שר המשפטים יריב לוין / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
הכותב הוא הסנגור הציבורי הארצי לשעבר, מנהל המכון למשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב
אחת הטענות המוזרות הנשמעות בהקשר של השינוי המשטרי המוצע היא שהרפורמה דרושה כדי להגן על זכויות של חשודים ונאשמים. כך למשל, שר המשפטים יריב לוין אמר מעל בימת הכנסת כי "הרפורמה" זוכה לתמיכה מהציבור שראה את הדברים שעושה "מערכת המשפט" בתיקי נתניהו. ישנן טענות שמערכת המשפט הפלילי לא מתנהלת כראוי, שתופרים תיקים לנתניהו, שמפלים לרעה את דרעי, שמשתמשים בשיטות חקירה לא ראויות, ולכן נדרשת כביכול הרפורמה.
אבל בין ההצעות שעל הפרק לדאגה לזכויות חשודים ונאשמים אין דבר וחצי דבר. הטענות על פגיעה בזכויות מופנות בדרך-כלל דווקא כלפי המשטרה והתביעה, ואילו הרפורמה האמורה, אם תעבור, דווקא תחזק את רשויות התביעה ותחליש את הביקורת השיפוטית עליה.
מי שבאמת מוטרד מהפגיעה בזכויות של חשודים ונאשמים, ושמעוניין לרסן את הכוח של המדינה בהפעלת המשפט הפלילי, לא אמור לתמוך ברפורמה המרכזת את הכוח במקום אחד, אלא להתנגד לה נחרצות.
המשפט הפלילי הוא המקום שבו המדינה מפעילה את הסמכויות שלה באופן האלים ביותר. אין כמעט זכות שלא מצויה בסכנה בכל שלב משלבי ההליך הפלילי. האיסורים הפליליים כשלעצמם מגבילים את חירויות הפרט באוסרם התנהגויות מסוימות, ולעתים אף בהגבלת חירויות בסיסיות כמו חופש הביטוי, העיסוק והתנועה. בשלב החקירה, החשודים חשופים למעצרים ולחיפושים בבתיהם ובטלפונים שלהם. שלב העונש יכול לכלול שלילת חירותו של אדם לתקופה ארוכה והטלת קנסות וקלון.
המערכת חזקה מכולם
החוק המרכזי שמגן על הזכויות הבסיסיות ביותר שלנו אל מול כוחה הרב של המערכת, הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואת החוק הזה מבקשים כעת לרוקן מתוכן. בין הזכויות המנויות בחוק היסוד נמצאות הזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לכבוד (שממנה נגזרות הזכויות לחופש ביטוי ולשווין), הזכות לחירות ממעצר וממאסר והזכות לפרטיות. מכוחו של חוק יסוד זה בג"ץ ביטל חוק שאיפשר למצ"ח לעצור חייל לארבעה ימים בלי להביאו בפני שופט, פסל חוק שאיפשר להאריך מעצר של חשוד ללא נוכחותו בדיון, קבע כי לכל אסיר יש זכות למיטה ולשטח מחיה מינימלי, ועצר את הפרטת בתי הסוהר.
הרפורמה מבקשת למנוע במגוון דרכים את המשך הביקורת השיפוטית על החקיקה: דרישה לרוב מיוחד בהרכב מלא של בית המשפט העליון, פוליטיזציה של מינוי השופטים וכמובן פסקת התגברות ברוב רגיל של 61 חברי כנסת. המשמעות היא שגם אם יקרה המקרה הנדיר בו ניתן יהיה לפסול חוק בתנאים המחמירים החדשים, הממשלה השולטת בכנסת תוכל להתגבר על הפסיקה ברוב אוטומטי.
מה יכול לקרות בלי ביקורת שיפוטית מכוח חוק היסוד? הנה כמה דוגמאות: ניתן יהיה למשל לשנות את החוק ולאפשר מעצרים ללא עילה מבוססת; ניתן יהיה לאפשר לרשויות האכיפה שימוש בלתי מבוקר באמצעים פוגעניים כמו רוגלות והאזנות ללא צווים; אפשר יהיה לחוקק איסורים פליליים המגבילים את חופש הביטוי של מתנגדים פוליטיים או את חופש ההפגנה; ניתן יהיה לאסור הפלות, פשוט לבטל את החריג בחוק העונשין הקובע כי ועדה רשאית לאשר הפלה, למרות האיסור שקיים כיום. בהיעדר ביקורת שיפוטית ניתן יהיה לסמן קבוצות אוכלוסייה כאויבים ולהפעיל נגדן את הכלים של ההליך הפלילי.
אלה אינן דוגמאות דמיוניות. דברים דומים התרחשו במדינות אחרות בהן הוחלשה הרשות השופטת וניתן כוח בלתי מוגבל לרשות המבצעת. וגם אצלנו יש כבר על השולחן כמה הצעות מבעיתות, כמו עונש המוות, עליו סוכם בין סיעות הקואליציה; או ההצעה של שר הדתות, שכבר הונחה על שולחן הכנסת, לקבוע איסור פלילי שעונש מאסר לצדו על לבוש בלתי צנוע או על תפילה מעורבת בכותל.
יש מה לתקן
יש מה לשפר במערכת המשפט הפלילי. צריך לבטל את התביעה המשטרתית, בשל היעדר הפרדה בין הרשות החוקרת לתובעת. חשוב לטפל בבעיה של אלימות שוטרים. צריך לעשות רפורמה בשיטות החקירה של המשטרה, שבחלקן מביאות להודאות שווא. נדרש ליישם את הדוחות הקוראים לחלופות ראויות לכליאה. צריך לשפר את היחס של הרשויות לנפגעי ונפגעות עבירה ולייסד מנגנון לפיצויים. אפשר ורצוי לחוקק את חוק יסוד: זכויות בהליך הפלילי.
אלה דוגמאות לצעדים שיקדמו את ההגנה על זכויותינו. הרפורמה המוצעת, לעומת זאת, עלולה לפגוע בהן אנושות.