רפואה מרחוק / אילוסטרציה: Shutterstock
שנת 2022 הייתה סוערת בחברות הרפואה מרחוק, שלא תמיד ידעו כיצד למנף את ההזדמנות שנוצרה להן בעקבות מגפת הקורונה. בארה"ב, השוק הזה התמודד עם סקנדל הונאה ורישום יתר של תרופות ממכרות על ידי חברות טלה־רפואה שקמו זמן קצר לפני הקורונה או בעיצומה.
● ירידה במיזוגים ותשלום תמורת ערך: הטרנדים של שוק הביומד
● מפסידה למיקרוסופט במגרש הביתי: גוגל ב"מצב חירום", ויש לה סיבות טובות לחשוש
חברות כמו Cerebral ו־Done Global הואשמו ברישום יתר של תרופות נגד הפרעות קשב ושל תרופות נוגדות דיכאון, ובקבלת מספר גדול מדי של מטופלים בלי יכולת להיענות לצורכיהם. העלייה החדה בשימוש בתרופות הללו הובילה לחשש בקרב הרשויות הממשלתיות שמדובר בשידור חוזר של מגפת האופיואידים.
רופאים ואחיות שעבדו בחברות הללו טענו שתוגמלו בהתאם למספר התרופות שרשמו, וחברות טלה־רפואה פרטיות נוספות הואשמו בקבלת תמריצים ממעבדות מסוימות על הפניית מטופלים אליהן, גם לבדיקות לא הכרחיות.
עוד נטען שכמה חברות שלחו למטופלים שאלוני אבחון לפני הפגישה עם הרופא, והמידע עבר במקרים מסוימים לחברות מנועי החיפוש והרשתות החברתיות, שמשתמשות בו לצרכים שיווקיים. בעוד שעל פגישה עם רופא מוטל חיסיון רפואי, השאלון המקדים נופל בין הכיסאות מהבחינה הזאת.
במקביל, עשרות חברות וכ־1,700 רופאים שעסקו ברפואה מרחוק הואשמו בגביית יתר של תשלומים מחברת הביטוח הממשלתית מדיקר, עבור ביקורים וירטואליים שלא באמת התקיימו או שלא ניתן בהם מענה שבעבורו גבו תשלום.
הסיפורים האלה הם אולי פסיק בשוק שבו 700 אלף רופאים עוסקים בטלה־רפואה והם אינם מאפילים על הסיפור הגדול של מהפכת הטלה־רפואה, אבל הם מספיקים כדי להצביע על תופעה שכדאי לשים לב אליה.
הסיפורים האלה אינם מתרחשים בוואקום. הם קצה הקרחון שמעיד על כמה מאתגרי היסוד שאיתם מתמודד התחום בימים אלה.
הבעיה עם מודל הרופא לפי דרישה
"האתגר הגדול של חברות הטלה־רפואה הוא שאלת הערך המוסף", אומר דדי גלעד, מנכ"ל חברת טייטו מדיקל, שפיתחה מערכת לביצוע בדיקות מהבית. "אם משתמשים באותו כוח־אדם רפואי יקר ורק מעבירים אותו לווידאו, ולא נותנים תמורה אחרת, אז אין הצדקה - לא לעלות הטכנולוגיה הנוספת שמצריך הביקור הווירטואלי ולא למחיר הרפואי של אובדן המיידיות הפיזית של הטיפול".
השאלה מהו הערך המוסף, מי מקבל אותו וכיצד הוא מיתרגם לרווח היא מסובכת ורב־שכבתית. לא מספיק לחסוך למטופל את היציאה מהבית.
רוב חברות הטלה־רפואה שהסתבכו בארה"ב פנו ישירות למטופל, אף שהתשלום על הביקור נגבה מחברת הביטוח. הן ניסו לתת לצרכן גישה מהירה לאבחונים ולתרופות, "בלי בירוקרטיה", וצרכנים היו מוכנים לשלם על כך, אבל לא תמיד הם היו הצרכנים הנכונים, כפי שהתברר מאוחר מדי.
התחרות על כוח־אדם מקצועי היא אחד האתגרים שהובילו בחלק המקרים למודל תמריצים בעייתי. חברות טלה־רפואה פרטיות מתחרות עם בתי חולים וקליניקות פרטיות על רופאים, אחיות ופיזיותרפיסטים. התמרוץ על רישום תרופות היה חלק מתוכנית תגמול שהייתה אמורה להפוך את העבודה עם חברת הטלה־רפואה לאטרקטיבית.
מצוקת כוח־האדם מובילה חברות שפועלות באופן חוקי לחלוטין להעברת שירותים רבים יותר לאחריות האחיות. בעיקרון, זה רעיון מוצלח: לטפל בעניינים בירוקרטיים ורוטיניים יחסית בעזרת אחיות ולהפנות לרופא שהעסקתו יקרו יותר רק כשיש צורך אמיתי. אלא שחלק מהחברות עשו בפרקטיקה הזאת שימוש יתר ולמעשה נתנו טיפול לא ראוי.
בכל מקרה, גם כשהכול נעשה כחוק, מודל הרופא בענן לא תמיד היה מה שהצרכנים חיפשו. "כל העולם יורד ממודל ה'רופא אובר און דמנד בענן'", אומר גלעד. "החולים לא רוצים רופא שבא משום מקום. ואם כן, אז לפחות שיהיה משויך למותג רפואי ידוע".
במקרים רבים, מודל "רופא אובר בענן" גם מגביר את כאב הראש הבירוקרטי למטופל, מאחר שהוא מפנה לבדיקות, לקבלת טיפול רפואי פיזי, ואז הביזור בין שירותי בריאות שונים לא מייעל את הטיפול.
הפתרון העתידי לכך הוא כנראה שילוב בין חברות טלה־רפואה לבדיקות ביתיות, וגם מוקדים של רפואת קהילה קרובים לצרכן. שיתוף־הפעולה שנחתם לאחרונה בין חברת הטלה-רפואה המובילה AmWell ורשת בתי המרקחת CVS מעיד על הכיוון הזה, אבל השוק עדיין לא לגמרי שם.
המיזוג שהפך למקרה מבחן
תחום אחד שבו חברות הטלה־רפואה היו אמורות לספק פתרון מעניין הוא ניהול החולה הכרוני. זו הייתה העילה למיזוג של חברת Teladoc עם Livongo, בעסקה של 18.5 מיליארד דולר. המטרה הייתה לתת מעטפת תמיכה למטופל הכרוני, שכוללת ביקורי רופא, ניטור רציף, קואצ'ינג ופנייה לכוח־אדם רפואי פחות יקר ויותר זמין בסוגיות דחופות שאינן מחייבות רופא. הערך המוסף היה אמור להיות לא חיסכון בביקורי רופא אלא מניעת הידרדרות המטופלים.
גורמים בשוק אומרים שזה עובד, Livongo אכן תורמת להכנסות של Teladoc, אבל בכל זאת לא כל כך קל לתרגם את הערך המוסף לכסף, ולכן החברה הממוזגת נסחרת היום רק בכ־5 מיליארד דולר, פחות משליש ממחיר הרכישה.
הבעיה היא, שוב, בהיעדר היכולת לספק פתרון כולל. "אם אני מנהל את הסוכרת שלי בליבונגו ואת ההיריון שלי אצל רופא מומחה שלא קשור לחברה, החיים שלי הופכים להיות מסורבלים. אפילו הממשק בין ליבונגו לטלדוק עצמה עדיין לא עובד ב־100%", אומר גורם בשוק.
החיפוש אחרי ערך מוסף טכנולוגי
נראה שהמודל שמיושם כיום בישראל הוא זה שלבסוף יתפוס בשווקים נוספים. שחברות הטלה-רפואה יהיו ספקיות השירותים לבתי חולים, רשתות וחברות ביטוח. הן לא יעמדו לבדן, והטיפול הווירטואלי יהיה חלק מסל הטיפול הרפואי הכולל שהמטופל מקבל מנותן שירות אחד.
"אנחנו מעסיקים בישראל רופאים ואנשי מקצועות הבריאות ואנחנו מעניקים את השירותים שלנו דרך קופת חולים וחברות הביטוח", אומרת אטל מולכו, מנכ"לית פמי. "העבודה היא תמיד מול אותו תיק רפואי של המטופל". זה כנראה עתיד התחום גם בארה"ב.
אבל מה הערך המוסף שחברות הטלה־רפואה יכולות לתת למערכות הבריאות המשתמשות בטכנולוגיה? הרי צרכני הבריאות עצמם כבר לא בטוחים שהביקור הווירטואלי חסכוני כל כך בהתחשב בקושי לסגור את מעגל הטיפול בשיחה אחת.
הגישה היום היא שאין כבר כמעט דבר שנקרא "חברת טלה־רפואה". מה שיש זה חברת טלה־רפואה עם פתרונות נוספים המעניקים ערך מוסף לביקור הווירטואלי, ולכן מצדיקים את המחירים הכלכליים והלוגיסטיים שלו.
"לפני ובזמן הקורונה", אומר אלון בלוך, מנכ"ל K Health, "טלה־רפואה היה בעצם שם מכובס לרפואת חירום שניתנת בשעות שבהן המרפאה סגורה, או כשנבצר מאיתנו להגיע פיזית לרופא. זה נחמד, אבל זה לא השינוי שעולם הרפואה מחכה לו".
K Health, שהוקמה תחילה כחברה טכנולוגית שמציעה צ'טבוט לתשאול ראשוני ותעדוף מקרים רפואיים, מספקת היום מידע מקיף לרופאים בעזרת בינה מלאכותית. החברה עובדת מול מערכות בריאות וגם מעסיקה רופאים בעצמה, כלומר פועלת כחברת טלה־רפואה בארה"ב.
"היתרון שלנו הוא שאנחנו מציפים מול הרופא נתונים שעוזרים לו לקבל החלטה טובה במהירות, לדוגמה, מה הסיכוי לייצב את לחץ הדם של המטופל ואפילו כמה זה יעלה", אומר בלוך. "המטרה היא להגיע כך לרפואה מותאמת אישית מבוססת ערך".
במודל הזה, המדיום הוא רפואה מרחוק, אבל הערך המוסף הוא מערכת תומכת החלטה.
מולכו מדברת על כיוון דומה. "אם הרופא ישתמש במערכת שהיא כמו זום, קופת החולים לא תחסוך שקל. המערכת שלנו מספקת גם תיעוד אוטומטי של הביקור, מורידה מהרופאים בירוקרטיה".
גם בטייטו, שכיום מבטיחה חיסכון בביקורים פיזיים וייעול הטיפול באמצעות בדיקות מרחוק, רואים את העתיד בדיוק האבחון בעזרת בינה מלאכותית.
בתחום רפואת החירום, אפשר לדמיין מודל כמו זה של חברת שח"ל, שמציעה גם ניטור רציף, התראה על אירועים חמורים והקפצת רופא פיזי לבית הלקוח, עם כל הציוד הדרוש, בעת הצורך. זו לא בדיוק טלה־רפואה, אבל זו רפואה מרחוק. שח"ל נמצאת כרגע בתהליך השקה בארה"ב, ומעניין יהיה לראות איזה מודל עסקי תצליח לבסס שם.
"אלה מגמות שהולכות יחד", אומר גלעד. "מצד אחד טיפול מרחוק עמוק יותר מכפי שניתן לתת בביקור פיזי ומצד אחר מתן שירות מקיף שהרפואה מרחוק היא חלק אינטגרלי ממנו".
כדי להטמיע טכנולוגיות כאלה, מערכות בריאות ירצו לראות חיסכון בעלויות. "כבר לא מספיק להוכיח חיסכון בביקור וירטואלי אחד מול ביקור פיזי אחד", אומר גלעד, "כי אם מערכת טלה־רפואה עומדת ללא שימוש רוב הזמן, אז העלות הכוללת היא גבוהה יותר. ואם משתמשים בה אבל אחר כך יש עלות נוספת בביקור אחר עתידי, אז החיסכון לא אמיתי".
ביזור במקום פתרון כולל
Amwell, שהוקמה על ידי האחים הישראלים עידו ורועי שיינברג, כבר הכריזה על עצמה כעל מערכת שמבצעת אגרגציה של שירותי ערך מוסף מהסוג שתיארנו, והיא מזמינה סטארט־אפים להצטרף אליה.
חזון דומה מציגה חברת ביטוח הבריאות Elevance Health, שמחזיקה מרכז פיתוח תוסס בארץ, המשתף פעולה בין השאר עם K Health וטייטו. היא רוצה להיות גם האגרגטור של השירותים הרפואיים והטלה־רפואיים, ולכוון את המטופל פעם לרופא פיזי ופעם לרופא וירטואלי, בהתאם לצורך של המטופל ושל Elevance.
"המהפכה הדיגיטלית זה לא רק להחליף את ערוץ התקשורת", אומר אודי גורי, מנהל מרכז השותפויות הגלובליות של Carelon Digital Platforms בישראל, מקבוצת Elevance Health. "זה אומר גם מעבר לשיחה א־סינכרונית, לאיסוף מידע מהחולה ללא שימוש בכוח־אדם רפואי, וזה אומר להשתמש במידע כדי שהטיפול יהיה הרבה יותר מקיף ואחוד.
"כרגע הטלה־רפואה לקחה את התחום לכיוון של ביזור, אבל זו לא המהפכה. בסופו של דבר, יהיה אפשר לוותר על המילה טלה־רפואה. זו תהיה פשוט רפואה, היברידית, שהיא גם וגם, כמו שבנקאות דיגיטלית היא היום פשוט בנקאות".