מה אומרים סעיפי רפורמת לוין? מורה נבוכים

הממשלה הנוכחית החלה בשבוע שעבר להוביל מהפכה ביחסי בית המשפט, הכנסת והממשלה. את טיוטת הצעות החוק הפיץ השבוע שר המשפטים יריב לוין המוביל את הרפורמה, מבלי שאלה עברו במחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, כמקובל.

● נשיאת העליון אסתר חיות מגיבה על המהפכה המשפטית: "תוכנית לריסוק מערכת המשפט"
● שר המשפטים יריב לוין על נאומה של נשיאת העליון חיות: "זו קריאה להבעיר את הרחובות" 
● היועמ"שית גלי בהרב-מיארה: "הרפורמה במערכת המשפט תבטל את האיזונים והבלמים" 

על-פי לוין, הרפורמה נועדה להגביר את יכולת הממשלה למשול. במקביל, כל אחד מהתיקונים מפחית את הביקורת השיפוטית על החלטות השלטון וחקיקת חוקים. אחת הטענות נגד הרפורמה היא שלא תהיה הגנה לזכויות המיעוט בישראל. עברנו על עיקרי החוק וסיכמנו את המשמעויות.

הרכב הוועדה לבחירת שופטים

לפי ההצעה, לקואליציה ולנציגיה יהיה רוב בוועדה לבחירת שופטים. כיום חברים בוועדה שני חברי ממשלה, בהם שר המשפטים; שלושה שופטים, בהם נשיאת בית המשפט העליון; שני חברי כנסת - האחד מהאופוזיציה והשני מהקואליציה; ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. לפי הרפורמה, יוצאו מהוועדה נציגי לשכת עורכי הדין ויוחלפו בנציגי ציבור במינוי שר המשפטים, האחד מהם עורך דין.

בנוסף, מספר חברי הוועדה לבחירת שופטים יעמוד על 11, והרוב שיידרש למינוי יהיה 6. זאת בניגוד למצב כיום, בו הוועדה מונה 9 חברים, והרוב הדרוש למינוי עומד על 7 חברים - רוב שנועד להבטיח הסכמות רחבות בין חברי הוועדה. ​

בסופו של דבר הוועדה תכלול שלושה שרים; שני נציגי ציבור שימונו על-ידי שר המשפטים; שלושה ראשי ועדות של הכנסת - ועדת החוקה, ועדת הכנסת והוועדה לביקורת המדינה (חבר אופוזיציה); ו-3 שופטי עליון. כלומר, 7 חברי קואליציה או גורמים שנבחרו על-ידה.

מינוי נשיא בית משפט העליון מחוץ למערכת

גם המהלך לשינוי אופן בחירת נשיא בית המשפט העליון נועד לתת כוח לממשלה. לפי שיטת הסיניוריטי הקיימת כיום, השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון מתמנה לנשיא. לפי הצעתו של לוין, הוועדה לבחירת שופטים היא זו שתמנה את נשיא העליון, באותו האופן שנבחרים שופטים לבית המשפט העליון.

בתוך כך, מצוין חידוש משמעותי לפיו הוועדה תוכל למנות לנשיא גם את מי שאינו שופט בעליון. בנוסף, תוגבל כהונת נשיא בית המשפט העליון - מ-7 שנים ל-6 שנים.

לזהות נשיא בית המשפט העליון יש חשיבות רבה: הוא בוחר את הרכב השופטים לעתירות עקרוניות, קובע את גודל ההרכב ודן בבקשות לפסילת שופטים מחשש לניגוד עניינים. העיקרון של בחירה לפי ותק, שצפוי להתבטל, נועד למנוע פוליטיזציה של הליך המינוי ולהבטיח כי השופטים יישארו ניטרליים ובלתי תלויים בגורמים פוליטיים. זאת, במטרה לשמר את עצמאות בית המשפט העליון.

פסילת חוקים רק ברוב של 80% משופטי העליון

במסגרת תיקון חוק יסוד: השפיטה, לוין מציע לחוקק את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים הנוגדים חוקי יסוד. בתוך כך, הסמכות לפסול חוקים תצומצם משמעותית: כל שופטי בית המשפט העליון יישבו בעתירה על פסילת חוק, וההחלטה לפסול תתקבל רק אם לפחות 12 מהם (80%) יפסלו את החוק. בנוסף, לא ניתן יהיה להתערב אם הכנסת תחליט לחוקק חוקי יסוד.

שינוי משמעותי נוסף הוא ההגדרה כי ניתן יהיה לפסול חוק יסוד רק אם הוא "סותר סתירה מהותית הוראה מפורשת בחוק יסוד". אומנם חוק יסוד: כבוד האדם מציין ערכים בסיסיים מוגנים של כבוד האדם, שמירה על החיים, חירות, קניין ופרטיות; אך הזכות לשוויון וחופש הביטוי לא מצוינת באופן מפורש, והיא נגזרת של כבוד האדם וחירותו.

לכן, אם הרפורמה תעבור, תעלה השאלה אם בג"ץ יוכל לפסול חוקים שיש בהם פגיעה בשוויון. בעבר בג"ץ עשה בכך שימוש ופסל חוקים כדוגמת חוק הפונדקאות, גיוס בחורי ישיבות ואפליה במס בין ישובים שונים.

התגברות על פסילת חוקים ברוב של 61 חברי כנסת 

בנוסף להגבלות על החוקים אותם בג"ץ יוכל לפסול, לוין מבקש לחוקק הוראה שתאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוקים הנוגדים את חוקי היסוד. זאת אומרת, גם אם בג"ץ יוכל לפסול חוקים מסוימים על-פי החוק, הכנסת תוכל להתגבר על כך. עד היום ניתן היה להתגבר רק על פסילת חוק המנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק. השינוי המשמעותי נוגע לערכים המוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם.

פסקת ההתגברות תאפשר לכנסת לחוקק מחדש את החוק ברוב של 61 חברי כנסת, המספר המינימלי של כל קואליציה אפשרית - כלומר, לא ניתן יהיה לפסול חוקים בניגוד לעמדת הקואליציה. זאת, למעט במקרה שהחוק ייפסל על-ידי כל שופטי בית המשפט העליון.

ביטול עילת הסבירות בהחלטות הממשלה

עילת הסבירות היא עילה בתחום המשפט המינהלי המשמשת את בג"ץ ואת בתי המשפט המינהליים לפסול פעולה של הממשל - נבחר ציבור או דרג מקצועי - בנימוק שפעולת הרשות לוקה ב"חוסר סבירות קיצונית".

דרך עילה זו ניתן לתקוף את החלטות הממשלה, גם אם הן לא נוגדות את החוק, אך יש טעמים המצדיקים לבטלן. עילת הסבירות היא אחת הטענות שנטענו בבג"ץ נגד מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי: העותרים טענו כי המינוי של דרעי הוא לא סביר באופן קיצוני, נוכח הרשעותיו בפלילים ופרישתו מהכנסת על-מנת שבית המשפט לא ידון אם יש קלון במעשיו.

לפי טיוטת הצעת החוק, בתי המשפט, כולל בג"ץ, לא יוכלו לפסול כל החלטה של הממשלה, שר משריה, רשות הנתונה לאחריותם או כל מי שפועל מטעמם, על יסוד מידת סבירותה, "תהא אשר תהא לטעמו".

שינוי סמכויות היועצים המשפטיים

כחלק מהשינויים מבקש לוין לשנות את תפיסת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ושל היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה. לפי הפסיקה והנוהג, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי גופי המדינה, בכפוף לביקורת שיפוטית. לשיטת לוין, כיום נתפס תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כמי שיכול לפסול תהליכים שמקדם השר.

לפי ההצעה, שנוסחה על-ידי יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, עצה משפטית שתינתן לראש הממשלה, לממשלה או לשרים, "לא תחייב אותם". כלומר, השרים יוכלו לפעול בניגוד לעצת היועצים המשפטיים. 

בנוסף, מוצע כי הממשלה תוכל למנות ייצוג פרטי בהליכים שתבחר. זאת בשונה מהמצב הקיים, בו היועץ המשפטי לממשלה מאשר מינוי פרטי. בשלב זה אין התייחסות לאופן המינוי אלא רק לסמכויות.