בתוך המדד הכלכלי־חברתי של הרשויות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), מסתתר שינוי משמעותי בכל הקשור לחברה הערבית. למרות שהעיריות והרשויות הערביות נמצאות דרך קבע באשכולות הנמוכים, במדד האחרון כמעט 20 מתוך 67 מהרשויות הערביות עלו בדירוגן.
● בירת העוני: כך הידרדרה ירושלים לתחתית הסולם החברתי-כלכלי בישראל | ניתוח
לפי המדד, סכנין, באקה אל־גרביה, דיר חנא, דיר אל־אסד, כפר ברה ודבורייה עלו מאשכול שלוש לארבע. בעליית המדרגה בין אשכול ארבע לחמש נמצאות בין השאר, טירה, כפר קרע, ג'וליס, כפר יאסיף, פקיעין, ג'ת ורשויות נוספות. העלייה בולטת בעיקר ברשויות הדרוזיות, אף יותר מהערביות, ולעומתן הרשויות של החברה הבדואית בדרום לא רשמו שינוי משמעותי, והן נותרו בתחתית הדירוג.
שיעור התעסוקה של הנשים קפץ
כדי להבין את מהות השינוי וסיבותיו, צריך להבין ראשית מה המדד בכלל בודק. לפי הלמ"ס, מדובר בנתוני ההרכב הדמוגרפי, מספר נפשות במשפחה, נתוני השכלה, השלמת בגרויות, ממוצע שנות לימוד, לימודים אקדמיים, נתוני תעסוקה ושכר ועוד.
אחד מהנתונים הבולטים ביותר בשינוי שעברה החברה הערבית הוא העלייה בשיעור הסטודנטים שלומדים באקדמיה. לפי נתוני חברת נאס, המייעצת ומנתחת את נתונים בחברה הערבית בישראל, שיעור הסטודנטים הערבים שלומדים לימודי תואר ראשון מכלל הסטודנטים בישראל עלה מ־13% ב־2010 לכ־20% ב־2020.
יתרה מכך, בתואר השני הנתון הוכפל בעשור האחרון מ־7.4% ל־14.6%, ובלימודי דוקטורט הוא עלה מ־5.2% ל־7.2%. קפיצה מרשימה יש גם בלימודי תעודה - כלומר לימודים לעבודה במקצועות כמו הוראה - מ־19% ב־2010 ליותר מ־30% ב־2020. יש לציין שהנתונים הללו לא כוללים את הסטודנטים הלומדים בחו"ל, שמספרם גבוה למדי בפני עצמו.
אחת המשמעויות של העלייה בשיעור האקדמאים היא עלייה ברמת השכר בחברה הערבית. עלאא גנטוס, יועץ כלכלי של ועד ראשי הרשויות הערביות, אומר כי הנתונים מוכיחים שמתרחשים תהליכים שמצמצמים את הפערים בחברה הערבית ביחס ליהודית. "המהלכים של הממשלות האחרונות הביאו לשיפור ברמת החיים בחלק מהישובים. רמת ההשכלה עולה, שיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה גם הוא, וזה מעלה את כל המדדים, למשל נסיעות לחו"ל, רכישת מכוניות ועוד".
עוד טוען גנטוס כי השינוי העיקרי הבולט לעין הוא בשני נושאים: החינוך ותעסוקת נשים. "אלה המדדים ששינו את התמונה. תעסוקת הנשים הביאה לעלייה ברמות השכר וברמת החיים של כל משפחה, ובמקביל גם לירידה בשיעור הילודה - נתון שממשיך לרדת, להוציא בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב".
ואכן, נתוני הילודה בחברה הערבית ירדו באופן דרמטי - שיעור הפריון של אישה מוסלמית צנח מ־4.7 ילדים לאישה בשנת 1995 ל־3.16 בשנת 2020. בקרב הנשים הנוצריות, השיעור ירד מ־2.69 ל־1.76. בהתאם, נרשמה עלייה בשיעור נשים בנות 25־64 שעובדות: בעוד שב־2010 הוא עמד על 27%, כיום הוא ניצב על 36.4%.
"יחד עם זאת, אנחנו עדיין בתחתית הסולם, וזה לא מעיד עדיין על שינוי ממשי", סבור גנטוס. הוא חושש שהעלייה תוביל להקטנת מענקי האיזון ממשרד הפנים: "מדובר בעשרות מיליוני שקלים שיופחתו מתקציבי הרשויות, וזה משמעותי". בהקשר הזה, נציין ששרת הפנים היוצאת איילת שקד החלה בתהליך כדי למנוע את צמצום המענקים, ואף הציעה מענקים לרשויות המשתפרות.
הצמיחה המפתיעה במזרח ירושלים
אחד מהנתונים המעניינים שפרסמה הלמ"ס, נוגע דווקא לאוכלוסייה הערבית שחיה בירושלים - העיר שירדה במדד לעשירון השני במדרג הכלכלי־חברתי. דווקא השכונות במזרח העיר במגמת עלייה, ומצבן טוב יותר מכמה וכמה מהשכונות החרדיות בעיר. אחת הסיבות לכך היא ירידה בילודה לרמה של שלושה ילדים בממוצע במשפחה, לעומת שיעור כפול בחברה החרדית.
סיבה נוספת היא עלייה גם ברמת ההשכלה ככלל וההשכלה הגבוהה במיוחד גם בקרב ערביי מזרחי ירושלים. אולם, יש לציין כי קבוצה זו לא נכללת בתוכנית החומש לשיפור המצב של הערבית בישראל, והתייחסות אליה במסגרת תוכניות נפרדות.
ב־2018 נקבעה תוכנית חומש בהיקף של יותר משני מיליארד שקל עבור ערביי מזרח ירושלים, שבעקבותיה נרשם גידול של 34% במספר הנבחנים בבגרות ישראלית בשנת 2020. לפי עיריית ירושלים, היקף תוכנית החומש החדשה, שתחל בשנת 2024, יהיה כפול מקודמו. העירייה מסתמכת על דברי השר לענייני ירושלים היוצא, זאב אלקין, אך הכל תלוי בזהות השר החדש.
"נתניהו מכיר בחשיבות קידום החברה הערבית"
ברקע הקמת הממשלה החדשה, גובר החשש בקרב רשויות בחברה הערבית שהתוכניות שהובטחו להן על ידי הממשלה היוצאת - יבוטלו, בעיקר בגלל התבטאויות של חברי הכנסת מהימין. אולם, בניגוד לרבים בחברה הערבית, גנטוס סבור שהממשלה החדשה לא תבטל לחלוטין את התוכניות שכבר קודמו, אך צופה שחלק מהשרים יערימו קשיים במימושן. "ברור לנו שמה שהיה לא ימשיך להיות", הוא אומר. "אני מקווה ששרי הממשלה לא יהפכו החלטות ויבינו שתוכניות החומש היא Win Win לכל אזרחי המדינה ולא רק לחברה הערבית".
לדבריו, נתניהו הוא זה שיזם את תוכנית החומש הקודמת, והוא מכיר בחשיבות של קידום האוכלוסייה. ואכן, בשנת 2015, ראש הממשלה המיועד היה מי שקידם את תוכנית 922 לחברה הערבית. בין היתר, התוכנית נועדה לפתח את התשתיות בחברה הערבית ובעיקר לחזק את הרשויות המקומיות.
גם איימן סיף, לשעבר ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית והממונה על יישום תוכנית 922, סבור שפעולות הממשלות הקודמות הן אלו שסייעו לשיפור הנתונים בחברה הערבית. "מגמת העלייה בלימודים האקדמיים גברה במחצית השנייה של העשור, מה שעשוי לרמז על השפעתה של תוכנית זו", הוא אומר.
טענה דומה ניתן למצוא בדבריו של חסאן טואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי וחברתי בחברה הערבית והממונה על יישום תוכנית החומש שגיבשה הממשלה היוצאת (תוכנית 550). טואפרה משוכנע שתוכנית 922 תרמה באופן משמעותי לשיפור המצב הסוציו־אקונומי בחברה הערבית. לדבריו: "השיפור המוצג מהנתונים של 20 יישובי החברה הערבית במחקר הלמ"ס משקפת את הפוטנציאל של תוכנית החומש הנוכחית, בפרט שעברה שינויים והתאמות כתוצאה מלמידה והפקת לקחים שנעשתה מקודמתה. הנתונים מראים שההשקעה הממשלתית משתלמת ומחזירה את עצמה כבר בטווח קצר".
