טרבור מילטון, מנכ''ל חברת המשאיות ''ניקולה'' שהציגה מצג שווא למשקיעים / צילום: Associated Press, Brittainy Newman
חברה ישראלית תבעה לאחרונה חברה אמריקאית ממנה רכשה חטיבה שלמה. הסיבה: חודש אחרי השלמת העסקה התברר שאחד מעשרת הלקוחות הגדולים של החטיבה הנמכרת מיאן לשלם תקופה ארוכה. למעשה, יהיה מדויק יותר לכנות אותו בעל חוב ולא לקוח. המנהלים הישראלים פנו אל הלקוח הסורר, אך הוא סירב לשלם, אלא אם יפרסו את חובו על פני תקופה ארוכה מהרגיל, דבר שקשה להסכים לו. מאז, אבד עמו הקשר. החברה אמריקאית נענשה על ידי הרוכשים הישראלים, רק לאחר מעשה, באמצעות הדרישה להפחית עשרות מיליוני דולרים מהשווי שגילם הלקוח שנעלם. הסיפור הזה הוא רק דוגמה אחת לתופעה שהממדים שלה מתבררים בעקבות המשבר בהייטק - תופעת המספרים הפיקטיביים.
● מגרש כדורגל, חדר מסאז' ומסעדת שף: ההייטק במשבר, אבל השדרוגים במשרדים לא פוסקים
● חוואי מאייווה ניסה להתחמק מהתנודות בשוק המניות. זה עלה לו 900 אלף דולר | המשקיע האינטליגנט
● התקרה מתמוטטת: הקונגרס האמריקאי יסגור את קו האשראי של הממשלה? | פרשנות
בשבועות האחרונים ולנוכח התחזיות לשנת מיתון, עבדו משקיעים רבים בישראל עם יזמי סטארט־אפים וחברות הייטק עבור אחת משתי מטרות: בניית תקציב יעיל ורזה לשנת 2023, או הכנת החברות למכירה. כך נחשפו המשקיעים לטעויות חשבונאיות רבות שמגלות איך נוצרה בועת השווי בענף. בין אם מדובר בניפוח חישובי הכנסות, או תכנון לקוי של חישובי מיסוי או קניין רוחני, "משחקים" חשבונאיים שנעשו במכוון או בשוגג חזרו על עצמם. ולא רק החברות נתפסו במחדל.
בשנתיים האחרונות התרגלו יזמים ומנהלי כספים בחברות הייטק לאווירה מקילת ראש מצד המשקיעים שרק רצו לרכוש נתח בחברות טכנולוגיה צומחות. המשקיע הבכיר ביל גרלי קרא לתופעה בשם: "בדיקת נאותות מרחוק" (proxy due diligence) - משקיעים החלו לוותר על בדיקת נאותות, כשהם סומכים ידיהם על הקרנות האחרות שכבר נמצאות מסביב לשולחן. כיום, עם עליית הריביות והתפוצצות בועת ההייטק, מתגלות הטעויות מתחת למכסה המנוע של החברות.
הטעות השכיחה ביותר: קצב ההכנסות השנתי
המצג השגוי השכיח ביותר קשור בחישוב ההכנסות השנתיות. משקיע הון סיכון מוביל בישראל כינה אותו בשיחה עם גלובס כך: "קצב ההכנסות השנתי בסטארט־אפים הוא כמו בצק: אתה יכול ללוש אותו איך שאתה רוצה, אבל ברגע שתכניס אותו לתנור - לא תוכל לדעת מה יצא לך".
נתון ההכנסות המקובל על משקיעים ויזמים של חברות פרטיות וסטארט־אפים הוא "קצב ההכנסות השנתי" (ARR). החישוב צופה בכל חודש כיצד תיראה ההכנסה בסוף השנה, בהתבסס על קצב ההכנסות הנוכחי. הצרה היא שיזמים רבים נוטים לייפות את המציאות, או פשוט לשגות באופן הצגת הנתונים.
נטייה נפוצה היא הצגת הסכמי שירות חד־פעמיים כשנתיים המתחדשים אוטומטית. במקרים אחרים, מוצגים חוזים חודשיים כאילו היו שנתיים. למרות שההסכמים מייצרים הכנסה חודשית, סכום העסקה נכנס לחישוב ככזה שייכנס לקופת החברה כל חודש במשך שנה. במקומות אחרים, הסכמים רב־שנתיים מוצגים גם הם כשנתיים, למרות שיש להם סוף ברור. צורה אחרת של אותם משחקים חשבונאיים היא הצגת הסכמים המותנים בהיקף שימוש, תוך הצגת החודשים החזקים בלבד, או פירוש הסכמים באופטימיות מרחיקת לכת.
בכל המקרים האלה מדובר במצג מטעה של נתונים, כיוון שלא ניתן להתייחס אליהם כאל נתון שבהכרח יחזור על עצמו גם בשנה הבאה. הבעיה היא שקצב הכנסות שנתי הוא מדד פופולרי בקרב המשקיעים והיזמים, אבל נתון לפרשנות, ואין תקינה אחת שמוסכמת על כל הצדדים. "למרות שקצב ההכנסות הוא מדד פופולרי בתעשייה, הוא לא נמצא בתוך כללי החשבונאות, ולמעשה לא מוסדר", מסביר לגלובס אמיר שני, שותף בפירמת KPMG סומך־חייקין. "בביקורות החשבונאיות ההכנסה היא הפרמטר המרכזי, אבל היא לא מאפשרת ליזמים או למשקיעים להציג את המומנטום שקיים לחברה כמו קצב ההכנסות השנתי".
"חשוב שההסכמים המסחריים של החברה ישקפו את המודל העסקי של 'תוכנה כשירות' (Software as a service). בוודאי כשחברה מוערכת על בסיס מכפילים של חברות תוכנה", אומר עו"ד יאיר גבע, ראש מחלקת ההייטק בהרצוג־פוקס־נאמן. "יזמים ומשקיעים צריכים לתעדף חוזים שנתיים, שמתחדשים אוטומטית כל שנה, אלא אם כן הלקוח מודיע אחרת. חשוב להבין כיצד ההכנסות מכל לקוח גדלות לאורך הזמן ולוודא שלא מדובר בהסכמים פר־פרויקט שדורשים התאמה אישית. בהקשר הזה חשוב לציין שכאשר מודדים צמיחה בוחנים גם נשירת לקוחות קיימים והאם בנטו, סך ההכנסות מלקוחות קיימים בכל רגע נתון גדל ביחס לסך ההכנסות מאותם הלקוחות בשנים הקודמות. זה אחד מהמדדים החשובים לבדיקה של מודל עסקי בריא".
חברות ספאק הפכו "מגנט למעשי מרמה"
לא רק חברות פרטיות נופלות במשחקי חשבונאות כאלה. טרנד מיזוגי הספאק שתפס תאוצה בשנים האחרונות הפך כר פורה לתופעה הזו. באמצעות מיזוגי הספאק, חברות צעירות יחסית יכלו להיכנס למסחר בבורסה באמצעות מיזוג עם חברות "בלנק צ'ק", תוך ויתור על כמה מכללי הדיווח הנדרשים מחברות ציבוריות וללא כיסוי מספק של אנליסטים.
פירמת עורכי הדין פומרנץ, שמתמחה בין השאר בתביעות נגד חברות ציבוריות, מכנה את חברות הספאק כ"מגנט למעשי מרמה". "יש יחס ברור בין הסטנדרטים הנמוכים המצופים מעסקאות שכאלה לבין התוצאות שאנחנו רואים", אומר לגלובס ג'רמי ליברמן, אחד מעורכי הדין של הפירמה בישראל. "יזמים מנפחים את ההכנסות או את צבר ההזמנות ומספרים בדיות לגבי ההישגים הטכנולוגים שלהם. הסיפורים שהם סיפרו השתלבו בטרנדים חמים כמו רכבים חשמליים וטכנולוגיות נקיות, וחלקם הצטיירו בעיניי המשקיעים כ'אילון מאסק' הבאים".
כזו היא ניקולה, חברת המשאיות שנושאת את שמו הפרטי של הממציא האמריקאי־סרבי טסלה. החברה האמריקאית מוזגה לחברת ספאק במרץ 2020, לאחר שגייסה 2 מיליארד דולר מג'נרל מוטורס בתמורה ל־11% ממניותיה שכיום אינן שוות פרוטה. הסוללה החשמלית המהפכנית שהציגה החברה למשקיעים כנראה מעולם לא התקיימה, וכך גם טכנולוגיית הנעת המימן המהפכנית. חברת משאיות חשמליות נוספת, לורדסטאון מוטורס, הסתבכה בבדיקה של משרד המשפטים האמריקאי לאחר שמוזגה בעסקת ספאק בגובה של 675 מיליון דולר והוכח כי כמה ממצגיה מוטעים, בהם הצגת נתון של מעל 100 אלף הזמנות.