איך הופכים את תזונת הציבור לבריאה / צילום: איל יצהר
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב הראה שמי שאיתרע מזלו להיוולד לתוך משבר כלכלי עלול לשאת לכל חייו את השלכות הלחץ והרעב שבו הייתה נתונה אמו בזמן ההיריון. המחקר, שבדק תאים שנדגמו ממבוגרים שנולדו בתקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 במאה הקודמת בארה"ב, מצא שגנים החשודים כגורמים להזדקנות מהירה ומוקדמת מופעלים אצלם ביתר, בהשוואה לדורות שקדמו להם או לאלה שבאו אחריהם.
● עסקאות חד פעמיות ומוצרי חלום: למה הביומד הוא סקטור של צמיחה מתעתעת
● אחרי ההייטק, האם גם תעשיית הביומד בדרך לגל פיטורים ועצירת גיוסים
● בזו אחר זו: חברות הקנאביס הגדולות נוטשות את התחום לטובת פעילות חדשה | ניתוח
הפעלה של גנים כאלה נקראת "אפיגנטיקה". מולקולות מסוימות "מתיישבות" על הגנים ומכריעות אם הם יוכלו או לא יוכלו לבוא לידי ביטוי. כך, אותו גן יכול להתבטא בצורה שונה אצל אנשים שונים, כתלות במה שעברו כעוברים או בגיל צעיר, ואפילו כתוצאה מסטרס שחוו הוריהם. במקרה הזה, הסטרס והרעב של ההורים נראה כבעל פוטנציאל לגרום להזדקנות מוקדמת אצל הילדים, אף שהם עצמם כבר חיים בחברת שפע.
המחקר הזה מצטרף למחקר קודם שבחן את ההשפעה של תקופת רעב קיצוני בהולנד בסוף מלחמת העולם השנייה. ילדים שנולדו באותה התקופה היו חולים יותר במחלות הקשורות בהשמנה, לעומת אחיהם שנולדו מחוץ לתקופת הרעב, לאותן משפחות. גם אצלם ניכרו שינויים אפיגנטיים ושינויים בבריאות בפועל.
בזמן שהתחזיות למיתון עולמי הולכות ומצטברות, הממצאים האלה הם רלוונטיים במיוחד. פרופ' מרטין קרהר, מהמרכז למדיניות מזון באוניברסיטת לונדון ומחבר הספר "כלכלת סיוע במזון בחירום", וד"ר איימי יארו, מנהלת מרכז המחקר גרטשן סוונסון לתזונה ומנהלת התוכנית להערכת תוכניות סיוע תזונתי בארה"ב, חוקרים כיצד הכנסה נמוכה או העדר הכנסה כלל משפיעים על הרגלי התזונה ובריאות הציבור, ואילו תוכניות התערבות עשויות להיות יעילות. לאחרונה הם השתתפו בכנס שנערך באוניברסיטה העברית ועסק במדע ומדידה במדיניות ביטחון תזונתי.
רק אל תיגעו לנו בקולה
אי אפשר להתעלם מכך שתזונה מושפעת גם מאלמנטים תרבותיים. "לכאורה, אנחנו חיים בדור שהתברך במגוון אדיר של מזון, ואנחנו יכולים לאכול משהו אחר לגמרי כל יום", אומרת יארו. "אבל בפועל התזונה של רובנו די קבועה. דרושות בערך עשר חשיפות למזון חדש כדי שיהיה לו סיכוי להשתלב בתפריט הקבוע", היא אומרת.
"בבריטניה אנחנו מאוד רגילים לאוכל תעשייתי", מציין קרהר. "אל תשכחו שהמהפכה התעשייתית הגיעה אלינו ראשונים, וכבר מאות שנים אנחנו בעצם לא אוכלים אוכל טרי כמו אוכלוסיות אחרות. וכן, חלק מהמאכלים האלה נטועים עמוק בתרבות שלנו. בישראל, התזונה היא בסך הכול טובה. אנשים אוכלים פירות וירקות, התזונה שלכם היא פחות או יותר התזונה הים תיכונית המומלצת, גם אצל אנשים פחות עשירים. זה פקטור מגן".
לעומת זאת, המס על המשקאות המתוקים הפך ממש לסוגיה תרבותית. בחברה החרדית רואים בו התקפה ישירה עליו ועל אורחות חייו. זו ודאי תופעה שחוזרת בכל פעם שמנסים לשכנע אוכלוסייה מסוימת לשנות את התזונה שלה.
קרהר: "אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, בעיקר לא כאשר מי שמנסה לחנך אותם דרך הכיס נתפס כ'אחר' וגם כעשיר מהם. אחת הטענות שלהם היא שמדובר במסים שמשפיעים רק על העניים, ועבור העשירים הם זניחים, ולכן הם פשוט דרך לקחת עוד כסף מהעניים. אני לא מסכים, והמחקר מגבה אותי ואומר שהמסים הללו משפיעים גם על ההתנהגות של העניים וגם על התנהגות בעלי האמצעים, לטובת הבריאות של כולם".
לפני כשבועיים פרסם בנק ישראל לראשונה דוח על השפעת מס הסוכר על צריכת משקאות ממותקים. התברר שהוא הפחית את הצריכה ב-30%. מבחינת תזונאים כמו יארו, מדובר בחגיגה גדולה. "שתייה מתוקה היא כמעט המזון היחיד שממש אין בו שום ערך תזונתי", היא אומרת. "בהמבורגר, מטוגן ככל שיהיה, בכל זאת יש איזשהו חלבון".
"אבל זה נכון שבריאות הציבור מלאה במסרים של 'אסור', שנתפסים כמתנשאים על ידי אנשים מסוימים", אומר קהלר. "בארה"ב, אחת מחברות המשקאות מממנת את NAACP (אחת האגודות המובילות לקידום זכויות השחורים במדינה) ומעודדת אותה לצאת נגד המסים הללו". לדבריו, שיתוף הפעולה גובר כאשר מציגים זאת כהגנה על הילדים, בעוד שהמבוגרים עדיין חופשיים להחליט עבור עצמם.
"לכל סוגיה של בריאות הציבור יש צד פוליטי וצד ערכי", אומר פרופ' אהרון טרואן, ראש חוג מוסמך ביוכימיה, מדעי המזון והתזונה בפקולטה לחקלאות, שהוביל את הכנס. "אבל החוכמה היא לא לזרוק את הצד הערכי לגמרי כשעוסקים בפוליטיקה. הפוליטיזציה של בריאות הציבור פוגעת לא רק באוכלוסיה הישראלית, אלא גם בתדמית של ישראל כמדינה שמבינה מדע, ומשתמשת בו בקבלת ההחלטות שלה. זה גורם לנו להיראות כמו רפובליקת בננות".
המטוטלת שבין השמנה לרעב
ב-2004 אמר אברהם פורז, מי שהיה אז שר הפנים, שאין רעבים בישראל אלא אם כן הם נמצאים בדיאטה, אבל בישראל כמו בכל מדינה, גם העשירה ביותר, יש רעבים. התל"ג גדל וגדל, והרעב עדיין כאן. לפי דוח הביטחון התזונתי האחרון של ביטוח לאומי, שפורסם בסוף 2021 והתבסס על נתוני 2020, כ-8.2% מהמשפחות בישראל נמצאות באי-ביטחון תזונתי חמור. לדברי קרהר, בבריטניה 5%-7% מהאוכלוסייה לא מצליחים לאכול מספיק כדי לשבוע לפחות בכמה ימים בכל חודש. 15%-20% לא יכולים להרשות לעצמם לאכול את המזון המומלץ על ידי תוכניות התזונה הלאומיות. "גם אם הם היו מתנהלים בצורה מושלמת, הכסף לא היה מספיק", הוא אומר ומוסיף שהמצב הולך ומחמיר. "אני שומע את הסיפורים על ילדים שמגיעים לבית הספר בלי אוכל, לועסים מסטיק כדי לשלוט ברעב או כדי שלא יריחו את הרעב מהנשימה שלהם. בזמן האחרון, עם העלייה הדרמטית ביוקר המחיה בבריטניה, הסיפורים הבודדים מתגבשים לכמות. אין לי עדיין דאטה עדכני, אך אני מניח שנראה זאת במספרים עוד 5-6 חודשים".
רעב במדינות מתקדמות לא נראה כמו רעב במדינה אפריקאית בבצורת. "אנשים רעבים במדינות מפותחות, נמצאים במטוטלת שבין רעב להשמנה", אומר קרהר. "בעבר היה נהוג לחשוב שכל האנשים הרעבים הם רזים מאוד, ושמלבדם ישנה גם שכבה של אנשים שהם עניים מכדי לאכול באופן בריא, אבל יש להם מספיק כסף כדי לאכול, והם העניים השמנים. אבל עם השנים התברר שאלה לעתים קרובות אותם אנשים. בימים מסוימים של החודש יש מספיק אוכל, ואז הם יאכלו מה שאפשר, ובימים אחרים אין אוכל, והם הולכים לישון עם בטן ריקה.
"כשאדם מתחיל להתקרב לרעב, כשהוא לא יכול לקנות למשפחה שלו מספיק אוכל, הוא בדרך כלל הרבה יותר מודאג מהשאלה אם הבטן מלאה מאשר אם התזונה איכותית. האוכל המתועש נותן לך את תחושת המלאות במהירות. בשנה האחרונה, עלו בבריטניה בבת אחת באופן דרמטי גם המחיר של המזון הטרי בסופרמרקטים וגם מחירי האנרגיה. לפעמים כשאת מתלבטת בין לחמם את הבית לבין לחמם את האוכל, תעדיפי לחמם את הבית ותאכלי אוכל קר. לרוב זה יהיה אוכל מתועש".
הפיתוי של צלחת עם עוגיות בעבודה
יארו מספרת שבעבר חשבו שאנשים עניים אינם מבינים לעומק את ההבדל בין מזון בריא למזון לא בריא ואת ההשפעה שלהם על בריאותם, ולכן הפתרון הוא בחינוך. "היום ברור לנו שהסיפור מורכב יותר. הרוב המוחלט של ההורים מעדיפים לא לתת לילד שלהם אוכל לא מזין. אך הנסיבות כל הזמן מובילות לכך", היא אומרת.
ראו לדוגמה את "מדברי המזון", אזורים שלמים בערים גדולות או באזורים כפריים, שבהם מוכרים רק מזון מתועש. קל יותר לשנע מזון מתועש, ולכן הוא לרוב יהיה זול יותר. זה נכון בעיקר במדינות שאינן מגדלות את המזון הטרי בעצמן. כאשר חנויות יודעות שאין ביקוש רב למזון טרי וחלק גדול מהציבור באזור אינו יכול להרשות לעצמו לקנות אותו, הן פשוט לא יחזיקו בו. לפעמים חנויות של מזון יבש בלבד "שוברות את השוק" במחירים שלהן וחנויות שמחזיקות אוכל טרי נאלצות לעזוב את השכונה. כך מתייבש מבחר המזון עבור כל התושבים, גם אלה שמגרדים מלמעלה את סף העוני.
מול אותן מדבריות ישנן גם "ביצות המזון", אזורים המוצפים בהצעות למזון מהיר וזול. באזורים מסוימים בארה"ב ובבריטניה, מסעדות מזון מהיר זולות נוטות להתקבץ סביב בתי ספר. להורים יהיה קשה מאוד לשכנע את הילדים שלהם לחזור הביתה ולאכול את המעט שהם בישלו בקושי, במקום לעצור עם חבריהם במסעדת המבורגרים קרובה, בעיקר אם המחיר של שתי האופציות דומה פחות או יותר.
גם הפסיכולוגיה משחקת תפקיד. "עוני יוצר סטרס, ומזון הוא נחמה", אומר קרהר. "למשל, אם נסענו בתחבורה ציבורית ואיחרנו לעבודה, ומישהו צעק עלינו, ויש שם צלחת עוגיות, אז הדבר הראשון שנעשה הוא לנשנש. זה יכול לקרות לכולנו". ואם אתם חושבים, "טוב, אבל כולם בסטרס", אז קרהר ויארו מבטיחים שבממוצע, העניים מתוחים הרבה יותר, ודרכי ההתמודדות הזמינות להם דלות הרבה יותר.
הניסוי המעניין של דונלד טראמפ
איך מתערבים לשינוי המצב בלי להיתפס כמתנשאים? "השאלה הזאת עדיין נמצאת בדיון", אומר קרהר. "יש פוליטיקאים שאומרים 'אם תתני להם מזומן הם רק יוציאו את זה על אלכוהול וסיגריות'. מצד שני, אותם פוליטיקאים גם אומרים 'אם תתני להם תלושי מזון הם ימכרו אותם ועם הכסף המזומן יקנו אלכוהול וסיגריות.
"במציאות, אנחנו רואים שאנשים רעבים שלא משתמשים ברוב המזומן שניתן להם למזון ולצורכי חיים בסיסיים ונחוצים הם המיעוט. מקרה בוחן מעניין הוא זה של ארה"ב בתקופת הקורונה. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ נתן לכל הציבור, מהעניים ועד העשירים ביותר, קצבאות תמיכה במזומן, ללא שום הכוונה מה לעשות בכסף. ראינו שבעקבות זאת, התזונה של הילדים העניים ביותר השתפרה. חייבים לתת לטראמפ קרדיט על זה - זו כנראה אחת המדינות היחידות בעולם שבה דווקא בתקופת הקורונה ילדים עניים אכלו טוב יותר. אבל עכשיו הסובסידיות נעלמו ויש אינפלציה, שאולי נוצרה גם בגללן, אז אולי צריך לבחון את הסוגיה הזו בטווח היותר רחוק.
"אני בעד לתת מזומן. אין בזה סטיגמה, אין בזה פטרנליזם, והרוב כן יודעים מה הם עושים עם הכסף. גם במדינות מתפתחות, הנתונים מראים שכשאנשים קיבלו פשוט כסף ליד, הם ידעו איך להשתמש בו".
יארו מספרת שאחד המחקרים הגדולים ביותר בתחום עסק בתוכנית SNAP האמריקאית, שבה מקבלות משפחות סבסוד למזון בלבד, אך יכולות לבחור כל מזון שהוא. "תמיכה כזאת מעלה את כמות המזון הבריא הנצרך ומשפרת גם את היחס בין מזון בריא ללא בריא", היא מספרת. בעקבות המחקר עלה משמעותית התקצוב לתוכנית הזאת.
היום יארו חוקרת את ההשפעה של תוכנית הנמצאת בקצה השני של הרצף, ונקראת "מרשם לפירות וירקות". משתתפי התוכנית מקבלים ארגז של מזון בריא במרפאה שלהם, והמסר הוא שצריכה של המזונות הללו נחוצה כמו תרופה. ישנו ציבור שהמסר הזה מאוד משכנע מבחינתו, היא אומרת, וציבור אחר שלא רוצה לראות בעצמו אוכלוסייה "חולה" שצריכה "תרופה".
להכניס בישול לתוכנית הלימודים
חוץ ממזון, אפשר לתת לציבור מיומנויות. "הספרות המחקרים כבר הראו את התועלת בתוכניות התערבות שבהן מלמדים אנשים להביא את האוכל מהשדה עד הצלחת: לגדל אותו ואז לבשל אותו לארוחות בריאות וטעימות", אומר קרהר. "הכוונה היא לא שאנשים יתחילו לגדל לעצמם ירקות בגינה שאין להם, אבל התהליכים האלה מחברים אנשים אל האוכל הבריא.
"בעבר, אמהות או סבתות לימדו ילדים לבשל והסבירו להם על תזונה. היום, במשפחות העניות לעתים קרובות חסר מבוגר בבית. הסבתות גרות רחוק והאמהות לא מבשלות הרבה. כפי שמקצצים באוכל בריא כשיש מצוקה כלכלית, כך גם מקצצים ראשון את הזמן המוקדש להכנת האוכל כשיש מחסור בזמן.
"אנחנו בונים היום תוכניות ללימוד בישול בבתי הספר. אנחנו רוצים ללמד את הילדים 6-12 מתכונים מהירים, שעליהם הם יכולים לעשות וריאציות. מיומנות בישול נותנת תחושה אדירה של שליטה, של בחירה. אנחנו רוצים להראות להם שבעצם זה לא דורש עד כדי כך הרבה מאמץ וזמן.
"מתברר, למשל, שהצרפתים מבלים פחות זמן במטבח מאשר הבריטים! הצרפתים, עם הבישול הטרי שלהם והארוחות הארוכות שלהם. הם עוברים כל יום במכולת בדרך הביתה, קונים מה שהם צריכים, נכנסים למטבח ומכינים את זה. הבריטים עושים קניות, ואז מסדרים אותן במקרר ובארונות במשך שעות, ואז מחפשים כל פעם מחדש בכל מחסן המזון הביתי הזה מה לבשל או לאכול - המון טרחה, ולא מעט פעמים זה נגמר בצריכת מזון מוכן".
שנתיים של נשנוש מול המסך
לדברי יארו, המכון שבו היא שותפה עומד לחבר בקרוב את המידע על תוכנית התזונה השונות יחד עם מידע מרשומות רפואיות גדולות, כדי להראות את האופן שבו תוכניות התערבותתורמות לא רק לשובע של המשתתפים, אלא גם לבריאות שלהם. "אנחנו כבר יודעים, אבל רוצים להראות בצורה מדויקת ומדידה השפעה על סוכרת, לחץ דם ומשקל", היא אומרת. "אם עלויות מערכת הבריאות יורדות בזכות התוכניות הללו, קל לנו יותר לקבל עבורן מימון".
בישראל, חלוקת המזון מנוהלת ברובה על ידי עמותות, שבחלקן מקבלות תקציב מהמדינה, אבל אין מחקר והערכה של הסובסידיות. "כל מה שיארו עושה בארה"ב, אצלנו במפורש לא קיים", אומר טרואן. "הנתונים לא שקופים ולא נגישים. המדיניות נקבעת 'על עיוור' והפגיעה הכלכלית של היעדר המידע היא אדירה. אנחנו לא יודעים מה העמותות קונות ומחלקות, ומהי ההשפעה על הרעב והבריאות".
טרואן מוסיף שלניהול העוני יש השלכות על המדינה כולה. "העוני גורם לנו לאבד הון אנושי. נכון שאנחנו לא רוצים לעודד חוסר תעסוקה, אבל אי אפשר לפגוע בדור הבא שגדל בעוני, ולא יכול ללמוד שום לימודי ליבה כשהוא רעב. בארה"ב נמצא שהשקעה של 18 מיליארד דולר בתוכניות סבסוד מזון החזירה כ-40 מיליארד דולר לכלכלה. וישנו גם הרכיב של חוסן חברתי - מדוע שאנשים ישחקו לפי הכללים של החברה אם אין להם תחושה שהם מקבלים ממנה את המינימום? אמרתי לעמותות, עשו יום אחד 'שביתת רעב'. אל תחלקו אוכל. אז נראה מי יוצא לרחובות ואולי המדינה תתחיל להבין שזו אכן הבעיה שלה".
"מחירי המזון יעלו, הרעב יתרחב"
עוני במדינות שהן מלכתחילה עניות נראה אחרת מאשר עוני במדינות עשירות, ולדברי קרהר, "באפריקה יש כמה מדינות שעומדות לעבור ממצב של 'חוסר ביטחון מזון' לרעב בצורתו החמורה ביותר, מה שאנחנו קוראים Famine. כלומר, פשוט אין אוכל. חלקו בגלל משבר האקלים, שהוביל לבצורת במדינות כמו אוסטרליה וקנדה, וחלקו בגלל שסין לא משחררת מזון כחלק ממאבק הסחר בארה"ב, ומזון לא מגיע מאוקראינה וסביבתה. מצב הרעב באפריקה כרגע הוא החמור ביותר מאז 1970. ומחירי הדשן עלו, מה שיוביל לעלייה במחירי המזון בשנה הבאה. זה כבר ימשוך לרעב מדינות נוספות מחוץ לאפריקה ויגדיל את מספר הרעבים גם במדינות המפותחות.