בצקים לנפש אצל ''אישלחם'' / צילום: ליבי לוי
"כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב"
(דניאלה ספקטור)
כמה יפה וטוב לדלג בין מושבי מטה יהודה, לטייל בין הגבעות המוריקות, לגלות את אופה הבגט המקומי, להתפעל מבירה צוננת שרקחו בני משפחה אחת ולבקר בשוק מקומי אורגני שמקיים מדי חמישי פסטיבל מרהיב של חקלאות קולינרית.
● בעיר אחת במרכז הארץ, בצריף רעוע, מסתתרת הסברינה הטובה בעולם
● היישוב הגלילי שוויתר על פיסת נדל"ן רווחית בשביל נוף גן עדן
● מסע קולינרי מפתיע אל השכונות הסודיות של העיר הדרומית בישראל
10:00 | בצקים לנפש
"הרם הראש, ישר הגב, כי על הארץ אין זהב" הוא אחד מיני שלטי השראה המנקדים את כביש הכניסה למושב תעוז שבמטה יהודה. הם נסכו בנו קורטוב של אושר, שהתגבר כשאל ארובות האף הזדחלו ניחוחות חמימים של לחם.
"אישלחם" היא מאפייה קהילתית שהפכה ללונה פארק של מיני בצקים המיטיבים עם כל נפש דוויה. הקים אותה אייל תמיר, אופה מחונן, המתייחס למשלח ידו בפשטות ענווה. "טעמתי קרואסון ששינה את כל מסלול חיי", הוא מספר בעודו לש לחם הדרים ועוטף כיכרות מחמצת בחיתול בד כמו היו עוללים רכים.
התיישבנו מתחת לעץ חרוב, ופרסנו את השלל שרכשנו: בגט פריך מהטובים שבאו אל פינו, חריץ גבינה מתוצרת מחלבה מקומית, שמן זית ירקרק לטבול בו את פתנו, מאפה פרג שרק בעבורו שווה להגיע. אם תוסיפו לכך את נוף הקדומים של מטה יהודה, שעוטה בימים אלה שמיכה מרנינה של טבע מתפרץ, הרי שקשה שלא להודות על שמחות קטנות של יום חולין.
אישלחם - מאפיית בוטיק. משק 31, מושב תעוז. סגור בשבת ובראשון.
11:00 | פרובאנס זה כאן
החצר האחורית של מושב תעוז אוצרת יופי מלוא הטנא. כל שעליכם לעשות עת תברישו פירורים מהשפתיים הוא לבחור שביל וללכת קצת לאיבוד. אנחנו עקבנו אחר שלט עץ שבישר על חממות פטל בעונתם, והגענו למרחבי נוף פראי של עצי זית ואלון ומרבדי ירוק עד. אם יוצאים מהמושב אפשר לטייל ברגל או ברכב בעקבות שלט קק"ל המסומן לכיוון בית העלמין של היישוב. זה קטע יפהפה מדרך בורמה, הטובלת בבוסתני זית, תאנה וחורש טבעי ויופי שביכולתו לסלק באבחה כל מחשבה רעה.
מסלולי טבע: ברגל בעקבות השלט "פטל ארץ" או ברכב לכיוון בית העלמין של המושב.
12:00 | בירה ירושלמית
מעשה בשני אחים שהשתעשעו במטבח ביתם בירושלים בבירה. חקרו שעורה, קרקשו בקערות פלסטיק ונסעו לקולורדו ללמוד את מלאכת בישול בירת הקראפט. כדרכם של אנשי בירה, המבקשים קודם כל לשתות באין מפריע את תוצרתם, הם לא התכוונו לעסק מחייב. אלא שדבר הוביל לדבר, כשות התחברה ללתת, ודני ואיציק שפירא יצרו בירה ירושלמית שהחברים אהבו.
השמועה התגלגלה וברים ומסעדות באזור החלו לחמוד את הבירה, שתוויותיה הצבעוניות הוחלפו תדיר בהתאם למה שבעונה ומה שהתחשק לאחים לבשל. בהמשך הצטוותו לצמד גם האחים הקטנים במשפחה, אבי ותמר, וכולם יחד עמלו על הקמתה של מבשלת שפירא, בית לבירות ממזריות שכיף לשתות.
מעת לעת עורכים במבשלה אירועים, ובכל מקרה ניתן לעצור בה ולאסוף בירות טריות, ליטול אותן לאחת מפיסות הטבע המשבצות את מטה יהודה ולערוך משתה צנוע.
מבשלת שפירא. אזור תעשייה שורק, בית שמש. אירוע טעימות לקהל יתקיים ביום שישי 17.2.
13:00 | ערוגות של תקווה
את הבירות נטלנו עמנו בצידנית למשק חביביאן, השוכן מרחק עיקול ממבשלת שפירא. סיפורו של המשק הוא מהסיפורים המרירים־מתוקים על החקלאות הישראלית: אחים שחילצו את העסק המשפחתי מפשיטת רגל בעזרת נחישות ורוח יזמית חדשנית. אליהם הצטרפה מיכל, שפית במקצועה ואשתו של בועז, אחד האחים, שהוסיפה תבליני קסם, מתכונים ופואטיקה חקלאית לכל ארגז תוצרת היוצא את המשק.
למשפחת חביביאן שני משקים משגשגים - האחד בהודיה והשני בנחם שבמטה יהודה, ובכולם מגדלים ירקות אורגנים, חפים מריסוס ומרעלים. בימי חמישי נפתח במשק שוק שופע תוצרת טרייה שנקטפה זה עתה, ויודעי דבר מפזזים בין ראשי כרוביות ענק, הררי שורשים שמתחשק לטמון בתבשילים ושום ירוק שזנבותיו זה עתה נשלו מהאדמה. במרכז השוק עומדת חגית חביביאן, אחת מבנות המשפחה ומנצחת על סירים של תבשילים צבעוניים שהיא מכינה מתוצרת המשק.
לקח לנו עשר דקות להתאפס על כל הטוב ולהבין את כללי הטקס המקומי. נוטלים צלחת, מצביעים על ממולאי עלי קולורבי או על תבשיל אורז פרסי שכרובי ניצנים מחליפים את תפוחי האדמה המסורתיים שבו, מתיישבים לצד הערוגות השופעות טוב, ואוכלים בדממה שתוקה. לאחר מכן נוטלים ארגז וממלאים את העגלה בכל טוב הארץ והאדמה. אל הארגז מצטרף גם מניפסט שבועי שכותבת בכישרון רב מיכל, ובו מתכונים והרהורים על חקלאות, אחריות ומה שביניהם.
משק חביביאן. מושב נחם. בימי חמישי, 9:00-18:00.