פעילים חוסמים את הכביש בלונדון / צילום: Associated Press, Kirsty Wigglesworth
זה קורה בתכיפות הולכת וגוברת ברחבי אירופה בחודשים האחרונים: חבורת פעילים קטנה מתיישבת במפתיע על היציאה מהכביש המהיר, או עליו, ומדביקה את כפות הידיים אל האספלט עם דבק מגע; שניים־שלושה פעילים נכנסים למוזיאון עם פחיות צבע או פחיות מרקים מוכנים, ומטיחים אותם ביצירות מפורסמות המוגנות מאחורי זכוכית ושוב, מדביקים עצמם לאחד הקירות או לרצפה; במקרים בודדים, עשרות פעילים מסתערים על שדה תעופה כדי לשבש את התנועה האווירית. תמיד יש מישהו שמתעד, הפעילים מקפידים לצעוק את המסרים הרלוונטיים בעד המאבק בשינויי האקלים או נגד השימוש בדלקי מאובנים, וסרטוני הווידאו מוצגים בחדשות הערב ברחבי היבשת.
עם התגברות התופעה, עד לרמה שהיא מתרחשת מדי כמה ימים, ממשלות אירופה נאבקות להבין כיצד להתמודד איתה, בעוד דעת הקהל הציבורית גם היא חלוקה בשאלה. האם מדובר במחאה מוצדקת של דור צעיר שקורא לממשלות פשוט לעמוד בהתחייבויות הפומביות שלהן? באקטיביזם שרואה בשינויי האקלים את הסכנה הגדולה ביותר למין האנושי ולכן את המאבק בהם כמטרה המצדיקה אמצעים קיצוניים? או שכמו כמה קולות שנשמעים כבר מהימין הגרמני, מדובר בהתחלת "גל של טרור אקלימי" או "בגרסה העדכנית לכנופיית באדר מיינהוף", ובתופעה שיש להילחם נגדה בכל הכוח, כולל באמצעות מעצרים מנהליים.
ארגונים שונים פעילים במדינות שונות, אך הם מייצגים את הפלגים היותר־קיצוניים בתנועה רחבה שהלכה והתחזקה בעד מאבק בשינויי האקלים, ובמיוחד בעד הצורך לאפס את פליטות הפחמן הדו־חמצני הגלובליות בשני העשורים הקרובים, כדי למנוע התחממות עולמית של יותר מ־־1.5 מעלות. מפלגות בעלות אג'נדה סביבתית מתחזקות משנה לשנה בפרלמנט האירופי וברמה הלאומית, תנועות אזרחיות כמו "ימי שישי למען האקלים" תופסות תאוצה, וכך גם הקבוצות הפעילות במחאה הנוכחית: תנועות כמו "המרד בהכחדה", "הדור האחרון", "לבודד את בריטניה", "Just stop Oil" ואחרות. מה שמשותף להן הוא מאגר גדול של מתנדבים המוכנים להסתכן, להיעצר, לעמוד בפני הרשעות וקנסות, ונכונות לבחון את הקצוות של חופש הביטוי בשורת פעילויות שנועדו לתפוס כמה שיותר כותרות.
הדרישות של הארגונים הן שונות: בגרמניה דורשים הפעילים למשל להוריד את המהירות המותרת בכבישים המהירים ל־100 קמ"ש (כדי למנוע זיהום "מיותר" הנוצר מנסיעה במהירות גבוהה). בבריטניה מדובר על דרישה להקצות תקציבים ממשלתיים לבידוד אנרגטי של בתים ודירות כדי לחסוך באנרגיה. יש המוחים נגד הקפיטליזם באופן כללי, תרבות הצריכה המזיקה לכדור הארץ והתמקדות מיוחדת היא בתעשיית הדלקים הפוסיליים. קבוצה בשם "מחסלי הצמיגים" הודיעה השבוע כי פינצ'רה כ־900 גלגלים של רכבי שטח מזהמים במיוחד באירופה, והיא דורשת לאסור כניסתם למרכזי ערים.
החמניות של ואן גוך רוססה במרק עגבניות
באמסטרדם, למשל, חבורה של יותר ממאה פעילים, פרצה למתחם המטוסים הפרטיים של שדה התעופה סכיפהול בתחילת החודש שעבר. אחדים הדביקו עצמם לאספלט, אחרים הסתובבו על אופניים וחמקו מהשוטרים. "גרינפיס" וארגונים כמו "המרד בהכחדה" היו מעורבים בפעולה, שמטרתה הייתה להציג בתקשורת את הזיהום לו גורמים מטוסים פרטיים. בלונדון, "החמניות" של וינסנט ואן־גוך קיבלו שתי פחיות מרק עגבניות. בספרד, גויה "זכה" לפחית מרק תפוחי אדמה ולגרפיטי "1.5 מעלות". ברומא, ציור נוסף של ואן גוך היה הרקע להדבקת הידיים לקיר של שלוש פעילות אקלים, וכך גם ציורים מפורסמים של מונה, קלימט, ורמיר ואומנים אחרים ברחבי אירופה. הציורים עצמם לא נפגעו, משום הם מוגנים על ידי זכוכית. בכמה מקרים המסגרת נפגעה.
במקומות אחרים, מבריטניה ועד לאיטליה, התנועה נחסמת מדי כמה ימים על ידי פעילים המדביקים את עצמם לאספלט בעזרת דבק שלוש שניות - שהפך לנשק העיקרי ושאינו מאפשר להזיז אותם ממקומם ללא פגיעה - או באמצעות טיפוס על גשרים והפרעה לתנועה. כמה מהארגונים שופכים צבע על חזיתות ארגונים בהם הם רואים "שחקנים מרכזיים" בתחום, כמו קרן ההשקעות "בלאקרוק", או חברות אנרגיה.
על רקע התרחבות התופעה, והעובדה כי ארגונים שונים קוראים בגלוי למתנדבים להמשיך ולבוא - סמינרים בני יומיים מתקיימים למשל כיצד להשתמש בדבק ולפעול כדי "להרגיע" את האווירה למרות החסימות - רשויות החוק האירופיות מנסות להבין איך להתמודד עם המוחים. הלך הרוח האירופי, וגם הציבורי, הוא בעד מודעות לנושאי אקלים, אבל השאלה לגבי דרכי הפעולה - ומה הן משיגות בפועל - עדיין פתוחה. במקרה שתועד בצרפת, בעל רכב שפינה בעצמו את המוחים תוך שימוש בכוח צעק עליהם: "הצגתם את הנקודה שלכם - עכשיו תפנו את הכביש ותנו לעבור".
המפגינים משוחררים לאחר כמה שעות מעצר
בגרמניה, שנראה שמרכזת חלק גדול מהפעילות בחודש האחרון, כינה אלכסנדר דוברינט, בכיר במפלגת האופוזיציה CSU (האיחוד הנוצרי־סוציאלי מבוואריה) את המוחים בתור "RAF חדשים", כשהוא מתייחס לכנופיית באדר מיינהוף שהטילה טרור על גרמניה בשם השמאל הרדיקלי. הוא ופוליטיקאים אחרים קראו "להטיל עונשי מאסר כבדים" על מי שמבצעים את הפעילות. בבוואריה, דווח, אף שוקלים להשתמש במעצרים מנהליים כדי למנוע מפעילים לחסום כבישים. כרגע, מערכת המשפט במדינה מתייחסת אליהם בסלחנות, בנימוק שהזכות להפגין היא אחת מהזכויות הבסיסיות בדמוקרטיה הגרמנית. הם משוחררים לרוב כמה שעות או כיממה אחרי הפעילות, ועומדים בעיקר בפני קנסות משמעותיים של אלפי אירו בשל "הפרעה לסדר הציבורי" או "עיכוב כוחות הצלה". הארגונים השונים הפועלים באירופה כבר התחייבו בעבר לשלם את הקנסות בעבור המפגינים.
גם המשטרה בגרמניה הבהירה לאזרחים שלא ינסו לפנות בעצמם את הפעילים, שחוסמים כמה פעמים בשבוע צירי תנועה מרכזיים בברלין, למשל. "הסמכות היחידה לפנות אותם היא של המשטרה", הובהר, אחרי כמה מקרים שבהם נהגים העיפו בעצמם מוחים מהכביש, מה שגרם לפציעות. המשטרה "התחמשה" בשמן מיוחד שאמור לסייע להמיס את הדבק, ולעתים משתמשים בפטישי אוויר כדי לחלץ כפות ידיים מאספלט. תמונה של פעיל אקלים שקיבל שמיכה נגד הקור ואוזניות נגד הרעש בזמן שהשוטרים חילצו את ידו, זכתה לתהודה רבה ברשתות החברתיות.
אחת השאלות היא אם הפעולות המתוקשרות היטב משיגות את המטרה. "הדבר היחיד שהם עושים הוא להפנות את תשומת הלב אל עצמם", כתב בעל טור ב־FAZ, שגינה את התופעה ואת "התחרות" בין ארגונים על שיבוש החיים האזרחיים. גם פעילי אקלים יוצאים נגד האירועים. מייקל מאן, מדען אקלים מוביל, היה מעורב בסקר שמצא כי 46% מהנשאלים סברו כי הפעולות השונות "מפחיתות את התמיכה לפעולה בנושא האקלים". במאמר שהתפרסם ב"טיים" בחודש שעבר הוא כתב כי "הם גורמים לניכור מצד שותפים אפשריים במאבק נגד שינויי האקלים".
בגרמניה, העובדה כי פעילים פרצו את הגדר המאובטחת של שדה התעופה של ברלין לפני כשלושה שבועות, הדביקו את עצמם לאספלט, התחמקו מהשומרים כשהם רכובים על אופניים ולמעשה שיתקו את התעופה האווירית למשך כשעה, עוררה כותרות זועמות. קולניים במיוחד הם כלי התקשורת של קבוצת התקשורת "שפרינגר" מימין. "היזהרו נהגים, פעולה נגד מפגיני האקלים יכולה לגרור קנסות", נכתב השבוע. עורך ה־BZ המקומי כתב: "כל מי שחושב שהשתלטות על חלק משדה תעופה או חסימת כביש יכולים לסייע לאקלים הוא נאיבי.. הם מאבדים את הסימפטיה מהציבור". 86% מהציבור הגרמני, לפי סקר אחרון, סבורים כי הפעולות "מזיקות למאבק הסביבתי".
האמבולנס נתקע בפקק, הפצועה מתה מפצעיה
מקרה אחד במיוחד סייע לתחושות־נגד, שהולכות וגוברות נגד המחאות. חסימת אחת היציאות מהכביש המהיר של ברלין בתחילת החודש שעבר הביאה לשיבושי תנועה חמורים, שעיכבו רכב חילוץ מיוחד של מכבי האש שנשלחה כדי לפנות רוכבת אופניים שנמחצה מתחת למשאית. האישה נפצעה אנושות, ופונתה בעיכוב משמעותי לבית החולים. כעת מתנהלת חקירה אם העיכוב גרם למותה, אחרי יומיים של טיפול בבית החולים, או שהפציעות היו חמורות מדי. אחותה התראיינה לתקשורת המקומית, סיפרה כי האישה היתה פעילת אקלים ותמכה במטרות של המפגינים, אך כי אלה "איבדו את הקשר עם המטרות של פעילי האקלים" וכי אנשים נפגעים כתוצאה מפעילויותיהם.
במישור המשפטי, כאמור, רוב הרשויות באירופה משדרות נכון לעכשיו כי מדובר במחאה סמי-לגטימית, גם אם ההשלכות שלה מפרות את הסדר ומהוות עבירה. "עצם העובדה שארגון מסוים עבר עבירה אינה אומרת שהוא קיצוני", הבהיר ראש שירותי הביטחון הגרמניים. שופטים משחררים בהקדם פעילים שנעצרו, אחרי שבילו כמה שעות בלבד במעצר.
גם בהולנד המחאות מתקבלות במדיניות "רכה־יחסית" מצד המערכת המשפטית. פעילים של הקבוצה "Just stop Oil", שאחד מהם ניסה הדביק את ראשו לציור "נערה עם עגיל פנינה" של ורמיר, בעוד האחר שופך עליו רוטב עגבניות, נדונו לשני חודשי מאסר כל אחד. כאשר במקרה אחד גזר הדין הושעה. השופטת אמרה כי אינה רוצה שהפסיקה תשמש כדי למנוע מתושבים את הזכות הדמוקרטית למחות.
בריטניה יוצאת דופן ונוקטת ביד קשה
מדינה אירופית שנראה כי נוקטת יד קשה בשלב הזה היא בריטניה, מקום הלידה של רבים מהארגונים וזירת פעילות לוהטת בשנה האחרונה. השבוע נידון פעיל שסייע לחסום את התנועה באוטוסטרדת M25 בתחילת החודש לשישה חודשי מאסר. פעילים רבים אחרים עומדים לדין באשמה דומה. בית המשפט אמר כי על גזר הדין, שהיה במקור תשעה חודשים אך קוצר לחצי שנה אחרי שהנאשם הודה באשמה, "להרתיע" אחרים מלבצע פעולות דומות. מאחורי הפעילות עומד ארגון "Just Stop Oil". הוא הודיע כי יתחיל השבוע בקמפיין חדש, שגם הוא צפוי לגרום לשיבושים.
שר הכלכלה הבריטי גרנט שאפס אמר כי על הפעילים "לבלות את חג המולד בכלא, בעוד שרת המשפטים סואלה ברוורמן הודיעה כי תנחה את המשטרה לנקוט מדיניות חמורה. "עלינו להתמקד בקבוצות הללו כדי להשיב את החוק והסדר לדרכים הבריטית", אמרה.
למעשה, נראה כי החבל הדק שבין אקטיביזם למעבר על החוק נבחן כעת באירופה. "גרינפיס" וארגונים אחרים כבר ביצעו פעולות אקטיביות - נגד מכרות פחם או ספינות ציד לווייתנים כבר משנות ה־90' - אבל המחאה הנוכחית רחבה הרבה יותר, ומתרחשת באופן פעיל הרבה יותר המשפיע על חייהם של התושבים.
הארגונים השונים, מצדם, מקפידים להבהיר כי הם תומכים ב"אי־אלימות" ומזכירים מאבקים אזרחיים אחרים, מהמאבק לזכויות השחורים ועד לזכויות קהילת הלהט"ב, שהיו גם הם מחוץ לקונצנזוס והפכו לאבן יסוד של הדמוקרטיות הליברליות.