוא עוד דוגמה לשינויים הדרמטיים בכלכלת המוזיקה בעשור האחרון.
ריסקין, שחברת ההפקות שלו נקראת Ionics Music, מספר כי החל לנגן בפסנתר בגיל 5, ומאז הוא "מפיק צליל מכל דבר". את הקריירה המוזיקלית בנה באתרי "שוק" לקטעים מוזיקליים. "התחלתי לעבוד עם אתר בשם פרילאנסר.קום, אתר מכרזים בהמון תחומים, וגם בתחום הסאונד. כך התחלתי לקבל פרויקטים של משחקים ועיצוב פסקול. אפילו כמעט זכיתי במכרז לכתוב את ההמנון של דרום סודאן".
ריסקין גם מלחין למאגרי מוזיקה ("סטוק"). "אני מייצר מוזיקה שיכולה להתאים לסיטואציות ספציפיות. לפעמים אני שומע את המוזיקה שלי פתאום בחנות בגדים או בכל מיני פרסומות, לבושם, לאוכל לחתולים".
אתה מלחין ומנגן הכל לבד מהבית?
"כן, הכל באופן הביתי שלי, עם הכלים שיש לי ועם מחשב, ולפעמים עם כמה הקלטות בשטח. כך התחום עובד כבר משנות ה־90, וב־10-15 שנים האחרונות הוא תפס קצב אדיר. כל מי שמבין, שיש לו אוזן טובה, יכול ב"סט־אפ" מינימלי בבית להגיע לרמות מאוד גבוהות. ומה שהוא לא יכול לעשות לבד, הוא קונה בעצמו במרקט פלייס: טראק שירה או כלי מיוחד, כל חליל אינדונזי אזוטרי שאפשר לחלום עליו. אפשר לקנות גם מיקס או מסטרינג שיביאו את המוצר לאיכות מתאימה לשידור".
משחקי FNAF הראשונים השתמשו במוזיקת סטוק, אך כשהמשחק צבר פופולריות, היוצר סקוט קולטון החל לחפש פסקול רשמי, באתר מכרזים. שם מצא את ריסקין. "הוא אדם מאוד חשאי. אנחנו יודעים מה שמו, אבל הוא כמעט ולא נחשף, גם בפני. היו לי מעט מאוד אינטראקציות ישירות איתו. היחסים מאוד ענייניים", מספר ריסקין. הוא עובד על הפסקול מביתו שבמעלות, וקולטון עובד על המשחק מביתו בטקסס.
מה אפיין את ההלחנה של המוזיקה של FNAF?
"יצרתי כנראה מעל 100 קטעי מוזיקה שונים שמתנגנים משחק כל אחד בוורסיות שונות. המוזיקה של FNAF היא מאוד מגוונת, עם שימוש במקצבים שמנסים לאזכר קצת את שנות ה־80".
מה אתה חושב על מוזיקת המעריצים?
"אמנים רוצים להגיע לחשיפה, וזו הדרך. כל מי שיוצא היום לראשונה לספוטיפיי, יוצא עם קאבר כי אחרת איך יוכל לדחוף את השיר שלו? אז זה קצת דומה. הם בוחרים משחק, מחברים שיר, יש אנימטורים שעושים להם קליפים מדהימים. לפעמים אלה ילדים בכלל, על השיר או על הקליפ, והם יודעים איך לעשות את זה ברמה גבוהה מאוד, גם מבחינת הסאונד וגם מבחינת הוויז'ואל, וגם לשווק את זה יפה מאוד. הם צוברים המון קהל. לא מעט שירי מעריצים של FNAF הם מפורסמים יותר מהמוזיקה המקורית. אפילו חלק מהרמיקסים לעבודות המקוריות שלי, עוקפים אותי ביוטיוב".
עניין זכויות היוצרים לא מפריע לך?
"הזכויות שייכות לקולטון, כך שלי אין מילה בעניין. הוא מאוד חופשי לגבי הזכויות. הוא אפילו מעודד את זה, למשל בכך שהוא לא מעלה את המוזיקה הרשמית של FNAF לספוטיפיי. אם הוא יעשה את זה, אז ברגע שהמוזיקה תישמע ברקע בסרטון גיימינג ביוטיוב, הסרטון ייפסל אוטומטית על הפרת זכויות יוצרים, וזה יפגע ביכולת של גיימרים לקדם את המשחק. בכל מקרה, כנראה שהוא עושה משהו נכון כי יש למשחק המון מרצ'נדייזינג, צעצועים ובגדים וגם סוג של לגו, ובסוף זה חוזר אליו".
"אז המוזיקה מטיילת. אבל יש איזו הסכמה לא רשמית לא להשתמש במוזיקה שלנו למשחקי מעריצים, ז'אנר בפני עצמו - יש אינסוף משחקים שמעריצים בונים עם הדמויות של המשחקים הרשמיים ועלילה שהם ממציאים. אבל את זה הם עושים בשביל הכיף. אם הם ירצו להפוך משחק מעריצים למסחרי, כבר תהיה בעיה".
על מה אתה עובד היום?
"מוזיקה למדיטציה ומיינדפולנס, מוזיקת שינה. אני עובד על מוזיקה לתוכנית אנימציה ספרדית בשם 'המכשפה טאטי'. אחרי שצברתי הרבה קרדיט באתרי הפרילאנס, הרבה יותר קל לי לעבוד בנישות האלה מאשר להילחם על המגזר הקטן של מוזיקת המיינסטרים. הרגע הזה הוא הזמן לעשות קריירות מוזיקליות ככה. והודות למעריצים שהפכו את FNAF למה שהוא, אני גם די מפורסם בקהילה הזו. הרבה פעמים ביקשו ממני להתראיין לאתרי מעריצים שונים, אבל זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה".