ח"כ יעקב מרגי, ש''ס (המהדורה המרכזית, רדיו קול חי, 9.1.23) / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
ח"כ יעקב מרגי מש"ס נכנס לאחרונה לתפקיד שר הרווחה ובראיון ל"רדיו קול חי" הסביר כי הוא עדיין לומד את ה"משרד הענק… עם הרבה מאוד משימות, מטלות ואנשים". לפי הנתונים שחלק עם המראיין "2 מיליון אזרחים ממדינת ישראל נדרשים לשירותי רווחה בצורה זו או אחרת". האם המספר הזה הוא נכון?
על פי סקירת השירותים החברתיים של משרד הרווחה, עיקר מקבלי השירותים מהמשרד הם מי שמטופלים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. כל רשות מקומית נדרשת על פי החוק להחזיק מחלקת רווחה, ולכל משפחה או אדם שמטופלים בה נפתח תיק טיפול. תיק יכול להיות מוגדר משפחתי (משק בית נזקק) או להיות מזוהה פרטנית עם האדם שמקבל את השירות, לפי הסיבה (נזקקות) שהביאה לפתיחת התיק. לפי משרד הרווחה, תיקים של בודדים מהווים לאורך כל השנים קצת פחות ממחצית מסך התיקים בכל שנה. אם נסכום את כל הרשומים בתיקים האלה - שכוללים כאמור גם יחידים אבל גם משפחות שאדם אחד או יותר בהן הוא בגדר נזקק - נקבל נתון של 1.127 מיליון איש.
למעשה, גם מתוך אותם 1.1 מיליון איש, כ־370 אלף הם בני משפחה שמוגדרים בעלי "נזקקות תקינה". כלומר, הם רשומים במחלקה כחלק מהתיק המשפחתי, אבל אינם זקוקים בעצמם לשירותים חברתיים, וניתן להתווכח על השאלה האם יש לכלול גם אותם בספירה. מנגד אפשר לטעון כי ישנם נזקקים נוספים שאינם רשומים במחלקות של העיריות: מטופלי מינהל האזרחים הוותיקים ומטופלי מינהל הסיוע לבתי משפט ושירותי ּתָקֹון (שיקום עבריינים), שעל פי הערכות מונים יחד כ־200 אלף איש (ומידת החפיפה בינם לבין מי שכן רשומים דרך העיריות אינה ברורה דיה).
כך או כך, ברור שהמספר הסופי הוא רחוק מאוד מזה שהזכיר השר הטרי. אז למה התכוון מרגי? מטעמו הפנו אותנו לנתוני הביטוח הלאומי, מהם עולה כי בשנת 2021 (השנה שלגביה מופיעים הנתונים העדכניים ביותר) חיו בישראל כ־1.95 מיליון נפשות עניות.
אם אפשר לקבל את העירוב שעשה השר בין מקבלי שירותים ממשרד הרווחה לבין מי שמוגדרים כעניים? לפי פרופ' ג'וני גל, ראש תחום רווחה במרכז טאוב ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, התשובה היא שלילית. "לא כל מי שמקבל שירותי רווחה הוא עני - ולא כל מי שעני מקבל שירותי רווחה", טוען גל. "עוני הוא הגדרה שלקוחה מהשדה הכלכלי, בעוד ששירותי הרווחה מעניקים סיוע לקשיים שאינם בהכרח כלכליים". פרופ' גל הזכיר נתון אחר שעשוי להתקשר לדבריו של מרגי והוא כ־1.6 מיליון נפש שנכון ל־2021 חיו באי ביטחון תזונתי. כמובן שגם נתון זה אינו חופף בהכרח למונח שבו השתמש השר.
בהמשך העביר לנו השר מרגי תגובה נוספת: "א. השר לא אמר 'מקבלים שירותי רווחה ממשרד הרווחה' הוא אמר: 'נדרשים לשירותי רווחה בצורה כזו או אחרת'; ב. השר אמר במפורש 'בצורה כזו או אחרת' כוונתו גם למקבלי קצבאות מהביטוח לאומי שאמנם לא כל מי שמקבל קצבאות מהביטוח לאומי מוגדר כנדרש לשירותי רוווחה אבל כמות גדולה מתוך מקבלי הקצבאות כן; בצירוף הנתון של 1.1 מליון אזרחים שמקבלים שירותי רווחה ישירות מהמשרד יחד עם מקבלי קצבאות מהביטוח הלאומי זה מגיע למספר שהשר ציין בראיון".
נתייחס גם לכך בקצרה. ראשית, דבריו של השר נאמרו בהקשר לכניסתו לתפקיד שר הרווחה כך שנראה כי המאזין סביר יתרשם שהוא התכוון לפועלו של המשרד. אבל גם אם נשים זאת בצד, קשה לקבל את הטענה לפיה יש להוסיף את מקבלי הקצבאות מהביטוח הלאומי לסך הנזקקים לשירותי רווחה, וכי אם נעשה זאת אז נגיע למספר שאותו ציין השר.
כך, למשל, רק נתון הזכאים לקצבת ילדים מהביטוח הלאומי עומד על 3 מיליון איש, ואת קצבאות אזרח ותיק ושאירים מקבלים יותר ממיליון תושבים. לא ברור כמובן מה רמת החפיפה בין הנתונים האלה לבין נתוני הנזקקים לשירותי רווחה, והדבר גם לא עולה מתגובתו של מרגי, אך על פניו לא נראה כי צורת חישוב כזאת יכולה להצדיק דווקא את הנתון שבו הוא השתמש.
בשורה התחתונה: דבריו של מרגי לא נכונים ברובם. ההגדרה המדויקת של אנשים הנזקקים לשירותי רווחה היא כזאת שניתן להתווכח עליה, וישנן מספר דרכים לבחון אותה. כך, למשל, בשירות הרווחה העיקרי של המשרד, המחלקות לשירותים חברתיים, רשומים "רק" 1.1 מיליון תושבים, ונראה כי גם בבחינה מרחיבה של הנתון נראה המספר הסופי לא יעלה על 1.2 מיליון איש. ישנם נתונים חשובים ומדאיגים אחרים שנוגעים אף הם בצורה כזאת או אחרת למשרד הרווחה: ב-2021 היו כ-1.64 מיליון נפשות שחיו באי ביטחון תזונתי, וכ-1.95 מיליון נפשות עניות - אולם קשה להתייחס לאוכלוסייה זו באופן כולל כמי שנזקקת לשירותי רווחה.
תחקיר: יובל אינהורן