ח''כ פנינה תמנו-שטה, המחנה הממלכתי / צילום: שלומי יוסף
במהלך הסערה התקשורתית שעוררה הכוונה לשנות את "חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים", כך שהוא יאפשר לסרב להעניק שירות על רקע אמונה דתית, התראיינה בנושא ח"כ פנינה תמנו-שטה ויצאה נגד השינוי. בין היתר היא ציינה כי כבר כיום המאבק בגזענות באמצעים חוקיים הוא בעייתי.
"למדינה אין מלאי של חוקים למאבק בגזענות שהיא יכולה להתהדר בהם", אמרה תמנו-שטה בראיון. "גם בחוק העונשין אנחנו רואים שסעיף 144 שמגדיר גזענות, הוא אפילו לא מגדיר (כ)גזענות, למשל, אדם שקורא 'כושית מסריחה'... או 'ערבים הם מחבלים'. זה לא נחשב לגזענות".
האמירה של חברת הכנסת נשמעת מעניינת. האם החוק אכן קובע כי אמירה מן הסוג הזה אינה גזענית?
ראשית, נעשה היכרות עם החוק המדובר. סעיף 144א בחוק העונשין מגדיר גזענות כ"רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות... כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". כלומר, מכאן ניתן להתרשם כי ביטוי כמו זה שהוזכר על-ידי חברת הכנסת דווקא כן נכנס להגדרה הזאת. אלא שהאיסור בחוק זה אכן מוגבל ל"פרסום דבר מתוך מטרה להסית לגזענות" (סעיף 144ב). כלומר, על פניו יש כאן מבחן נוסף שלא מאפשר לטפל ב"סתם" אמירות גזעניות.
כדי להבין יותר איך נוהגת המדינה בפועל בסוגיה, שוחחנו עם ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את הנושא. "האכיפה הפלילית של האיסור אינה פשוטה", הוא אומר. "ראשית, על-פי החוק, האמירה הגזענית צריכה להיות מפורסמת, כלומר לקבל ביטוי פומבי. שנית, על התביעה להוכיח כי הפרסום אכן נעשה במטרה להסית לגזענות. שלישית, מתוך המתח המובנה עם חופש הביטוי, רשויות האכיפה נזהרות מאוד בהעמדה לדין לפי סעיף זה".
במחקר שערך פוקס יחד עם עמיתים מהמכון מצוין כי "אין כיום הנחיה רלוונטית מטעם היועמ"ש או פרקליט המדינה לגבי מדיניות הפרקליטות" במקרים הללו, דבר שכמובן משליך אף הוא על רמת ומידת האכיפה.
יחד עם זאת, אם מסתכלים על האמירה בפרספקטיבה רחבה יותר, ניתן לראות כי אדם שנפגע מאמירות כמו אלה שהוזכרו על-ידי תמנו-שטה יכול לקבל סעד משפט בנתיב אחר - אזרחי. חוק איסור לשון הרע מגדיר כ"לשון הרע" גם דבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל גזעו או מוצאו", ואכן, ישנן דוגמאות לא מעטות למי שנעזרו בו וזכו לפיצוי כספי. כך, למשל, ב-2020 פסק בחת משפט השלום בהרצליה כי לקוחה במסעדה שכינתה את תקוה גדעון, זוכת שעשועון הטלוויזיה "האח הגדול", בכינויים כמו "אתיופית מסריחה", תפצה אותה ב-55 אלף שקל.
מטעמה של תמנו-שטה נמסר לנו כי היא "התייחסה בראיון לסעיף 144א לחוק העונשין, סעיף שמגדיר בפירוש גזענות כהתנהגות של 'השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות...והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני', אך הלכה למעשה אינו מוגדר כעבירה. על-פי סעיף זה, העבירות אשר מוגדרות כגזענות הן רק במקרה של פרסום הסתה לגזענות, הדורשת פומביות על-פי סעיף 144ב.
"עלינו להבין - אם חוק העונשין דורש פומביות, אז מה בעצם אמור לקרות במצב בו ניגשתי לקופאית בסופר שקראה לי 'כושית מסריחה', סירבה לשרת אותי והציגה את הגזענות הזאת כלפיי, רק ללא קהל מסביב? בפועל אין דרך אחרת להגדיר זאת אלא כגזענות, אך לצערי, המדינה לא רואה זאת כעבירה פלילית.
"בהמשך לכך, כוונתי בראיון הייתה שמראש הדין הישראלי במאבק למיגור הגזענות הוא מצומצם, זאת בנוסף לעובדה שמערכת אכיפת החוק מגיבה לגילויי הסתה לגזענות עם מדיניות אכיפה רפה, בפרקטיקה, נשארנו עם הכלי העיקרי והאפקטיבי ביותר כיום למיגור האפליה והגזענות - חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, כלי שגם מאפשר לתבוע בבית משפט, וזה מקומם לגלות שכוונת הממשלה החדשה לפגוע בכלי קרדינלי זה".
בשורה התחתונה: דבריה של תמנו-שטה נכונים ברובם. החוק שאותו הזכירה אכן מטפל בפועל רק באמירות גזעניות שעומדות בתנאים נוספים, ובפועל השימוש שעושה בו המדינה הוא מועט ואף אינו מלווה בנוהל מסודר. יחד עם זאת, החוק כן מציע דרך להתמודד עם אמירות מן הסוג הזה באמצעות פנייה למסלול האזרחי.
תחקיר: יובל אינהורן